חנה אריאל במדבר קעו

הגוף וכחותיו כענין אורות הללו עצמן שהן נבדלין כנ"ל ואינן יכולין לעמוד ולהמשיך לנוגה דגוף

ומעתה יובן גם מ"ש כד אתכפיי' סט"א דוקא אסתלק יקרא דקוב"ה. פי' אתכפיי' שעדיין הקליפה היא בתקפה רק שנכנעת לקדושה ונמנעת מלפעול פעולתה ולא ברצונה ממש אלא בכח המכריח אותה מבחוץ ממ"א. והדמיון למטה הוא ענין שבירת התאוות שאף שלבו הגופני חפץ ומתאווה אל התאוה ואינו מתפעל משום טו"ד שלא להתאוות לזה. אעפ"כ מפני י"ש מן הנר"נ ועומ"ש מונע א"ע מלמלאות תאוותו. וכח המניעה הזאת איננה כדרך כל נר"נ שמבררים הנוגה שבגוף שהוא בענין ובחי' אדם עומד דעולם התיקון שפועל בכח הנוגה דתאוה שלא יתאוה. אבל זה הרי הוא עומד בתוקף תאוותו ואעפ"כ אין פועל תאוותו. זה הוא כמו הארה מאורות תקיפין דתהו הנ"ל כנ"ל שהן פועלין כרצונם ואינם משגיחים על המתפעל כלל יהי' מה שיהי' כרצונם וכחם נעשה. והבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה להיות נקל לו להתגבר על תאוותו תמיד אף שאין התאוה מתבטלת. ועד"ז יובן מ"ש כד אתכפיי' סט"א שעדיין הוא סט"א בתקפה ואעפ"כ היא נכנעת בכח הקדושה המכניע אותה. עי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה כבודו ית' שמלא כה"כ שהוא מדת המל' מלכותך מכ"ע בבחי' עולם התיקון שסדר עולם התיקון הוא להיות התפשטות מלכותו ית' בעולם ע"י מלאכים דשלמי עשיה כנ"ל או ע"י ב"י הכל בבחי' עמידה כנ"ל. וע"י אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בבחי' שלמעלה מסדר המדרי' דעולם התיקון עד שתגלה ותראה ממשלת מלכותו ית' גם על הקליפות שגם הם יקבלו ממשלת המלוכה דקוב"ה (כדמיון הנ"ל באדם שהרגל נעשה כמו טבע לכבוש את יצרו בתאוותיו). [והענין דסדר הבירורי' דעוה"ז הוא שהמברר מתלבש בלבושי המתברר דוקא ואם הוא למעלה ממדרי' המתברר לא יוכל לבררו וע"י אתכפיי' סט"א מתעלה כבוד מל' ית' במדרי' עליונה לפעול אף שלא ע"י לבושי המתברר. וה"ז מעין אורות תקיפין דתהו כנ"ל]. ואסתלקותא דא יתיר מכלא אפי' מבחי' אתהפכא שבא ע"י סדר הבירורי' דוקא כענין הנ"ל בצ"ג. וע"י אתכפיי' סט"א הוא כדוגמת בע"ת הנ"ל. וזהו ענין ארץ ישראל שמהירדן והלאה. וארץ סיחון ועוג שמעבר לירדן מזרחה דא"י ממש הוא בחי' אתהפכא וכמ"ש בפהק"ו כ"פ ענין פ' העיקרי שבא"י שהטבע נתהפך לקדושה. ויש עוד בחי' ארץ סיחון ועוג שלא נתבטלה משם הקליפה לגמרי (וז"ש אשר יושב בחשבון גם עתה ואשר יושב עדיין באדרעי) ולכן אמרו אם טמאה ארן אחוזתכם כנ"ל. וה' עשה ככה כדי שעי"ז יהי' אסתלקותא דיתיר מכולא ליקרא דקוב"ה כנ"ל שהוא ע"י אתכפיי' דוקא. וזהו אשר יושב בחשבון גם עתה ואעפ"כ מקיימין שם כל קדושת התומ"צ והוא לפי שהכניעו ישראל לקליפות סיחון ועוג וכבשו את ארצם וישבו עליה. ולכן שלח משה מלאכים אל סיחון כנ"ל שאם יכניע א"ע לא יצטרך למלחמה עמו כי יסתלק יקרא דקוב"ה כנ"ל. וממילא יבוא קיום מעשה התומ"צ גם שם בכמה דרכים לפניו ית'

וזהו וירא בלק בן צפור דוקא שהוא הי' חכם גדול הוא דוקא ראה ענין אשר עשה ישראל לאמורי שהכניעו ועשה בו ממש קדושת ישראל. ולכן ויגר מואב מפני העם (והוא ע"ד מ"ש בזוהר ע"פ ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו פן ירבה דשרא דלהון אעיל בלבהון מלה דא שיחושו וידאגו פן ירבה כמשנ"ת שם. וכן הוא גם כאן שע"י ראי' דבלק אעיל בלב מואב לגור מפני העם כי בלא ראי' והשגה בענין זה דאתכפיי' סט"א הנ"ל לא הי' להיות בא במחשבת מואב כלום מענין זה). דהנה ויאמר מואב עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו וגו'. ועל עצמן לא חששו שילחכו גם אותם. די"ל שהי' ידוע שאין ישראל רוצים להלחם אתם ממש רק ויגר מואב מפני העם והוא ענין יראה שנק' מגור