הליכות אליהו (רמב"ם) ט

גובהו כו' ועי' בראב"ד לא כיון יפה לפי השמועה כו' ועי' בהה"מ פ' חלון ע"ח ע"א אר"ה עמוד כו' ואין דברי רבינו עולין לפי גרסא זו ונראה שהוא גורס בדברי רב אשי אע"פ שאין גבוהה ג' כו' אע"פ שאין גבוהה ג' ממעט לפי שאין נוח לו להשתמש (כן פי' הה"מ דברי אביי ורבא) ואין חושבין לו אלא מן היתד ומעלה ורב אשי בא לתת טעם אחר שדין הוא שימעט היתד שהרי בני ר"ה משתמשין ותולין בו מלאו כולו ביתדות לדידך דאמרת כו' א"נ שלא מיעטו אלא עד שלש בדוקא כו' ועי' בל"מ. אבל באמת עתה שזכינו לפר"ח על ערובין מבורר הדבר שגירסת הרמב"ם היתה כגר"ח, אביי ורבא דאמרי תרווייהו אפי' גבוה ג' לא מידי הוא כלומר דלא ממעט ר"א אמר אפי' אינה גבוה ג' ממעט דאפשר דתלי ביה מידי א"ל ר' אחא בריה דרבא לר"א כו' אם מלא לזה העמוד כולו יתדות מהו א"ל לא שמיעא לך הא דאר"י בור וחוליתו מצטרפין כו' אמאי והא לא קא משתמש ליה בבור כמו החוליא כו' אלא דמנח מידי כגון מחצלת ומשוה ליה בור כמו חוליא ה"נ מנח מידי על היתדות ומשתמש כו' יעו"ש ומבורר גירסת הרמב"ם ודינו. רק שצ"ע למה לא הביא הרמב"ם על מלאו כולו ביתדות הא דמנח עליו מידי ומשתמש וצ"ל דהרמב"ם מפרש דהשתא דפשיט הגמ' דחשבינן להא דמנח עליו מידי ומשתמש שיהי' מחמ"ז רשות בפ"ע ה"נ גם ביתד יחידי הא דתולה בו ומשתמש הפי' דמשתמש במחצלת שתולה בהיתד ומחמ"ז נחשב כרשות הרבים וזהו פשוט

שם פי"ז הל"ט פסק דשלש מחיצות הוי כרמלית ולכאורא יפלא דהוא נגד סוגית הגמ' י"ב ע"ב מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב אלמא דאף בשלש מחיצות ואף בלחי ברוח ג' אם לחי משום מחיצה חייב, אך י"ל דהרמב"ם יפרש דלתרץ מלתא דר"י דלמעלה קאי דאין הפירוש שלא נשתתף שלא עשה שיתוף רק שאינו ראוי לשיתוף משום שאין לו אלא ג' מחיצות הכשירו בלחי חייב משום דאי לחי משום מחיצה הלא יש לו ד' מחיצות, אך עדיין יקשה הא דקאמרינן התם עוד אין צריך, אלא לחי הזורק לתוכו חייב לחי וד"א פטור. והיה נ"ל לאמר דלרבא דס"ל לחי משום היכר ע"כ צ"ל דשלש מחיצות הוי רה"י גמור וכדמשמע לר"י דס"ל שתי מחיצות דאורייתא ועי' שבת י' אבל לזרוק מידו משמע בהדיא דלר"י שתי מחיצות הוי רה"י וה"ה לדידן שלש אבל אם נאמר דלחי משום מחיצה אין ראי' ודוחק

והעיקר נראה דהרמב"ם היה לו פי' הר"ח לעינים שפירש הך דאין צריך אלא לחי ועשה לחי וד"א אע"פ שעשה לחי הלא עוד חסר לעשות ד"א משו"ה פטור יעוי' בפר"ח הנדפס מחדש דס"ל בהדיא כפי' הרמב"ם ועי' במ"מ דהביא פי' הר"ח לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם הנ"ל מדף י"א ע"ב וצ"ע על הכ"מ שהקשה בשם הרמ"ך ולא הביא להא שכתב המ"מ. אבל צ"ע דאכתי מה יועיל הלחי לרבא דס"ל לחי משום היכר וצ"ל דהר"ח ס"ל דלא כהרמב"ם במקצת רק ס"ל לחלק דשתים מחיצות ודלת הזורק לתוכו פטור ועי' בתוס' דף י' ע"ב שכ' ג"כ דדלת ל"ה כמחיצה גמורה אבל בשלש מחיצות גמורות הוי רה"י דלא כהרמב"ם ומשו"ה פי' הר"ח לרבא לחי סד"א היינו מחיצה דלרבא לחי משום הכירא ל"מ לחי אבל להרמב"ם ע"כ צ"ל כמ"ש מתחילה דלרבא מודה דג' מחיצות הוה רה"י ועדיין צ"ע

