חנה אריאל במדבר קנג

פשיטא לקבלא לכנס"י וכו' הוי אומר הוא ע"כ הוא בחי' עליונה דפנימי' רצה"ע שהוא יחוד קובהו"ש כמ"ש בלק"א פ"מ ומ"א. וזהו הוי' הוא האלקים. כי הנה ידוע בהתפשטות זיו דע"ס דז"א מאין ליש בעולמות עיקר הישות הוא בא מכח בחי' המלכות שהוא עקרא ושרשא דבחי' הישות והגבול דעולמות בעולם שנה נפש כו' וממנה באה אתעדל"ת במלאכים ונשמות, וזה נק' מ"ן דנוק' שהוא נמשך ממוחה ממש ובבוא ע"ז מ"ד דדכורא נעשה מציאות הולד שהוא מורכב ממ"נ ומ"ד כידוע שעקרו מן המ"נ ומ"ד מתייחד במה שמברר מן המ"נ לצורת הולד ובזה נעשה דמות אדם וצלמו. והנה המעורר וממשיך בחי' המ"נ ממוחין דנוק' הוא בחי' עבודה דלוים ששרשם בחי' קו שמאל דז"א. ושמאלו תחת לראשי להרים הראש להוריד ממוחין מ"נ כנ"ל. ועי"ז ממילא דרכו של איש לחזור אחר אשה בבחי' המ"ד שהוא קיום התומ"צ בפו"מ וזהו יחוד קובה"ו כידוע ומבואר בכ"ד והוא הוא פנימי' רצה"ע כנ"ל. ולכן כ"ז נכלל בפי' הוא דא עתיקא שהלוי מתקן כלומר מלביש לבחי' עתיקא שיבוא למטה בין בבחי' עבודה דחיצוניות מאימת הדין ומאה' ויראה דאתכלילן בתרין סטרין. בין בבחי' הפנימי' דיחוד קובה"ו שממנה בא תולדות הנשמות כידוע הכל וז"ש בסוף המאמר "הוא "אתגליין היינו פי' הא' בהוא דא עתיקא. הוא סתים היינו פי' הב' הנ"ל. ומ"ש מקודם הוא לתתא הוא לעילא. היינו ב' פי' הראשונים. ר"ל אשלים לסטר שמאלא ואשלים לפגימא דעלמא היינו הוא לעילא פי' בגופא דאילנא דישראל כנ"ל. ומ"ש הוא לתתא היינו מ"ש ואפי' ההוא סטרא דצפון וכו'. וכאן שמסדר סדר הפירושים נקט סדרא ואתא ממטה למעלה לתתא ולעילא ואתגלייא וסתים

ומ"ש בסוף המאמר הוא אלקים היינו מ"ש קודם לזה, תו הוא כמד"א הוא עשנו ולוא אנחנו ויש להבין מהו ענין הוא עשנו להוא אלקים דוקא. אך יש להבין תחלה בכללות ענין זה דועבד הלוי שהוא ענין העבודה של התחתונים לבתר דאתקדשו ישראל וכו' כידוע דעבודה צורך גבוה הוא וכמ"ש תנו עוז לאלקים. וזהו פלא גדול לכאורה מאחר שידוע שבחי' שמות דהוי' ואלקים אין הכוונה בהם לאו"כ דספי' רק לאא"ס בחי' היחוד דמהו"ע דוקא בספירות והוא פי' השמות בל"א כידוע. א"כ איך שייך לומר תנו עוז לאלקים. ובמה שנא' שהוא בחי' תוס' אורות בכלים לא יתיישב עדיין מ"ש לאלקים כנ"ל שהוא קאי על מהו"ע דוקא כנ"ל. אמנם הנה כתיב אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כו' אכן כאדם תמותון. ולכאורה מהו כאדם הלא לאדם הוא מדבר וכ"ז יובן ע"פ הנז"ל בפירוש ברא לי' באורייתא שהוא בחי' העצם ההוא שבחי' עצם הביטול נחשב התפשטות לגבי' כנ"ל. והנה ישראל עלה במח' היינו במח' זו דרזא דאורייתא ששם ישראל דוקא עלו ולא חיצוניות העולמות כי אין שם חיצוני' כלל. כמו שכתוב ואין אלקים עמדי. וזהו במחה"ק דאד"ק. וכן יובן למעלה מעלה בגליפו דטה"ע כידוע נמצא שיש לישראל שרש בבחי' ומדרי' היש שלמעלה מאין אפי' בבחי' עצם האין והביטול ובחי' היש האמתי הנ"ל הוא הנק' בשמות דאלקי' וכו' כנ"ל. ולכן לא בא אור הזה להתגלות בנשמות בגופים עד מתן תורה וירד ה' וידבר אנכי הוי' אלקיך כו' ר"ל הכח שלך למטה כידוע עי"ז בא בקרבם אור היש אמיתי דשרשם שעלה במח' ולכן נעשה חירות ממה"מ וכו' כי לגבי אור הזה בטל כל מציאות חיצוני' ופנימי' העולמות וז"ש אני אמרתי אלקים אתם בשעת מ"ת אכן אחר חטא העגל כאדם תמותון פי' דלעולם בחי' האלקים אתם נשאר בעצם רק שבהתפשטות בחיצוניות כאדם תמותון והיינו לומר שיכולין ישראל לעורר בעצמם ובקרב גופם שרשם שעלה במח' הנ"ל כפי מה שבא בקרבם בשעת קבלת התו' כנ"ל וע"י בחי' זו ר"ל התקשרות במהו"ע בעל מח' זו שעלו בה ישראל כנ"ל עי"ז עושים כל היחודים למעלה כידוע שכל בחי' הכלים והגופין שלמעלה איתקריאן רק לגבי לבושין דמינייהו פרחין נשמתא לב"נ. וז"ש תנו עוז ע"י בחי' התקשרות והעלי' לשרשם