חנה אריאל במדבר קפד

והשכינה במשכן מקור הברכות כולם. אך כפי המבואר מקבלים ישראל למטה הכל מן הכלים דזו"נ ולבר היינו שימוש דיעקב בגופא הנ"ל. או אפי' שימוש דישראל שהם תלמידי מרע"ה כו' דנוק' (והיינו זווג דיעקב וישראל בנוק' רחל או לאה כמ"ש בע"ח וכמ' במ"א) הכל הוא ע"י שמות אלקים שהן כלים המגבילים דאתכסי' בהון אא"ס ב"ה כנ"ל. הנה בלעם שיכול להמשיך בדעת עליון (וגם כמרע"ה עצמו שהוא הפנימי ומלגאו דיעקב ומקור ומשפיע לבחי' ישראל) הדינים משרש ומקור העליון כנ"ל יוכל לבטל כל הברכות הנמשכים מכלים דזו"נ ולבר. וז"ש בלק לבלעם כי ידעתי את אשר תברך מבורך כלומר שאין בכחך להמשיך ברכות מן השרש אלא מי שתברך ולא תמשיך דינים וקטרוגים הוא כשהוא כבר מבורך מבלעדיך (ויתכן שהוא הי' נתינת טעם למה לא בקש בלק שבלעם יברך אותו והוא לא בקש אלא לקלל כו'). אבל אשר תאור יואר להבא אף אם עתה הוא מבורך. וע"ז השיב לו בלעם בדבר ה'. הנה ברך לקחתי וברך פי' כמו שלקח ברכות ישראל כשנגלה עליו אלקים כנ"ל (שהברכה היא רק מיעקב וישראל). אמר הטעם לזה כי לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. פי' און הוא כמ"ש ואיש און מחשבותיו שמחמת שפונה לבו בתוקף גדול אל תאוות הבלי עולם. לא ישקוט ולא ינוח ממחשבות שונות הנמשכים מאליהם בטרדת הבלי עולם. והגם שלא בטלה עדיין מדה זו מבנ"י לעתים כענין הידוע ולאום מלאום יאמץ והי' זה מקום לבלעם לקטרג וכידוע במ"א בענין שטן ופנינה לש"ש נתכוונו שענין כל הקטרוגים הוא שאין כבוד שמים לשרות במקום שיש בו דופי. וה"נ הי' לו מקום לקטרג שאין ראוי שהברכה דשמוש יעקב תשרה בהם ח"ו אחרי שיש בהם בחי' האון שהוא תכלית ההיפך מבחי' יעקב שהוא כח נבדל דתו' שפועל בהם מאליו וממילא (אבל בחי' עמל שהוא כענין מ"ש ונפש עמל עמלה לו שאין הטרדא בעניני עוה"ז ממילא ומאליו כ"כ אלא בבחירתו מדעתו ורצונו לבקש פרנסתו להחיות א"ע וביתו. וז"ש עמלה לו לצרכו. אין מזה קטרוג על בחי' יעקב כלל שיהי' האדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה כו'). לזה אמר לא הביט און ביעקב כלומר שהשי"ת אינו מביט שיהי' האון מגיע לקדושת בחי' יעקב לעשות לה שום פגם ודופי ח"ו. ובבחי' ישראל לא ראה עמל י"ל שלא נמצא בהם כלל וכמ"ש רשב"י תורה מה תהא עליה. או אפי' כרבי ישמעאל (שם ר"פ כ"מ) לא ראה שום דופי ופגם ח"ו במדרי' בחי' ישראל מזה. ומחמת שלא הביט ולא ראה כנ"ל ה' אלקיו עמו ר"ל שמאיר בהם פנימי זו"נ עם המוחין דאו"א ועו"א כדרך משנ"ת. ונגד מדריגתו זו שבאה משרש כל השרשים לא יוכל בלעם לפעול כלום אפי' ע"י ד"ע שלו. ותרועת מלך י"ל שזהו נגד בחי' ומדרי' ישראל וענין תרועת מלך הוא ענין כלת משה הנ"ל ודי למבין

פרשה פינחס

פינחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי וגו' ולא כליתי את ב"י בקנאתי. מל' השיב את חמתי משמע שלולא שהשיב החימה היתה רעה נמשכת מהחימה ומסיים ולא כליתי וגו' בקנאתי שמשמע שממנה תצמח הרעה. לכן אמור ולא פורש למי יאמר. הנני נותן את בריתי שלום צ"ל ביאור הדברים. והיתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם. במחלוקת שנוי' בגמ' איכא מ"ד לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי ואיכא מאן דפליג ואלו ואלו דא"ח ושם איש ישראל וגו' י"ל למה הוזכר כאן. ולמה הזכיר כאן יחוס האיש ויחוס האשה. ובפהק"ו נז' בסתם בשם איש ישראל והיא גם היא לא נזכרה אלא סתם מדינית. ושם והמה בוכים פתח אוה"מ. י"ל ענין הבכי'. גם י"ל הלא שם נא' קח את ראשי העם והוקע