חנה אריאל במדבר קעד

פרשה בלק

וירא בלק וגו' את כל אשר עשה ישראל לאמורי. י"ל וכי כל העולם וכן מואב ומדין לא ראו. גם מ"ש ויגר מואב וגו' שנראין הדברים שהוא הנמשך ממ"ש וירא בלק א"כ מה זה שאמר כי רב הוא. גם שינוי הלשון ויגר מפני העם ויקץ מפני בנ"י. לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא. מה זה נתינת טעם על הצווי לא תאור וגם מה צורך לנתינת טעם. גם יש להשכיל קצת למה הוצרך הנס הגדול דפתיחת פי האתון אצל בלעם עד שאמרו שנברא בבריאה מיוחדת ע"ש ביהש"מ. גם שבפעם הב' אמר לו קום לך אתם. ולמה אמר ויחר אף ה' כי הולך הוא. בספהקו"ד י"ל הלא ארץ סיחון ועוג של אמורי הם כמ"ש בפ' זו והוא מז' אומות. ולמה שלח משה לסיחון אעברה בארצך. ואם הי' סיחון מסכים הי' מניחו לגמרי ולא נלחם בו. גם י"ל בלשון הפסוק. ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון. וכן כתי' בספר דברים כ"פ אשר יושב בחשבון. ועל עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות. לשון הוה. והלא כבר נהרגו. גם בס' יהושע משמע שאין ארץ סיחון ועוג שבעבר הירדן חשובה כ"כ כא"י לגמרי עד ששלחו לשם את פינחס לאמר ואם טמאה ארץ אחוזתכם וגו'. והענין צריך תבונה הלא כל דיני קדושת א"י שקדושה מכל הארצות נוהגין גם שם כו' בגמ' אמרו ולא קם עוד נביא בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם. ואומר עוד שם בזוה"ק ח"ו לעשות איזה דמיון ביניהם אלא משה לית דכוותי' בכתרין עילאין בלעם לית דכותי' בכתרין תתאין וזיל שאיל לאתני'. ובמ"ש בלעם נאום שומע אמרי אל פי' בזהר שהפי' הוא אל אחר וכ"כ שם על אלקים שבא אליו. וא"כ לפ"ז היו לשמות הללו להיות חול ולא נז' בשום מקום כן. ועל מ"ש בלעם ויודע דעת עליון אמרו בגמ' שהי' יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה. י"ל את זאת. אמרו בגמ' במקום שבע"ת עומדין צ"ג אין יכולים לעמוד. מהו לשון עמידה דוקא בזה. ובזוהר כד אתכפיי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ואסתלקותא דא יתיר מכולא. ומדאמר סתם מכולא משמע שהוא יתיר אפי' מאתהפכא סט"א מחשיכא לנהורא. וי"ל הענין. העולמות אבי"ע כולם הם יש מאין שמים וארץ וכל צבאם ודצח"מ הם מובדלים זמ"ז בהכרת ממציאם מאין ליש כידוע פרטי הדברים בכ"ד. הנה הקב"ה יודע אותם בידיעה אחרת נבדלת מכמו שהעולמות יודעים ומרגישים א"ע. כי אמתת ה' אלקים אמת הוא יחודו לבדו גם אחר שנבראו העולמות ליש נמצא מחודש כמו שהוא יחודו קודם מציאותם. ודבר זה אין ביכולת העולמות להרגיש כלל. והקב"ה יודע אותם בידיעה זו. וידיעת העולמות א"ע נמשכה מידיעתו ית' הזאת כמו מאין ליש ג"כ. ויש בשרש העולמות הללו ומקורם באלקות ב' מדרי' ובחי' הידועות "תוהו "ותיקון. שהאורות די"ס דתהו הם בחי' אורות תקיפין כמ"ש בפ' חוקת שהכוונה במציאות העולמות שה' ימלוך עליהם לע"ו אינה יורדת ומצמצמת א"ע שיהי' גילוי ממנה לידיעת העולמות א"ע אלא שבכח מלכותו בידיעתו ית' ימלוך עליהם. והמלכים דתהו מתו ונסתלקו עד שאין חיבור בין העולמות ובין שרשם כלל. ולכן גם העולמות נתבטלה מציאותם מפני שא"א להם לקבל משרשם כח התהוות והם נתייסדו למציאות בבחי' הספי' ופרצופי' דתיקון שהם דמות פ' אדם ישר שעומד ראשו למעלה ורגליו למטה והכל אדם א' ובבחי' מיעוט האור וריבוי הכלים דתיקון אף שהם הכל רק בידיעתו ית' את העולמות אך גם בידיעתו יודע אותם בדרך השפלה וירידה שיבוא מזה גם בידיעת העולמות א"ע שידעו מציאות ממציאם מאין ליש כל עולם לפי מדריגתו. ובעולמות בי"ע יש גם אזלעו"ז שעשה אלקים עולם הקלי' וגם הם יודעים את ממציאם רק שלידיעת עצמן א"ע מפרידין א"ע לעשות א"ע אלקות וכל כחות וממונים דסט"א. ומציאות אופן כזה הוא מכח בחי' התהו כנ"ל שהשרש נפרד לגמרי מהעולמות. ולכן אף שנמצאו מאין ליש ע"י הספי' ופרצופין דעולם התיקון עשה