חנה אריאל במדבר קפה

אותם וגו' וישוב חרון אף ה' מישראל על העשוי מקודם בשטים. רק שאח"כ והנה איש ישראל בא וגו' מה הרעש הזה והתימה לכלות ח"ו את ישראל. האיש א' יחטא ועל כל העדה יקצוף

מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. ובגמ' קינה לאסף מבע"ל. ומשני מזמור על ששפך חמתו על העצים והאבנים לא על ב"י. ואין זה מובן דהלא עכ"פ גם על חורבן העצים והאבנים כלי הקדש יש לקונן ג"כ. ואין מן הנכון שישראל יזמר שהם ניצולו וכלי הקדש אבדו. תחלת דבר ה' בהושע ויאמר אליו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וגו'. ובגמ' אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו. א"ל החליפם באומה אחרת מיד א"ל קח לך אשת זנונים וילדי זנונים ואח"כ א"ל לגרשה ואמר הושע אחר שכבר נולדו לו בנים ממנה איך יוכל לסבול לגרשה. א"ל הקב"ה והאיך אתה אומר אלי להחליף את ישראל וכו'. צ"ל איך מלאו לבו להושע לומר כדברים האלה החליפם וכו' והלא ישראל עלו במח' וכרות הברית עם אי"ו להיות להם לאלקי' ולזרעם. וגם ברית ראשונים בהוציאי אותם מאמ"צ וגם בערבות מואב ודבר אלקים יקום לעולם. וגם קשה הדמיון שאמר לו לגרש את האשת זנונים הלא לפי המשל הי' לאמר לגרש את הבנים

ה' אלקינו ה' אחד. לא כא' המין ולא כא' הגוף וכו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל בריש ספרו משנה תורה. וא"א לצייר בעולם אחדות כאחדותו ית' שהיא אחדות פשוטה מהשגה גופניות עד שאמר גדול הפילוסופים שאחדות הבורא ב"ה לא יבין אלא פלוסוף גדול שבפלוסופים או נביא הדור בטבעו. אך באמת בנ"י אם אין נביאים הם בני נביאים הם ובירושה מאבותינו יש לנו האמונה וההכרה באחדותו ית' שהוא יחיד ומיוחד ולבדו הוא כמו שהי' הוא לבדו קודם שנבה"ע כן גם עתה הוא לפניו ית'. וישנה לאמונה זו בכל איש ישראל. וא"כ חובה עלינו להבין ולהשכיל קצת מ"ש בגמ' (ובסהק"ב יתר על כן) להקב"ה ושכינה אמר' שכינה אומרת וכו' והכל אלקות ממש יחיד ומיוחד. וכן ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו הוא ב' ענינים איך יתכנו באחה"פ. וגם אמרה כנ"י לפני הקב"ה ונק' כלה לגבי הקב"ה ואשתו כגופא דמיא ואיך יצוייר כ"ז באחה"פ. במאמר פתח אליהו. אנת הוא חד ולא בחושבן וכו' למתב"כ היינו אחדה"פ כנ"ל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין דאינן עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין וכו'. דהנה אחדה"פ מובן לכל שכל אשר חפץ עשה אעפ"י שבאמת הוא לבדו הוא א"א לומר שמחמת זה אין יכול ח"ו לעשות יש ודבר לעצמו כי מי יאמר לו מה תעשה. ולא שיהא שינוי ח"ו באחדותו לבדו מחמת הנמצאים שיחדש ויעשה. אלא כי אחה"פ למתב"כ לכן אנו הנבראים אין לנו כח להשיג את זאת איך שהוא אחה"פ לבדו ואעפ"כ יש נמצאים. אבל הוא ית' יודע באופן שאין מציאות הנמצאים סתירה כלל לאחדה"פ. ואנו אין בנו כח להשיג ולידע את זאת כ"א ע"י הספירות בא לנו הדבר הזה בבחי' אמונה והיא היא אמונת הספירות כלומר חלק מן הספירות עצמן שהן מיוחדים באחדה"פ וחלק מהן הוא בחי' מדת המל' ופנימיותה הוא בחי' האמונה שזכה בה אאע"ה ראש למאמינים ויצחק ויעקב ומה יפה ירושתינו מהם

והנה מדת המל' שהיא ספירה עשירית יש להבין עניינה ממלכות דלתתא דכתיב שבע ועשרים ומאה מדינה. מלכות אחשורוש. ויש להבין בענין זה כי נראה ענין המלכות שהמדינה קנוי' לו ככל קניני האדם ורכושו והוא קנין יותר חזק ועצמי, מכל מיני קנין שהרי כי יכה איש את עבדו ומת נקום ינקם והמלך יש לו להרוג מורדיו ואעפ"כ אם יקדש מלך ישראל בחפץ של אחד מבני מדינתו אינה מקודשת ומזה נראה שאין המדינה נחשבת של המלך כחפצי האדם שהן קנינו. אמנם הענין הוא שקניני האדם היינו שזכה בהן (כלו' כהא שזכינהו ר"א לרבנן שהפי' הוא הכריע אותם להיות נמשכים אחר