חנה אריאל במדבר קעה

אלקים שאין מקבלין רק כח התהוותן למציאותן אבל כל ענינם הוא מעולם התהו בתכלית הפירוד. וכן בחי' הנוגה דעוה"ז שהוא יש ודבר נפרד לעצמו אף שאין כתית דנוגה פונים אל תכלית הפירוד דג"ק הטמאות מכח עצמן אלא כשיורדין ומתחברין לג"ק הטמאות. ומצד עצמן אינן אלא רק בלתי מרגישים כלל ענין האלקי' הממציא. וזהו ג"כ בא מכח בחי' התהו ומיתת המלכים. ואי' בזהר עד לא אתו ישראל הוו מלאכי עילאי שלמי עשי' וכיון דאתו ישראל נטלי עשי' ממלאכים. פי' שהמלאכי' הם מעולמות אבי"ע דקדושה ונק' עומדים כאדם ישר הנ"ל היינו שמביאים בפעולת עשי' בנוגה (כמ"ש אין לך עשב שאין לו מזל ומלאך) מכחם של המלאכים שמתנהגים עפ"י השגתם את המהווה אותם מאין ליש ועובדים אותו בלא לב ולב. וע"י הגידול והצמיחה והכליון בדצח"מ הם פועלים בנוגה דעשי' ממשלתו של ממה"מ הקב"ה (ובידיעתו ית' הוא עצמות המלוכה דכוונה שה' ימלוך לע"ו אחר בירורי כל הכחות דנוגה ואז כל הכחות דג"ק הטמאות יעביר מן הארץ). וכד אתו ישראל שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה היינו שנגלה עליהם מעין ידיעתו ית' את העולמות ובפרט במ"ת כמשנ"ת בפה"ק ונתנו המצות לישראל שהן הן כחות נובעות מבחי' ידיעתו ית' כמשנ"ת באריכות בכ"ד. ולכן נטלו העשי' ממלאכים. שע"י ישראל דוקא נמשכת עתה בתוס' אור וכח גדול (אף שנעלם עדיין לעינינו בבחי' מתן בסתר) מלכותו של הקב"ה בעולמות ובעולם העשי' דנוגה. וזאת התורה אדם ג"כ שנמשך ענין האלקי דתומ"צ מראש ומוחין עד סוף כח העשי' הגופני דנוגה. ובזה מתברר כח בחי' התהו שבנוגה ליכלל בקדושת התומ"צ ובחי' עולם הקדושה דתיקון. וגם עד המדות הטובעיי' דנוגה שבגופות ב"י מאיר אור התיקון שבנר"נ שלהם להפוך את הכחות הטבעיי' דגוף באה' ויראה כו' ליכלל בקדושת הנר"נ ותומ"צ. וזהו בחי' אתהפכא לכחות הגוף בשע"מ שמתפעלים כמ"ש לאה' את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם וכן ואהבת בכל לבבך. רק שעצם בחי' הנוגה לא נתהפכו עדיין בבינונים רק הכחות ההווים בשע"מ (כידוע דהתהוות יש מאין הוא בכל עת ורגע) הם מתכללים בקדושת הנר"נ ותומ"צ. ומתעלים ע"י אהוי"ר למעלה ומדרי' עליונה בעולמות דקדושה בקיום התומ"צ. אך כמו שהמצות מעלים את הנוגה לקדושה כך העבירות דשס"ה ל"ת דאוריי' ודרבנן הם משפילים את בחי' הנוגה אל ג"ק הטמאות ומחמת זה לא יוכלו לעלות עוד ע"י התומ"צ כי אין המצות מגיעות אלא עד בחי' הנוגה כשהיא במקומה לבדה וכאתרוג שאינו ערלה וקרבנו לא הגזול וכדומה וע"ז נתנה מצות התשובה שהיא מגעת בכחה עד למעלה מבחי' אדם דתיקון עד שמביאין משרש דאורות תקיפין דתהו שנסתלקו למעלה כנ"ל הארה להוציא ניצוצות דקדושה שיש בנוגה וגם בג"ק הטמאות מקום העונות דשס"ה ל"ת כו' כנ"ל שישובו ליכלל, גם הם בכח הקדושה דתיקון ועי"ז נפרדים הג"ק הטמאות מן הנוגה דגוף האדם עד שיוכל לשוב לקיום תומ"צ כהלכתן תמיד (רק שאעפ"כ צריך הנוגה תיקון וע"ז נא' ופקדתי בשבט פשעם וגו' וכן יש ע"ז תיקוני התשובה בתענית וסיגופים. ואם ח"ו לא יעשה תשובה הגונה אזי גם הנצ"ק לא יעלו כ"א ע"י יסורי גיהנם כו' כידוע). ונמצא שבזה כחן של בע"ת גדול משל צדיקים שהצדיקים שהן רק בבחי' אדם, ישר דתיקון אין מגיע כח קדושתם רק עד הנוגה הנקו' והטהורה לגמרי ובע"ת אף שגופם דנוגה צריך עדיין תיקון לטהרו לגמרי. אעפ"כ אור הנר"נ ותומ"צ נמשך גם בגופם. וזה בא מהארת אור מאורות תקיפין דתהו שנמשכים בדרך הפלאה והבדלה מן מציאות העולם הבא מהן כנז"ל. לכן יוכלו לפעול גם בגוף בלתי טהור לגמרי. והיינו דוקא לפי שהן בע"ת שע"י העונות כבר נפלו אל מקום גקה"ט לכן יכולים לסבול גם כח הארה דאורות תקיפין דתהו ולפעול על ידן בגוף פעולת הנר"נ ותומ"צ. וזהו שבע"ת עומדים אבל צדיקים גמורים אם מאיזה נסבה מקבלים מן אורות תקיפין דתהו הרי הם מתעלים לגמרי ממדרי'