חנה אריאל במדבר קעז

כמ"ש מגור מסביב והוא קיבוץ הדם אל הלב מפני היראה (והוא כעין לשון מגורה של תבואה וגורן שמאספים לשם התבואה). כך ע"י ראי' דבלק בא ענין הרגשה במואב כי רב הוא העם. כלומר רב וגדול (והוא ממש כענין א ירבה דמצרים והבן). שאין ערוך להם כלל וכלל עמו עד שאין בהם כח להתפשט לבא מלכא דכל שייפין לימשך אחר תאוותיהם ומילוי רצונותם. ויקץ מואב מפני בנ"י. פי' כי ענין המגור נת' שהוא רק מונע מלהתפשט בהרחבת רצון ומילוי התאוות. אבל בלא התפשטות חוץ למקומו שוקט ובוטח הוא כדמיון העומד לפני אדם גדול ונכבד מאד. שא"א להתפשט בהתפשטות רצונות לפניו אבל בקרבו שוקט הוא כי בודאי האדם הגדול לא יזיק לו בשום דבר כלל וכלל. אך ויקץ הוא כמ"ש קצתי בחיי שגם בחיי עצמו בקרבו הוא קץ ואינו נוח לו. וזה הי' להם מפני בנ"י דוקא. והיינו כנ"ל שהם עצמן לא הגיעו להשיג את אשר עשה ישראל לאמורי רק ע"י ראי' דבלק בא בלבם להרגיש הפלאת והבדלת ערך העם. עוד בא בקרבם ע"י ראי' דבלק הנ"ל שהוא השיג לדעת גם ענין אסתלקותא דיקרא דקוב"ה לפעול שלא ע"י קירוב וירידה והתלבשות מי שפועל בו כנ"ל. לכן גם בחיים של עצמן קצו מדאגה לומר שאף שלא ילחמו עמם יוכלו לפעול בם כחות הקדושה כרצון הקדושים שהם בנ"י דקדושים הם

ומעתה יש לבאר ענין בלעם ומה שאמרו עליו בגמ' ובזוהר כנ"ל. והוא עפ"י משנת"ל דידיעתו ית' את העולמות נבדלת ונעלמת לגמרי מכל באי עולם אפי' העליונים (רק לישראל ע"י תומ"צ שנתנו ע"י מרע"ה נמשך להם מידיעתו ית' כנ"ל). וכל אשר חפץ עשה בידיעה זאת עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע בשום אופן. רק בידיעת העולמות א"ע ע"י הספירות דעולם התיקון יש ענין גילוי אלקות גם בידיעה זו והוא לפי ערך מדרי' ומדרי' של כל עולם ועולם. ומה שבא אל ידיעה זו שפע ואור אל הנמצאים הוא בצו"מ כפום עובדיהון. והיינו שאם יזכו במעשיהם יתגלה עליהם ממל' דידיעתו ית' ומהנהגתו הקיימת לא תסור לעולם כנ"ל בבחי' החסדים לערך ידיעתם ואם לאו יומשך הגילוי עליהם בבחי' הדינין כידוע. ועולמות דקדושה גם בידיעתן לעצמן יש בהם בחי' הביטול אליו ית' ומקבלים עומ"ש ולהקדיש ליוצרם בנח"ר לפי שגבר בהם כח התיקון דעולם התיקון. והקליפות הנה מלכותו בכל משלה אפי' בקליפות דהיינו שהכל נעשה כרצונו ית' בידיעת עצמו לא יפול דבר ח"ו. רק שבידיעת העולמות כח התהו גובר בהם להיות נפרדים לגמרי ועושים א"ע אלקות. והיינו שבאמת בכח עולם התיקון בא גם בהם ממשלת מל' ית' להיות נגלה בעולם מעין רצון ידיעתו ית' (ולא בעולם התהו עצמו דלא איכפת לי' כלל מה שיבוא בעולם כנ"ל). ולכן לא יוכלו לעבור את פי הוי' מה שבא בצווי אליהם ע"י פרצופי עולם התיקון כי יודעים הם שהוא עיקר ממציאם אבל כח התהו גובר עליהם להיות בידיעת עצמן נפרדים לגמרי. וכמו שהמלאכים דקדושה בכח אלקי המחי' ומהווה אותם בחי' עולם התיקון הנ"ל, יש להם כח לעשות גדולות ונפלאות כמ"ש ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים רק שהוא הכל בבחי' הביטול לעבודתו ית'. ובקליפות יש ג"כ כח אלקי המחי' אותם רק שהם בידיעתן עושים א"ע אלקות בכח האלקי שיש בהם לעשות נפלאות וזה יובן יותר עם מ"ש ע"פ ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם וגו'. וארז"ל שם טומאה מסר להם. פי' ח"ו שאברהם יתן להם שמות עבודת הקליפות. אלא הפי' כמ"ש בסה"ק שיש שמות למשתמשים בקבלה מעשיות שאסור להזכירם כ"א בטהרה גדולה דאפר הפרה וכל מיני טהרה ויש שא"צ רק טבילה במקוה ויש שמות שהן דקדושה אלקי' ממש רק שמותר ואפשר להזכירם ולפעול על ידם גם כשהאדם טמא ואעפ"כ יעשה בכחם נפלאות. וכן יובן בענין הקליפה שהכח אלקי ממש המחי' אותם (כמו שמחי' למלאכים דקדושה) בא בהן גם טומאתן