חנה אריאל במדבר קנד

במח' עילאה הנ"ל לאלקים שהוא היחוד דמהו"ע אוא"ס בכל האו"כ. אע"ג דאוחו"ג חד תמיד בלי הפסק. אך אעפ"כ צריך ליתן עוז וכח ליחוד זה שיתגלה למטה כחו ועוצם גבורתו. ובל"ז יכול להיות כבי' בחי' שכחה על כל בחי' השתל' כידוע במק"א וכמ"ש בשם האריז"ל שהכל הוא כטיפה בים אוקיינוס לגבי מהו"ע אוא"ס ב"ה. ולפי שמהו"ע הוא היושב על חוג הארץ וכל יושבי' כחגבים ולכן צריך ההתעוררות מלמטה דוקא. ועי"ז בא בחי' תנו עוז לאלקים שהוא היחוד כנ"ל שיתגלה למטה והכל ע"י בחי' ההתעוררות דקו שמאל למטה ועבד הלוי ר"ל מתקן ומלביש לבחי' הוא" כמד"א הוא עשנו ולוא" אנחנו שהוא המח"ע שבה כל יצור נברא כנ"ל ומלביש לבחי' הוא ע"י ההתעוררות בחי' אלקים אתם להתקשר ולהתייחד ועי"ז נעשה היחוד בכל המדרי' וז"ש הוא אלקים וד"ל, וכ"ז הוא ג"כ סיבה וטעם לכל בחי' עבודה דהוא לפי הד' פי' הראשונים ששרש כל העבודות והתיקונים למעלה הוא בא ע"י בחי' זו דהוא עשנו והוא אלקים כנ"ל וד"ל. וע"ז בא ג"כ מאמר ר' יצחק דעתיד קוב"ה לאנהרא לסיהרא דהיינו שיתגלה כ"ז למטה ממש בגילוי עד שיאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וכו' וכמ"ש בספרים וכמ"ש במקום אחר וד"ל

ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו. ויש להבין הסמיכות דקדשי בנ"י לא תחללו ולא תשאו עליו חטא בהרימכם וכו'. מקודם כתיב ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב. ואכלתם אותו בכ"מ אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוה"מ וכו'. וי"ל דהנה ענין מצות תרומות ומעשרות מבואר בכהאריז"ל שמצד שהתבואה גדלה תחת ממשלת קליפת נוגה ובזה שמפרישין ממנה תרומה לה' מוציאין את התבואה מממשלת ק"נ ומכניסין אותה תחת רשותו של הקב"ה והחלק מעלה את הכלל כולו. נמצא שעיקר גידול התבואה הוא תחת ממשלת נוגה ובגמ' מצינו להיפך דאיתא ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלאה וכתיב והארץ נתן לבנ"א. ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. משמע דקודם שנעשה בה מצוה לה' הוא תחת רשותו של הקב"ה ובמה שמברכין עליו ממשיכים מרשותו של הקב"ה למטה שנהי' גם אנחנו יכולים ליהנות ממנה. ויש להקדים הכתוב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים ואת הארץ וכו' אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם. ולכאורה יפלא דבריאת שמים וארץ וכל צבאם שזהו בחי' חיצוני' העולמות יחס לשם הוי' שהוא בחי' פנימיות ועצמיות. ובחירת אברהם וזרעו שהי' הכריתות ברית להמשיך להם בחי' פנימיות יחס להוי' אלקי' ששם אלקי' הוא המגן המעלים ומכסה על שם הוי'. וכן מצינו בדרז"ל שאוה"ע מונין לחמה וישראל ללבנה. ולכאורה הי' ראוי להיות בהיפך שהרי הכתוב המשיל שם הוי' לשמש כמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקי'. אך הענין הוא דהנה אור השמש אין התחתונים יכולים לקבלו מצד תוקף בהירותו כ"א דרך המגן המעלימו ומסתירו יוכל להתקבל אורו למטה. וככה בחי' שם הוי' מקור כל התהוות עו"ת דנמצאים. רק שאין הנמצאים יכולים לקבל התהוותם משם הוי' כ"א דרך העלמות והסתרים כמה שנא' ועלמות אין מספר היינו שיש רבוא רבבות צמצומים והעלמות שיוכל להתקבל ההתהוות מאתו. והוא ד"כ שם אלקים שיש בו כמה מיני צרופים להעלים העלם אחר העלם שיתהוה היש ודבר. ולכן אוה"ע מונין לחמה דהיינו מקור התהוותם ע"י ההעלמות וצמצומים דרך המגן כנ"ל. אבל הלבנה מקבלת מן השמש שלא ע"י המגן אלא אור השמש בעצמו מאיר בה. והיא בעצמה מהות זך שתוכל לגלות אור השמש העצמי שמקבלת ומתאחדת בה לתחתונים. לכן ישראל מונין