חנה אריאל במדבר קכ

תהום אל תהום קורא. וזהו שיר חדש תהלתו בקהל חסידים ורמז לזה באה פ' סוטה בפ' זו. כי ע"י בחי' פירוק המשכן יורדין חיילין דשכינתא למקום נחש שרף ועקרב ויש פחד מעקיצות עקרב ונחש שהוא יניקת החיצונים. וזהו איש כי תשטה אשתו וכו' ועשה לה הכהן את כל התו' הזאת דהיינו למחות את השם על מי המרים לצבות בטן ולנפיל ירך והיינו כמ"ש בזוה"ק ע"פ ה' ממית ומחי' פי' ממית לסט"א ומחי' לניצוץ דקדושה והו"ע אסיפת החסידים היורדים בפירוק המשכן וק"ל. וזשארז"ל מי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (ודריש לה מסמיכת פ' נזיר לפ' סוטה). פי' כשרואה שבפירוק המשכן שלו בא ח"ו לבחי' סוטה בקלקולה כנ"ל אז יזיר עצמו מן היין וגם ענבים לחים וגו' כמ"ש בזוהר שהם בחי' הדינין והגבורו' שהוא ענין הכעס באדם שעליו נא' טורף נפשו באפו שע"י הכעס מסתלקת ח"ו בחי' נפה"א ממנו כי כל עוד רוחו ונפשו בקרבו אפי' בבחי' הקטנות לא יבא לענין סוטה בקלקולה וגם קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו כידוע שהשערות הן המשכת חיצוני' הבא מן הפנימי' הגדול והן הרהורי מחשבות קדושות גם בעסקו בעניני עוה"ז לזכור על שרש כל המציאות למעלה וכו' שכ"ז יועיל לו שלא לבוא ח"ו לבחי' סוטה בקלקולה ויהי' בנקל לשיר שיר חדש בקהל חסידים והבן. ולכן בא בתו' אחר כ"ז ענין ברכת כהנים וישם לך שלום. דהנה כתי' אין שלום בעצמי מפני חטאתי וחטא הוא השוגג בלא כונה רק בהסתלקות המוחין וכונה טובה יוכל לבוא לידי חטא שוגג ח"ו ולזאת כשיזיר את עצמו מן היין וקדוש יהי' יש לו הבטחה מן התו' ישמרהו ה' מלבוא לידי חטא וזהו וישם לך שלום ולא תאונה אליך רעה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך

וישלחו מן המחנה וגו' ולא יטמאו וגו' אשר אני שוכן וגו'. היינו אחר מ"ת שהי' התחלה לעשות כמשי"ת לקמן. ואח"כ שאו את ראש בנ"י לגולגלתם. וכן הלוים מתחלה לגולגלתם ואח"כ למשפחותם לבית אבותם לבד. אחר כ"ז נעשה אני שוכן ולכן וישלחו וכו'. וזה הי' במדבר נסיעה וחני' פירוק המשכן ובנינו, ואח"כ נכנסו לא"י כתי' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ונק' בית עולמים. עוד כתי' כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחנך וארז"ל דהיינו שלא יהרהר וכו' ובכל דוכתא קיי"ל דהרהור לא עביד מידי. להבין זאת. יש להבין ענין מתן התורה שהי' בחג שבועות ולמה השמחה שמן התו' היא בשמע"צ וש"ת ובענין מ"ת יש סתירה שארז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית ומכאן מודעא רבא לאורייתא. והלא הקדימו נעשה לנשמע ברצון גמור כמו שהקשו התוס'. ועוד ארז"ל אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש מחבת הנס שנא' קימו וקבלו וכו'. ובכתבים אי' וקבל היהודים את אשר החלו לעשות במ"ת. במ"ת לא הי' רק התחלה וגם ההתחלה לא קבלו עד ימי אחשורוש והסוף לא קבלו גם בימי אחשורוש עד לעתיד נעשה כמצות רצונך וכו'. לבוא אל הביאור הנה מ"ש ה' אלקיך מתהלך וגו' פי' זו"נ קוב"ה ושכינתי' נק' ה' אלקיך דהיינו בחי' ע"ס דאצי' או"כ. ובמאמר דאגה"ק המתחיל איהו וחיוהי כתיב דאו"כ דאצי' הם אלקות לברוא יש מאין משא"כ או"כ דבי"ע. וצריך להבין הלא להלן באותו המאמר כתי' וז"ל ולכן הוא לבדו (שהוא מהו"ע של המאציל ב"ה) בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט בלא שום עילה וכו'. מבואר שעיקר הבריאה הוא ממהו"ע של המאציל ב"ה ולא מאו"כ הנאצלים. ואם מצד מ"ש אח"כ לכן נתלבש אור הא"ס בכלים די"ס דאצי' ומתייחד בהם בתכלית היחוד וכו' שעי"ז נעשה. הנה הדרא קושי' לדוכתי' איך הא"ס מתייחד עם הכלים שהן בחי' גבול וכו' וצריך לומר כדלעיל שהוא הכח לברוא יש מאין. והלא אין