חנה אריאל במדבר קצג

אנכי שאין האור דבחי' פ' המתפשט לפעול הביטול והדביקות בה' מאיר בכלי כלום וכן כרחל לפני גוזזיה נאלמה. שזה כאשר זכתה לבנים באי הארץ וכמ"ש וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני כו' לתת לזרעו וכמ"ש כ"פ שהוא התהפכות מדות הטבעיי' שהם דר"כ הכנעני כו' להיות דבוקים בהשי"ת ונק' טבע היהדות שנתקשרה בהם בבחי' פרצוף רחל הנ"ל. וכמו הקירוב ושימת עין של הרב שנכנסה בחיי התלמיד הנ"ל. וכשישראל חוטאים יש יניקה לחיצוני' מהקדושה ח"ו וזהו גוזזיה. וזהו ענין גלות השכינה הקשורה ועטופה עם בנ"י למטה. וזהו אלקים באו גוים בנחלתיך. וכמאמרם ז"ל שנה ופירש קשה מכולם. שהחיצונים מתגברים כשיונקים מקדושת מה ששנה ושימש ת"ח בתוקף יותר ח"ו. אך אעפ"כ אמר מזמור לאסף. לפי ששפך חמתו על עצים ואבנים וזה יובן עם חקירה אחת במ"ש בספרים שעצם הלוז שיש באדם שהוא קיים ואינו נרקב ככל הגוף וממנו מתפשט כל גוף האדם בתחה"מ. דלפי"ז הרוגי מלכות (שארז"ל אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן) שנתנו לשריפת אש או לחיות וכלבים שאין העצם הזה נשאר בקיומו מהיכן יהי' הגוף שלהם בתחה"מ. וכן כל אדם שטרפוהו חיות ואכלוהו או שנשרף ע"פ מקרה מה תהא עליו. והענין כי במיתה הטבעית נשאר עדיין קצת מחבור הנפש עם הגוף בהבלי דגרמי'. וכן תרווד רקב מטמא הוא. וכן מעשה האדם מעכב ועליית הנר"נ עפ"י דין ומשפט ב"ד שלמעלה מפני שהחיבור שבינם לגוף עדיין יש לו ואחיזה בגוף ובכח המחדו"מ שלו כידוע. והיינו כשמיתתו היתה כסדרו של עולם עפ"י דין ומשפט דיום המיתה שאף שיש שם חימה (כמ"ש ר"א חימה עזה יש בעולם) ממוזג הוא במדת החסד והרחמים וע"י נשאר קצת קיום וחיבור הנפש עם הגוף. אבל כששופך את חמתו מבלי מזיגת החסד והרחמים לא ישאר שריד ופליט. וכמארז"ל גופם כלה ונשמתם נשרפת וכענין ונכרתה הנפש אמנם כששופך את חמתו רק על חומר הגוף שלא ישאר ממנו פליטה דהיינו רק על בחי' דומם וצומח שבו ולא על בחי' החיות שישנו אפי' בדומם וצומח של הגוף (כידוע שאפי' בדומם יש בחי' חי) אז החיות של דוצ"מ עולה בכלל כל בחי' החיות הנר"נ לשרשו למעלה ומשם יצמח גוף חדש ממש בחיצוני' הדוצ"מ מן בחי' החיות דדו"צ שנשאר למעלה בעת תחה"מ. וז"ש מזמור לאסף נשא זמרה על שבעת תוקף הדין בחורבן ירושלים ובהמ"ק שם הוא אתחלתא דנחמה. וכמ"ש שמשיח נולד בעת שנשרף בהמ"ק והיינו לפי ששפך הקב"ה את חמתו בלי מעצר. רק שהיתה השפיכה רק על העצים ועל האבנים צו"ד דבהמ"ק וגופות בנ"י כמ"ש נתנו את נבלת עבדיך וגו' שזהו שפיכת החימה עליהם בבחי' החיצוני' דדו"צ כנ"ל. אבל בחי' החיות שבהם עלה למעלה בבחי' עילוי גדול הרבה יותר משאם הי' נשאר הקצת חבור בגוף. וה"ז כמ"ש בנחמה כולם נקבצו באו לך. וכן קודם הנחמה למטה יש לה בנים למעלה שיקבצו ובאו לה ובהם מתקומם ומתקיים פרצופה ובנינה

ומעתה נבוא לביאור ענין הפסוקים דהנה ביצ"מ אמרו נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה (ז"א). וגאלם. אותו הגילוי בא במ"ת בתוך בנ"י והוא הכח והסגולה שיש לבנ"י לעשות מצות ה'. ושיהי' נמשך בעשיית המצות המשכת אלקות ממש (אברים דמלכא) בעולם בבחי' מתן בסתר כידוע. ולעת קץ יגלה ויראה כל מה, שעשו והמשיכו ע"י המצות. וה"ז כח סגוליי במקבלי התו' שע"י עשייתן המצות יומשך אלקות ממש כבי' ולהבין היטב ענין הסגולה וית' ג"כ מ"ש כל פקודא דלאו איהו בדו"ר לא פרחא לעילא עפ"י הידוע דיש מקום עיון בספרים מהו בין דרכי האמורי האסורים ובין שאר מיני סגולות כקמיעות וכדומה שהן מותרים כמו מה שיש בו משום רפואה. והענין י"ל דרפואה ממש הוא עפ"י הרכבת הנמצאים מארמ"ע למיניהם ופרטיהם שבזה נמצא תוקף כח האש במדה ידוע ובזה תוקף כח אחר דרמ"ע. והרופא ימצא מן הסמים והרפואות מה שימלא