חנה אריאל במדבר קעג

בנחלים רק שמקבלים תוס' כח מארנון. ושוב בא התעוררות ברוח החיים שבלב בבחי' המדות דחג"ת כו'. וענין האה' ויראה אצלם שהחכ' דאבא הוא בחי' דחילו ובינה לבא דאימא הוא רחימו (וכשבאים בלב הם פועלים אור הקדושה בקרב גופם ועי"ז מתפשט בכל העולמות בערך בחי' תחתוני' וחיצוני' בערך נפש השכלי החיונית וטבעיית והבהמי' והגוף). וכ"ז הוא עדיין רק נה"י דאבא תוך נה"י דאימא ומתפשטים עד הוד דז"א. וזהו ואספת דגנך ותירושך ויצהרך אחר העבודה דבכל לבבכם בשני לבבות דאת" בסופה. ושוב יתלבשו ברוח נדיבה בפקודי ה' ישרים (ע"ד חייב אדם לפקוד את אשתו כו'). לשבת" ער" הוא ההשפעה בשכינת עוזו יחוד התומ"צ. ונשען לגבול מואב שהוא יסוד דאבא בחי' חבור הד"ע מאברין דמלכא ונק' אשד" הנחלים" ע"ד מארז"ל כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש כו'. ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' למשה וכנ"ל. וזהו ואכלת ושבעת. ולאפוקי באר דבידך אפקיד רוחי וכנ"ל. ולפי שזה הוא יחוד קוב"ה בתחתונים ממש הוא גורם תוס' גדול ומרובה מאד על כל עבודת העלולים הרוחני' כמ"ש בהקדמת פע"ח. וכמשי"ת עוד אי"ה. ואז ישיר ישראל עלי באר הוא ציור האמונה בקרבם דה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בהשוואה גמורה גם בעולמות בהשגת נשמתם בקרב גופם. וזהו דרך עלי'. אבל ענין אשר אמר למשה וכו' הוא המשכה והשפעה דרך ירידה בבחי' מל' דאצי' בד"ע הממכ"ע כו'. נמצא ההפרש במעלות מעשי הצדיקים שזכיותיהן מרובין כנ"ל על מעלת תמימי דרך הנ"ל. הוא בב' דברים. א' שהתמימי דרך אינם פועלים ברצון ובחירה וה"ז קרוב לענין עבודת העלולים הרוחניים שלא יחסר ולא יעדיף כמ"ש בהקדמת פע"ח הנ"ל. (ורק שאעפ"כ בודאי הוא פועל חדשות בתוס' אור גדול על מעלת עבודת עלולים הרוחניים מחמת שע"י בחי' מלחמת ה' הנ"ל מתבררים ועולים הבירורים דתהו בכמה מדרי' ובחי'). והצדיקים פועלים בבחירה ורצון מד"ת שלהם בגופם. וזה גורם למעלה תוס' גדולה ועצומה עד אין חקר לפי שבחירת ד"ת הוא דבר חדש מעיקרו וכענין קישוטין דלא הוו המבואר במ"א וענין אחר). החילוק הב'. שבתמימי דרך חסר בחי' האת" דוהב בסופה הנ"ל ולכן אין רוח ה' הנוססה בהם לעשות את כל המעשים האלה דמלחמות ה' גלוי בקרבם שהוא מעשי ה' אני ה' עושה כל. ונמצא שאין בא בעולמות אלא בבחי' ערך מדריגות ד"ת דנשמתם הנבראת מאין ליש אף שיש בה ניצוץ אלקות ויחוד דע"ע דמלחמות ה'. אעפ"כ אין האור המתפשט רק בערך הד"ת. ובצדיקים הנ"ל נת' שהכל גלוי בקרבם בבחי' יחוד הד"ע. אמנם עובדי ה' בנשמתם שלא זכו לקיים בעצמן עדיין ענין השמרו לכם פן כו' אלקים אחרים. היינו הרגשת היש ודבר בשכחת הבריאה מאין ליש. וגם להיות נכנע תחת עניני חמדת עוה"ז שזהו והשתחויתם כו', שע"ז נא' וחרה אף כו' דבחוטמא אשתמודע פרצופא. וכשחרה אף כמו ובתוכו נחר כו' ואז לא אשתמודע כו' וע"ז נאמר ואבדתם כו' כלומר אתם דהרגשת עצמכם ביחוד דד"ע בד"ת הנ"ל בצדיקים ושמתם את כו' בבחי' שימה בבחירה ורצון סדר התבוננות דיחוד או"א וענין הנחלים כו' הכל כנ"ל ונמצא שענינם בדבר הא' דומה לצדיקים שהוא בכוונת בחירה ורצון ובחי' ב' הנ"ל דומה לענין תמימי דרך במה שחסר בחי' האת". אך בזאת דומה קצת לענין הצדיקים במה שהתבוננות בבחירה ודעת מגיע ליחוד אא"ס דד"ע בד"ת ושימה זאת דושמתם כו' אחר ואבדתם כו' גורמת למען ירבו (ור"ל יגדלו ויצמחו), ימיכם וימי בניכם וכו' כימי השמים דד"ע להביא על הארץ. כידוע שאין משיח בא אלא לאחר הגלות מן הארץ ובמשיח נא' הנה בן יולד לבית דוד שהוא בחי' לידה דמטרוניתא שיש לה כבר בית ולד כו'. ואם נזכה נבחין בעזה"י: