חנה אריאל במדבר קיח

שהוא התפעלות מאלקות ממש בעולם ע"י שהתו' בא בלוחות והכלים דשולחן ומנורה מביאין היחוד דתו' שבלוחות עם קדושת אהל המשכן ששם שכינה שורה. והנה ידוע דקוב"ה לא שני ולא אשתני וכמארז"ל שעושה מצותיו של המקום רחמים ואינן אלא גזירות מלך. פי' דבהקב"ה לא שייך שום התפעלות בעצמו מעניני העולם רק לענין ההנהגה של העולמות אית בי' צו"מ כפום עובדיהון דב"נ. א"כ אין מקום למציאות ענין הארון והכלים רק לגבי המשכן דשכינה בתחתונים אבל לא לגבי מהו"ע של הקב"ה אע"ג דכולא בי' לענין ההנהגה אך הכל הוא בהחכללות וההשוואה גמורה בו ית'. ולכן אמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן קודם דבלא משכן לא שייך כלל לעשות פרטיות הארון והכלים במציאות בעולם. אך כשבא משה לומר לבצלאל שהי' יודע חכ' ותבונה ודעת צירופי אותי' דבה"ע ונת' שענין הבריאה היא ע"י ירידת אור שם מ"ה החדש ממדרי' למדרי' שלמטה ועל ידה בא גם לשלמטה הימנה וכו' א"כ צורך העבודה להמשיך אור במעשה מלאכת המשכן וכלים יש לו לבוא כסדר המדרי' מלמעלה למטה. ולכן הלך משה והפך ואמר לבצלאל לעשות ארון תחלה ואחר כך כלים ואח"כ משכן כסדר המדרי'. אך חכמת בצלאל הגיע למעלה עליונה מזה אלא מעין מה שנאמר למשה רבינו ע"ה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' דהיינו דקיימו קמי' קוב"ה במחיצתו כבי' (ושם הוא משכן ואח"כ כלים כנ"ל). ואף שלא קם עוד נביא בישראל כמשה למחזי סבר אפי' דמארי' כוותי' ואין רואים רק מה שבא אורו וזיוו בעולמות אך בצלאל הגיע בחכמתו לבחי' צל אל כלומר כמו שהצל נראה בו כל תנועה ותנועה שעושה האדם שהצל בא ממנו אף שאין בו שום כח תנועה מחיי האדם כלל אך דומה לו הוא עכ"פ. כמ"כ היתה חכמת בצלאל להמשיך ע"י המלאכה בעולם הדוגמא ממש כמו שהוא קמי' קוב"ה ממש. ולזה השיב כלים שאני עושה להיכן אכניסם כלומר שהכלים מצד עצמן ומסט' דקוב"ה אין להם מקום פרטי אלא מסט' דשכינתא במשכן וא"כ קודם שיעשה עבודת המלאכה לענין המשכן איך אפשר להמשיך ענין הכלים שהרי אין להם מציאות כ"א מסט' דשכינה במשכן. וע"ז השיב לו מרע"ה שמא בצל אל וכו' פי' ודאי דבריך טובים שכן יבוא האור מכח מלמעלה במשכן ואח"כ בכלים. אך לענין הכונה והשגה דאדם בעולם הי' צ"ל בסדר המדרי' המושגת אם לא שבצל אל (שלמעלה מהשגה והבנה והוא שמו של הקב"ה דהוא ושמו אחד) היית וידעת מה שסוף דבר להיות נעשה כן בודאי. וז"ש בצלאל ע"ש חכמתו שלמעלה מחכמת כל המשיגים אור חכמת אלקי' בדרך השגה והבנה אלא בבחי' צל אל ומעתה יובן עפ"י משנ"ת בפ' במדבר דבעי קוב"ה למפקד חיילין דאוריי' וחיילין דמשכנא לדחות נחש שרף ועקרב שבמדבר ולפנות דרך ה' לבוא לא"י. אך בפירוק המשכן הי' מסתלק אור השכינה שבמשכן לזאת הובדלו הלוים אשר בנסוע המשכן אעפ"כ יורידו אותו וכמש"ש ולכן בני קהת נושאי הארון והכלים, ע"כ יש בהם גם כח חיילין דשכינתא דבחי' יורידו אותו הלוים הנ"ל וזהו כל ענין דפ' במדבר שמדבר בב' החיילין דאוריי' ודמשכנא. אבל בפ' זו דנשא מדבר רק בכח המשכנא בלבד שהוא בבני גרשון ומררי שהם יורידו ויקימו את המשכן לבד (ולא בחי' הארון והכלים). ובזה נתייסדו סדר המחנות דמחנה ישראל ומחנה לוים ומחנה שכינה. ולכן באה אח"ז הפ' דוישלחו מן המחנה ובגמ' שמונה פרשיות נאמרו בו ביום (וזו א' מהן) שהקים המשכן והיינו בא' לחדש הראשון. ולהבין למה נאמרה בתורה אחר א' לחודש השני דפ' במדבר. היינו לפי שבשילוח טמאים יש חילוק בין מחנה למחנה כידוע הגמ'. ולמרע"ה שראה תבנית המשכן דקיימי קמי' קוב"ה כנ"ל שם הי' הכל מוכן אבל למטה לא נאמרה הפ' עד אחר שנעשה חילוק המחנות גם למטה בחיילין דשכינתא בעוה"ז ופ' אשם גזילות נאמרה ג"כ בו ביום הנ"ל וכתובה בפ' ויקרא וגם כאן בפ' נשא בשביל דבר שנתחדש בה היינו שאינו