חנה אריאל במדבר קיט

נותן חומש עד שיודה מעצמו ולא עפ"י עדים בלבד ודין גזל הגר שינתן לכהן גם החומש. ויובן ג"כ עפ"י הנ"ל דהנה בטעם ענין החומש דנשבע והודה וגם החומש דפודה הקדשו ומעשר שלו ואם איש אחר יפדה אינו נותן חומש י"ל דהנה כל דבר הנמצא בעולם הרי הוא הוה במציאות ובדבר שבקדושה יש בו הוי' פי' שע"י בחי' הקדושה מתברר מק"נ ועולה עד מדרי' אלקות המהוה הכל מאין ליש. וידוע שד' אותי' הוי' הן ע"ס מחכ' ולמטה. וקוצו של יו"ד הוא בחי' הכתר הנעלם. והנה המקדיש את ביתו יש בבית הזה בחי' הוי' ועוד יש בו ג"כ בחי' הקוץ של יו"ד והוא כח הרצון של האדם המקדיש שגם הוא העולה לה' ולכן כשאותו האיש המקדיש פודה מן ההקדש לשוב להיות שלו צריך הוא לפדות גם כח הכתר של הוי' (שהוא ענין קשר האדם עם הקנינים שלו בשרשן כידוע ומבואר בכ"ד) שעלה גם הוא לה' בהקדשו ועתה בא ליהנות ממנו בגופו צריך להוסיף עוד חומש בפדיונו. משא"כ אחר הפודה מן ההקדש שהוא יש לו קשר עם הקנינים מעצמן בכח הקנין. וכח של הראשון נסתלק לגמרי. א"צ להוסיף חומש. ולכן אחר אשר הוקם המשכן ושרתה שכינה בישראל ונעשה בחי' הוי' בכל קניניהם ולכן הגוזל את איש ישראל גזל גם בחי' הקשר שלו שבקנין הגזול וצריך להשיב הקר בתוס' חומש בכדי להשיב גם הכח הזה. ועד שלא התפקדו חיילין דשכינתא ולא נשאו ראשם דבנ"י לגולגלתם הי' כח הווית הקשר בהעלם במדרי' האלקי דשכינתא למעלה וגם ההשבה לא היתה אלא למעלה. אבל לאחר שנפקדו חיילין דשכינתא שהוא המתפשט בעולם דוקא כנ"ל ונמצא בממון של ישראל כח ההוי' וגם הקשר עם הקנינים שהוא בחי' כתר קוש"י כנ"ל גם הוא בגילוי בעולם לכן צריך הודאת הגוזל דוקא להשיב בחי' הכתר אל הנגזל ולא ע"י עדים לבד כידוע במק"א שהעדים אינם אלא שמביאים ההעלם לידי גילוי (אבל לא גילוי ממש כי אפשר שאין עדותן אמת רק שמצות ה' לדון על ידם וזהו מהנסתרות. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהיסה"ת). ולכן כשהיתה קדושת השכינה בישראל רק בבחי' ההעלם בעצמן ולא בהתפשטות הי' די להשיב הכל (פי' כל מה שנכנס בשם הוי' כנ"ל) עפ"י עדים אבל כשבאו חיילין דשכינתא בגילוי לחוץ בעולם אז ליכא השבה מעלייתא עד שיודה הגזלן עצמו וק"ל. ולכן נא' פ' זו סתם בפ' ויקרא וכאן נישנית בשביל חידוש זה שמדבר בו בפ' זו נשא שהוא חיילין דשכינתא שנתחדש שלימות ההשבה ע"י הודאה דוקא. ועוד נתחדש בו דין גזל הגר דהנה ידוע שגם כי יש בישראל עשרה מדרי' הנזכרים בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם וגו' עד שואב מימיך הנה השראת השכינה בישראל אינה אלא בבחי' שבעת קני המנורה. וגרך אינו בכלל הזה רק כשבאו בבחי' חיילין דשכינתא אז גם גזל הגר יש בו הוי' דקדושה ומושב לה' בהודאתו והבן. ובגמ' דחלק אמרו אספו לי חסידי כורתי בריתי זה דור המדבר. ומדרש ילקוט אומר על פסוק זה חסידי אלו פושעי ישראל הנקראים חסידים ומפורש במק"א שהפי' דישראל הוא בחי' המוחין דגדלות ופושעי ישראל היינו שפושעים בשמירת המוחין ומבקש הקב"ה אספו לי חסידי ומצוה ע"ז למלאכיו ולשלוחיו וכמ"ש שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים וכמ"ש במ"א באריכות שע"י פיזור החסידים בפיזור הנפש בעסקי עוה"ז ההכרחים בגלותינו כשיקהלו בבחי' המוחין אז יושר לה' שיר חדש דוקא. והוא ענין א' כלומר פי' הילקוט עם פי' הגמ' דחלק הוא דבר א' דדהמ"ד עד שלא נכנסו לארץ הי' בנין המשכן ואח"כ פירוק וחוזר ובונה ופורק וכנ"ל שהוא ממש ענין פושעי ישראל, הנ"ל שבתפלה הוא בבחי' המוחין דישראל בונה בחי' הנוק' שהוא המשכן וע"י הפשיעה שא"י לשמור בטוב מחמת שהוא חוץ לא"י חוזר הבנין ונפרק כמו במדבר (כידוע שבנין הנוק' בכלל שנעשה בעשי"ת בא ממנו בפרט בכל תפלת שחרית ואח"כ שארית האצי' הוא מה שישאר גם אחר הפירוק במקום הפיזור). וירידה זו בפיזור צורך עלי' הוא כמ"ש בדרוש לשבועות בענין