חנה אריאל במדבר קעב

יש מורגש ע"י הרעש מתנשאים לבחי' הביטול דמדרי' השרפים שמשיגים את בחי' הקדושה דקדוש קדוש שאומרים עד שנשרפים בו. כמו האש שלמטה שמהפכת את הבאים בה לעצמותה. כן השרפים התפעלותם הוא כעין ביטול בעצם. ור"ל כחות עצמן. ככה האופנים אף שאין להם השגה כזאת אך ע"י תוקף ההתפעלות בבחי' הישות דרעש גדול מגיעים לבחי' לעומת הביטול דשרפים. וככה אתכפיי' ואתהפכא דיש גמורה גורם עליית המל' עד בחי' דעת עליון. והיינו הכתר דבחי' דעת התחתון דכ"ע איהו כתר מל'. וע"ז אמר דהע"ה שהוא מלך ישראל בדעת ושכל אנושי שנעשה מרכבה למל' דאצי' שהוא אלקות דבי"ע ממשיך בישראל בחי' חבור ד"ע דאל דעות בד"ת דמלחמות ה' בבחי' הרגשה דאת הנ"ל. ואמר אתה צוית פקודיך, (ע"ד חייב אדם לפקוד את אשתו כו') לשמור מאד ר"ל לבוא לבחי' מאד (דער ווארטין זיך בחי' מאד). ולכן אחלי יכונו דרכי במדרי' הגופניית לשמור ולקיים בעצמו חוקיך. ר"ל מה שמלחמת ה' חוקק בקרב האדם. כי הזריזות והטהרה מביאה לידי קדושה היינו הנהגה דמילי דעלמא ממש בדרך ישר ונכון בישוב הדעת כאדם בר דעת יודע רבונו. הוא מסייע גדול להביא בחי' האת הנ"ל בקרבו בכל המדרי'. ואומר אז (כשהכונה תהי' טובה) לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. פי' המצות שעושה בבחי' אשד הנחלים שאין זה בתמימי דרך הנ"ל. רק שרוח ה' נוססה בו ועושה החשיקה ונפש שוקקה הנ"ל. (כי הוא אינו מכוון א"ע ומכין לזה והכל נעשה מאליו וממילא מבחי' מלחמות ה' עושה כל. וגם שמתבסמת נפשו בשמחה ש"מ כנ"ל. מ"מ הרי זה כמאן דאכיל דלא דילי' בהית לאסתכלא בי' אך כשיכונו דרכי לגרום עליית המל'. אז לא אבוש). ויובן ע"ד מ"ש המדרש ע"פ קרבא צל המזבח המשל מערנית שנשאת למלך שהיתה בושה מלשמשו כאשה לפני בעלה. אמרה לה אחותה הגיסי דעתך ובאי ושמשי את המלך כי לכך נכנסת עכ"ל. וככה כאשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות המצות. להמשיך אל חי בקרבו ובעולם. הכלה הופכת את פניה לאסתכולי ביה (בחי' הגילוי דאת הנ"ל) ועולה ממטה למעלה. ואומר עוד אודך ביושר לבב בלמדי כו'. כי בחי' הביטי הנ"ל הוא עליית המל' עד היסוד ובחי' נה"י דדכורא ששם כבר נסתיימו המוחין דיחוד או"א דארנון הנ"ל ולזה מוסיף ואומר אודך ביושר לבב שזה עלייתה עד החזה נגד כל הו"ק שהן הנחלים דארנון במוחין דאימא שבאין בהתגלות השגה נגלית דוקא ועד הוד אתפשטת כו'. ונק' לימוד חכמה. זהו בלמדי משפטי צדקך שהן הנחלים השופטים בבחי' ארנון. ומוסיף עוד לאמר את חוקיך ר"ל החוקקים שלך שהן המוחין דאו"א עצמן וזהו עליית המל' פב"פ בכל הפרצוף. ועי"ז אומר אל תעזבני עד מאד דדעת עליון כנ"ל. ובקשת דוד תקנה זאת שיוכל להיות ספר מלחמות ה' הנ"ל בדרך אחר לגמרי מסדרן ומדרכן של תמימי דרך הנ"ל. והיינו מדתן של צדיקים שזכיותיהם מרובים בזכוך הגוף והמדות דנוגה וזכו בבחי' האת" הנ"ל שכינה עמם וקדוש שרוי בתוך מעיהם ואין כל מה שהם עושים נפרד כלל אצלם בהשגתם ממעשי ה' עושה כל והכל אחד (ביחוד דאל דעות בב' הדעות). וכאשר שמעתי שכשאומרים איך זאג בל"א כוונתם על גימטריא דתיבת אי"ך). וסדר ענין מלחמת הנ"ל אצלם הוא עד"ז שהם מכוונים את דעתם בבחירה ורצון איך שאא"ס בבחי' דעת עליון המיוחד באור החכ' דיו"ד דשם הוי' שבנשמתם ובקדושה אשר קב"ו בתומ"צ הוא מתפשט בכל העולמות בבחי' גילוי אור התהוות מאין ליש ע"י שבא בנשמתם בקרב גופם (מקום מלחמת ה'). ואף שעדיין בזה שהוא רק יחוד חו"ב אין בו בחי' מלחמה עם בחי' אלקים אחרים שיניקתם הוא רק משבע כפולות כו'. אך הכוונה גדולה היא והמשכת מוחין במדות כלי המלחמה (ואפשר לכוון בזה לשון הפסוק ואת הנחלים ארנון. ולא אמר כסדר ואת ארנון והנחלים אלא לפי שעיקר מלחמת ה' היא