חנה אריאל במדבר קצ

הי' לו מעלת הכהונה כ"א מצד שהוא מזרע אהרן הכהן ואחוז בשרשו באהרן עד שמאיר בו למטה מכח קדושת הכהונה. וי"ל שאין זה אלא כמו כל ב"י שמצד היותם בני האבות אי"ו שהיו מרכבה לחג"ת דז"א יש בהם כח שרשם גם למטה. אבל לא בבחי' התעלות המדריגה כנ"ל דדוקא לכהנים הי' העילוי מדרי' על ידי קירוב דמרע"ה ואף שהי' פינחס כהן וי"ל שראוי לעבודה מצד שרשו באהרן אעפ"כ הוא לא נתעלה בעצמו אל שרשו. והי' שכרו על הקנאה הנ"ל לכן אמור הנני וגו'. פי' שיאמר מרע"ה שיאמר הוא מלמעלה למטה הנני נותן לו את בריתי הוא ברית הכהונה דזרע אהרן מן הקירוב דמשה ימשיך עליו משה בכח האמירה מלמעלה למטה שיהי' הברית בבחי' שלום שלא ימנע ולא יכהה אורו מצד המדרי' התחתונות. דבלא זה הזכות דאמירת מרע"ה אף שהי' מזרע אהרן הנה הי' הוא בבחי' כהונתו כמו כל ישראל בכח שרשם בקו האמצעי דז"א למעלה וכנ"ל בפ' חוקת שלמטה האור וכח השרש ההוא מתעלם ומסתתר. ולזאת באה האמירה דמשה שיהי' הברית אליו שלום למטה כמו למעלה בלי שום מונע ומעלים המסתיר. וזה הוא השכר תחת אשר קנא לאלקיו ובזה בטל הקנאה דאלקי' ופגע בזמרי וכזבי שנדחו אל ההעדר מן כח כ"ה כנ"ל. ככה יהי' אלקיו עמו בברית שלום דוחה כל מונע ומעלים ומסתיר על בחי' הכהונה העליונה הבאה לו מאורו של משה והיינו שיהי' לו למטה כמו שהוא לכהנים המשוחים למעלה. ותחת מה שייכפר על בנ"י בקנאתו הזאת בשכר זה והיתה לו כהונת עולם לו לזרעו שגם לזרעו אחריו לא יהי' נחשב שום גרעון נגד זרע הכהנים המשוחים. כמו שהוא הביא כפרה על זרע ישראל שתהי' כנס"י דלעילא דבוקה וחבוקה בהם. ולכן בא אח"כ הדבור צרור את המדינים וגו' וי"ל למה חזר ואמר בפ' מטות נקום את נקמת ב"י וכל הענין ולמה הפסיק במספר ב"י וכפל ענין המדינים. וגם יל"ד בלשון וידבר משה ואלעזר הכהן אתם. איך נופל לשון וידבר על ענין מספר ומנין. אמנם כתיב ובאלה לא הי' איש מפקודי משה ואהרן הכהן. והיינו שכאן הותחל בחי' פ' העקרי הנז"ל ונאמר שאו את ראש בנ"י לבית אבותם ולא למשפחותם כמש"כ בפ' במדבר. ויתכן לפרש בית אבותם ע"ש בחי' השכינה ופרצוף הנז"ל שהוא כשהמל' מקבלת מגופא דמלכא השפעה עצמית ולא מה שהוא רק בערך העולמות. וזה נק' בית לאבותם של ישראל שהן האבות אי"ו שהן בחג"ת דז"א וכידוע בענין מה שאומרים בתפלה אלקי אברהם וכו' דוקא ולא אלקי השמים וארץ. ונשיאת ראש ב"י לבנות בחי' פ' השכינה בדור המדבר הי' ע"י משה ואהרן ונאמר בו למשפחותם ולגולגולתם שהוא ענין פ' הארה שהוא בחי' עלי' ממטה למעלה כמשנת"ל כאן. ובנין פ' העקרי הנ"ל ע"י משה ואלעזר הכהן נאמר בו להיפך לחנוך משפחת החנוכי היינו מלמעלה למטה וכמשנת"ל דפ' העקרי הוא היורד ומתלבש בטבעיות דכנס"י ולזה הקדים לומר צרור את המדינים (צרור הוא מקור בחכ' הדקדוק) כי צוררים הם לכם וגו' פי' לשון צרור כמו ותבא העיר במצור (אטאקירן בל"א) שהוא כח המקיף דקדושה שדוחה את החיצונים. וזהו ויאמר ה' אל משה צרור את המדינים פי' שנתן לו כח לצרור את המדינים בבחי' מקיף הנ"ל. ואף שלא ניתן לישראל מארצם כי אינם מז' אומות כידוע וא"א להם ליכלל בישראל כמו שנכלל בהם כח הכנעני החתי וגו' כמשנ"ל כ"פ שהוא בחי' הטבע דנפש הטבעיות ולכן לא היו ישראל נלחמים עמהם כלל. רק לפי שצוררים הם לכם בבחי' המקיפין דקליפה להחטיא את ישראל בדבר פעור ובדבר כזבי וכו' ועי"ז יוכל ח"ו להיות מניעה לבנין הפרצוף לכבוש הז' עממין. לזאת ויאמר ה' אל משה ונתן לו כח המקור צרור את המדינים ועי"ז בודאי והכיתם אותם. וכיון שניתן הכח הזה לישראל שוב יש ג"כ כח ועוז לבנות פ' השכינה בישראל הנוגע לכיבוש הז' עממין שהוא המשכה מלמעלה למטה כנ"ל. וזהו וידבר משה וכו' אתם לבנו' הפרצוף ע"י המספר