חנה אריאל במדבר קיז

כמ"ש בע"ח ונבנה פרצוף עתיק. וע"י שנתמעט האור בכלים דע"י יוכל לבא גם בבחי' ומדרי' א"א. וע"י התלבשותו בו יאיר גם באו"א וזו"נ להחיות כליהם עד שהביטול הגמור הנ"ל בא בהם בבחי' חיות ממש להחיותם כי עכ"פ אור פני מלך חיים הוא עד שבעולמות דבי"ע בא אור הביטול הזה להחיותם בבחי' ביטול היש וכו' כידוע והוא ע"י ששת ימים שעשה ה' בלבוש די"ס דבי"ע (או אפי' בלבוש הכלים דזו"נ דאצי' שנק' ג"כ בחי' עשי' כידוע). ועי"ז עולים הכלים לחיות באור הזה הבא עליהם להחיותם בבחי' ביטול היש, ואפי' מדרי' התחתונות שאין מרגישים אפי' ביטול היש הנה כשנבראה מאין ליש ע"י אור הזה דשם מ"ה החדש נותן בהם כח הביטול שיוכלו להתעלות מהעלמם ע"י האדם שנהנה מהם ובכחם הוא עובד את ה' הכל כידוע. וזהו שששת ימי המעשה הם בבחי' חול כי אין הקדושה העליונה מתגלה בגופי העולמות דיש ודבר בפ"ע כ"א ע"י האדם ויום השביעי שהוא נגד המל' בחי' נוק' ואשה אין דרכה לכבוש לכן אין בשבת בחי' בירורים הנעשים בו' ימי החול וגם ז"א אינו יורד להתלבש בלבושים המעלימים אותו אלא מאיר בכבודו בבחי' המל' והיא העולה בשבת ומעלה עמה העולמות. וביאור דבר זה דאור המאיר בעולם העשי' (עד"מ) בשימה"מ הוא בבחי' ביטול היש דעולם העשי' (אף שהוא בהעלם כ"א ע"י האדם דתומ"צ כנ"ל) בכמה וכמה מיני מדריגות זה למטה מזה היינו ע"י צירופי וחילופי ותמורות אותי' המלבישים אור האלקי דששת ימים עליונים שמן הצרופים בא התפשטות העולם בכל פרטי הנמצאים שבו לארכו ולרחבו (ארכו היינו השתל' המדרי' זה למטה מזה ולרחבו היינו ריבוי הפרטים שבכל מין ומין בערך מדרי' אחת). והכל בבחי' כח הביטול הגנוז בקרבם כנ"ל וזה נק' למעלה בחי' מעשה דוימ"ה שעושה בהם פעולה ותיקון מישותם וגסותם עד שלא היו ראוים לעלות וע"י העשי' מתקנם שיוכלו לעלות ע"י האדם ועוד דבבחי' ידיעת עצמו שיודע בה את כל הנמצאים כולם ה"ז תיקון ממש וכשיוגמרו כל המדרי' הצריכים לבוא בעולם במעלת ומדרי' הביטול הזה דבידיעת עצמו אז ונשגב הוי' לבדו והי' ה' למלך וגו' רק שלא הי' השלימות כ"א בבחי' ידיעת עצמו הנ"ל ולזאת נברא האדם שיבוא שלימות הבירורים גם בערך ד"ת של העולמות עצמן וכ"ז הוא בבחי' עבודה ומעשה למעלה ולמטה בוימ"ה וביום השביעי (שאין דרכה לכבוש) שבת והוא עליית עולם העשי' לעולם היצי'. ומן האמור מובן שממה שלמעלה ממדריגתו אין הדבר מתפעל בביטול מורגש לעצמו אע"פ שבאמת הוא בוודאי בטל וכלא גמור מפני גילוי אור עליון אבל הוא אינו מרגיש מה שלמעלה ממדריגתו כמשל התינוק שאין מרגיש הביטול בפני המלך היושב בבית. וזה שע"י העלי' ליצירה אין זה עבודה אצלם ואעפ"כ נכללים הם בקדושת היצי' וק"ל כן בכל עולם ועולם. מבואר הדבר שמה שעושה ה' בששת ימים עולה למעלה ביום השבת. וע"י מעשה ה' בשתא אלפי שני דהוי עלמא יהי' האלף הז' יום שכולו שבת. וכ"ז הוא בידיעת עצמו ית'. וע"י האדם בתו' ועבודה נעשה כענין זה גם בד"ת דעולמות. ולכן כדי לעשות לזה משכן ושכנתי בתוכם שהוא בחי' התפעלות אלקות הוא כמו ענין עליית העולמות הנ"ל כידוע לי"ח ע"כ לעשות לזה משכן מדברים של עוה"ז צריכין למלאכה כענין ודוגמת מלאכת הששת ימים ששובת מהם בשבת. ולכן אמר בבצלאל עושה המשכן ואמלא אותו רוח אלקים בחכ' וכו' לדעת צירופי אותי' מלאכת שו"א בששת ימים וע"י כוונתו במלאכתו ומלאכת כולם על פיו ותלוים בו עושה בהמשכן התיקון והצירוף להיות ושכנתי בתוכם כנ"ל. והנה הקב"ה אמר למשה עשה לי משכן ארון וכלים. ויובן עפ"י משנ"ת בפה"ק שענין התפעלות אלקי' בישראל היא שכח השכינה שבמשכן השורה בישראל מתפעל מן הכח המצות והתורה שנתנו לישראל המצויים בקרבם בהעלם כמש"ש וזהו ארון בו לוחות התו' ושולחן בצפון ומנורה בדרום הוא בחי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ועי"ז נעשה בחי' השכינה בישראל