חנה אריאל במדבר קצא

בדבור דוקא שהוא ענין השפעה מלמעלה למטה משא"כ בנין פ' דה"מ הי' ע"י בחי' מח' והשגה דוקא שהוא בחי' העלאה ממטה למעלה

לאלה תחלק הארץ בנחלה. היינו לבאי הארץ כמו שפירשיז"ל. כדברי ר' יונתן בגמ' שאמר לבאי הארץ נתחלקה ומשונה נחלה זו מכל הנחלות שבתו' שכל הנחלות החיים יורשים את המתים. ונחלה זו המתים יורשים את החיים. (שני אחים. הא' הי' לו שלשה בנים. והב' בן א'. נטלו ד' חלקים בארץ. חזרה נחלתן אצל אבי אביהן. וזה הבן הא' נוטל ב' חלקים מנכסי אבי אביו. והג' בנים לא נטלו ג"כ רק שני חלקים). ומשמע דאיירי נמי אם השני אחים היו מיוצאי מצרים. א"כ למה חזרה הנחלה לאבי אביהן שהרי ליוצאי מצרים אמר ונתתי אותה מורשה. גם יש להעיר למה לא הזכיר בכאן גם הסדר ששותה נחלה זו לכל הנחלות. שהרי חזרו הבני בנים וירשו את אבי אביהן ידוע בע"ח שדור המדבר ודור שנכנסו לארץ הי' להם שני מדרי' חלוקות בענין השראת השכינה ונק' בל' הקבלה פרצוף דהמד"ב בשם לאה. ופרצוף דור באי הארץ בשם רחל ואעפ"כ רצה הקב"ה שיכנסו יוצאי מצרים לא"י. אך לפי שחטאו המרגלים בלה שדברו על א"י. והדור ההוא קבלו לה"ר לכן לא נכנסו הם לא"י. וכמ"ש ובאלה לא הי' איש כו'. ומשה ואהרן לא נכנסו לא"י כמ"ש יען לא האמנתם בי להקדישני במים לעיניהם שאמר להם ודברתם אל הסלע והם הכו כו'. ובזה י"ל למה נק' זה לנס גדול יותר מע"י הכאה

מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. ובגמ' מזמור קינה מבע"ל. אלא שראה ששפך חמתו על העצים ועל האבנים דבהמ"ק ולא בבנ"י לכן אמר מזמור. וקשה שהרי אח"כ אומר נתנו את נבלת עבדיך מאכל וגו' בשר חסידך וגו' שפכו דמם וגו'. כתיב עקב ענוה יראת ה'. ובסה"ק ענוה רומז פ' לאה ויראת ה' פ' רחל ועקבי לאה נכנסים תוך ראש רחל ע"כ. לקרב אל השכל קצת השגת ענין זה למעלה. הנה בצלם אלקים עשה את האדם. יש בחי' אלו דלאה ורחל. אנו רואים שאם בלב האדם יש איזה התפעלות גדולה כמו פחד גדול או תשוקה גדולה אז מאליו וממילא המח' טרודה באותו הפחד או התאוה. הנה עצם ההתפעלות הוא בלב וכדמות התפעלות וכצלמה בכל פרטיה מצטייר במח'. וכמו שהתפעלות הלב היא מן עצם האדם מחמת המאורע. כן המח' הזאת נמשכת מאליו והרי זה כמו האדם עצמו ולא האדם עצמו ממש. ונק' בשם לאה אשת יעקב שנק' ג"כ ישראל, וענין פרצוף רחל הוא מה שאנ"ר שיש לאדם חבור עם הקנינים שלו כמו עבדים ושפחות ונחלת שדה וכרם ובתים ורכוש שהם יש להם קשר עם חיי האדם שהם שלו והוא יכול לעשות בהם מה שירצה ואין מוחה בידו להקדישם למכרם וכדומה וזולתו אין לו שום כח בנפשו של זה וכידוע. והיינו בחיי האדם דוקא שנפשו מורכבת בגופו ובהסתלק הנפש אין למתים קנין. והיינו לפי שכאשר הנפש באה בגוף האדם מתחנק חיי נפשו לב' ענינים. א' הוא חיי גופו. והב' הוא הקשר עם הקנינים. והוא ג"כ פרצוף גמור ששייכות הקנינים אל האדם הוא אל כל פרטי האדם מראשו ועד רגליו וע"י בחי' הפרצוף הזה הוא שיש להם חיבור עם האדם עצמו והיינו שפרצוף הזה מתפשט אל הקנינים וקונה אותם. ועי"ז הוא משעבדם אל האדם לעשות בהם כרצונו אבל בהסתלק הנפש מן הגוף לא נמצא ממנו כח מתפשט בערך גופניות קניני עוה"ז, לכן אין למתים קנין. כי נתבטל דבר המחבר את הקנינים אל האדם ופרצוף הזה נק' בשם רחל. וז"ש כרחל לפני גוזזיה נאלמה. כלומר שפרצוף, הזה מחובר עם הקנינים לא יסור מהם אף אם אין הולכים כשורה והאדם מסלק את עצמו מהן ומניחם אל