חנה אריאל במדבר קעח

לעצמן בפירוד דידיעתם א"ע. וזהו בחי' אלקים דבלעם שנגלה אליו הכח אלקי ממש בבחי' השמות דטומאה הנ"ל והוא שאמר עליו בלעם לא אוכל לעבור את פי הוי' אלהי. פי' שנגלה לו בשם הטומאה והוא אלקות ממש שא"א לעבור עליו דמלכותו בכל משלה כנ"ל. ועפי"ז יובן שני הפי' על ויודע דעת עליון (ר"ל פי' הזוהר עליון על כל מנהגי ארבא. ופי' הגמ' יודע שעה שהקב"ה כועס בה) דהנה כתיב ולא קם עוד נביא כמשה אשר ידעו ה' פא"פ. פי' דמרע"ה השיג לדעת מעין ידיעתו ית' את העולמות וכמ"ש בכ"ד ע"פ ותמונת ה' יביט שהיא התמונה שהקב"ה רואה בעולמות ומשם באה אליו הנבואה (אף שנתלבשה בספי' דעוהבר"י כידוע). אבל שאר הנביאים לא באה אליהם הגילוי והנבואה כ"א מבחי' אור התיקון שבספי' דבי"ע דקדושה. וז"ש במשה פא"פ (ומזה הוא ענין התומ"צ שנתנו ע"י כנ"ל). ובכל הנביאים במראה אליו אתודע בידיעת העולמו' א"ע. והנה בלעם הי' יודע דעת עליון דהיינו שהי' לו להכיר ולידע שעה שהקב"ה כועס בה. כלומר המקור שיש בידיעתו ית' לעצמו לבא כעס ודינין בידיעת העולמות א"ע. וז"ש באוה"ע קם שמגיע עד בחי' ידיעתו ית' לעצמו. אבל לא שרואה פא"פ ח"ו וח"ו וכמ"ש בזהר. אלא שהי' יכול להגיע בדעתו אל שרש הדינין הנ"ל ועי"ז הי' יכול להמשיך כח הדין ממקורו (כנ"ל שע"י העלאה מלמטה יכולים לעורר גם איזה גילוי מידיעתו ית' אל ידיעת העולמות א"ע) ע"י טענות וסברות לעורר דינין כענין ב"ד שלמעלה ודוגמתו שיש סנטירא דתבע דינא. ועד"ז יש להתבונן ולהבין גם למעלה כאמור. וע"ז נאמר ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם וכמארז"ל שלא כעס באותן הימים ממילא לא הי' מקום שיהיו נשמעים דברי בלעם לעורר דינין. אבל עוד הי' לו לבלעם כח אחר מאלקי' דשמות הטומאה הנ"ל והוא מ"ש בזהר ויודע דעת עליון על כל מנהגי ארבא. שהפי' במק"מ בשם הרח"ו ז"ל שהוא העליון על כל כחות הדין של רוח סערת הים וגליו. והוא כח מחבל ומזיק והעליון הוא הכח אלקי ממש בבחי' שם הטומאה הנ"ל. ובזה הי' יודע ידיעה ממש היכן כחותיו ורצונותיו נוטים (וזה הוא כדוגמת להבדיל משאר נביאים). ועי"ז הי' יכול להמשיך כחות הדין והקללה מן הכחות שבידיעת העולמות א"ע. וכמו שידוע בכחות שמות הטומאה וכישוף שעושים דברים מסויימים וצורות ידועות שעל ידיהם שהם מורגשים גשמיי' מביא כח השגתו בכחות הטומאה אל הפו"מ בגשמיות עוה"ז. (וכן להבדיל בנביאים הי' ענין פועל דמיוני הידוע בסה"ק). ובלעם הי' פועל את זאת ע"י האתון שלו שהוא בעל חי ויש לאדם ממשלה עליו בסדר הבריאה והי' ממשיך בה כחות הדין שבידיעתו והשגתו אל הפו"מ כנ"ל. ומעתה יובן שמתחלה נאמר ויבוא אלקים אל בלעם הוא אלקי' דבחי' כח אלקי ממש בשמות הטומאה והוא מקום הפירוד (רק שלא יוכלו לעבור כנ"ל). ואמר לו בעצה לא תלך עמהם כי למה לך לילך בחנם שהרי לא תאור את העם כלומר לא תוכל לאור אותם בכח שיש לך מידיעת שעה שהקב"ה כועס בה כי ברוך הוא ממנו ית' ולא יכעוס באותן הימים ואחרי ההודעה כזאת לבלעם אעפ"כ נתעורר שנית ללכת. והיינו שרצה להמשיך עליהן הדינין התחתונים שע"י האתון כנ"ל. בא אליו האלקים שלו הנ"ל. ואמר אם לקרוא לך באו האנשים. פי' לך לכח של עצמך שאינו תלוי בשעה שהקב"ה כועס בה. קום לך אתם מדעתך. ויחר אף אלקים כי הולך הוא. שבא עליו כח הדין העליון בחרון אף לבטל מחשבתו הרעה. וזהו ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. פי' קללה זו (אחרי שכבר אמר ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם א"כ מאין תבוא הקללה) היא בכחות הדין שהמשיך בלעם בידיעת הדעת עליון על מנהגי ארבא כנ"ל. גם אותם הפך ה' לברכה. והיינו ע"י שויתיצב מלאך ה' דוקא למנוע האתון מללכת בכחות הדין שהמשיך עליו בלעם. עד שעלה האתון ממדרי' בעל חי למדרי' מדבר וכאשר הוא במדרי' מדבר יצא