שם הל' י"ד כמה יהיה פתח המבוי ויהיה די להכשירו בלחי או קורה גבהו אין פחות מעשרה ולא יותר על כ' אמה ורחבו עד י' אמות בד"א שלא היה לו צורת פתח אבל אם היה לו צו"פ אפי' היה גבוה מאה אמה או פחות מי' או כו' ה"ז מותר ועי' בהה"מ שכ' ודע שהמבוי שהכשירו בלחי אין גבהו יותר מכ' פוסלו כו' ורבנו שהזכיר כו' לא הזכיר לחי אלא מפני פסול פחות מי' ורחבו יותר מעשר כ"ו בד"א בשלא היה לו צו"פ כו' ומתוך כך סובר רבינו שה"ה לפחות מי' כו' ונחלקו עליו ואמרו שאין מחיצה פחותה מי"ט כו' ובאמת לפי שיטת הה"מ תמוהים דברי הרמב"ם וכן השיג עליו הרשב"א בחידושיו לעירובין הנדפס מחדש

ונראה לי מפשטות דברי הרמב"ם שיש לו שיטה אחרת בדין זה והוא פי' המשנה כפשטה מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט דלאו דוקא על קורה קאי רק שעל פתח המבוי קאי דלא הכשירו את המבוי בהכשירו בלחי או קורה (דבזה הקילו בו מבחצר) רק שאינו גבה פתח המבוי יותר מעשרים ופחות מעשרה ולא רוחב יותר על י' אמות, וע"ז קאי המשנה דפתח מבוי כזה אם יש לו צוה"פ א"צ למעט, וזהו דיוק לשון הרמב"ם עד כמה יהיה פתח המבוי כו' ולפ"ז הא דקאמר הרמב"ם אבל אם היה לו צו"פ אפי' היה גבוה כ' או פחות מי' לאו אצוה"פ קאי דלעולם צוה"פ הוא גבוה י' רק דפתח המבוי הוא פחות מי' דל"מ ליה לחי וקורה אע"פ שהלחי גבוה (רק דבקורה לא משכחת לה דהרי בעינן שיהיה מונח על פתח המבוי וא"י להוציאו אפי' פחות מג' חוץ מפתח המבוי ממילא הוי הפתח גבוה י' או למעלה מעשרים) אבל צוה"פ מהני למבוי כזה והמבוי בעצמו הוא רה"י כגון דמצד רה"ר גבוהים המחיצות עשרה רק דקרקע המבוי גבוה מעט עד שאין בפתח גבוה י' וזהו לדעתי פשוט בכונת הרמב"ם

ולפ"ז להרמב"ם לא מהני גם לחי למבוי כזה שהוא גבוה יותר מכ' או פחות מי' אפי' שהלחי גבוה י' ומיושב בזה קושית התוס' י"א ע"א ד"ה אפכא מאי מי מהני צוה"פ בגובהה כו' לתכשר בקנה מכאן דהוי כלחי. ולהרמב"ם לחי פשיטא דל"מ בגבוה יותר מכ' ועי' בפ"ה שכ' וחייב אתה לדעת כי המבוי לא יהיה גבהו כו' ומשמע כנ"ל ועי' בבה"ג הל' עירובין שכתב ומבוי דקאמרינן שרי לטלטולי ביה ה"מ היכי דלא מודלי טפי מעשרין גרמידי אבל מודלי טפי צריך למעוטי דתנן מבוי כו' ולא מתכשר מבוי לטלטולי עד דעבדין ביה לחי או קורה כו' ופשטות הלשון משמע ג"כ כמ"ש שלדעת הרמב"ם דל"מ היתר לחי בגבוה מכ' ועי' בהגר"א סי' שס"ה ובמק"א הארכתי קצת בזה ועי' סי' הנ"ל בטור ובשו"ע ובאחרונים

בעירובין ד"ה לחי הבולט מדפנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי כו' ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו ויעוי' עוד בדף י' לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מד"א כו' ומשתמש עם חודו הפנימי ד' אמות כו' ואסור להשתמש בכולו

והנה הרמב"ם פי"ז מהל' שבת פסק לרישא דר"ה לחי הבולט כו' והשמיט החילוק שבין ד"א לפחות ויעי' במ"מ והוא דוחק דאף דהרמב"ם פסק כרבא דמותר להשתמש בין הלחיים הלא הוא דוקא בפתוח לר"ה אבל לא בפתוח לכרמלית ועדיין היה להרמב"ם להביא הך דיצא מתורת לחי וע"ק דהלא בלחי המושך אמר בפירוש בדף י' אסור להשתמש בכולו ואמא' השמיט הרמב"ם

ונראה ליישב בדרך פשוט דהנה הסכימו רש"י ותוס' דהא דאיכא נ"מ בין פחות מד' לד' אין זה אלא דוקא בלחי העומד מאליו אבל לא בעשה מתחילה לשם לחי דכיון דעשה לשם לחי גם ד"א נידון משום לחי ולפ"ז י"ל דהרמב"ם יסבור עוד דאין נ"מ בין עשאה מתחלה ובין סמך עליו קודם השבת לשם לחי דכיון דסמך