הליכות אליהו (רמב"ם) י

עליו הלא הוי כאלו עשאה מתחלה לשם לחי לענין זה. אך ר"ה לטעמיה אזיל די"ל לקמן בדף ט"ו דלא בעינן אפי' סמך עליו לשם לחי דאמר ליה לרב לא סבר לה מר לסמוך אדקלא ועוי"ש הרי דס"ל דלא בעינן סמך עליו ומשו"ה ס"ל דד"א אינו נידון משום לחי בשבת אבל כיון דאנן קיי"ל דבעינן סמך עליו מבעוד יום הוי כאלו עשאן מתחלה לשם לחי ואף ד"א נידון משום לחי ויעוי' בתוס' דף ה' שכתבו דבלחי המושך ס"ל לרש"י דאף בעשאו לשם לחי יצא מתורת לחי בד"א ולכאורא מוכח כן מדשני רב אשי אליבא דרבא הא דאר"י מבוי שרצפו בלחיין פחות מד' במשך ד"א לרשב"ג כו' צריך לחי אחר להתירו כו' והלא לרבא דס"ל לחי העומד מאיליו ל"ה לחי ע"כ בעשאו מתחלה לכך מ"מ ל"ה לחי בד"א ועוי"ש

ולפ"ז רש"י לטעמיה דפי' הא דרב אשי משום דיצא מתורת לחי הוכרח לומר דהא דר"ה בלחי המושך ל"ה כלחי הבולט ואף בעשאו מתחלה לכך ל"מ בד"א אבל הפי' ששמע רש"י דאם משכו בד' אמות צריך לחי אחר להתיר בין הלחיים לרבא דס"ל בין הלחיים מותר יעוי"ש א"כ אין הוכחה כלל דשאני (לחי המושך מלחי הבולט ואדרבא יש להוכיח מהני מפרשים דלא ס"ל לחלק ומשו"ה הכא לרבא לא רצו לפרש לענין דצריך לחי אחר להתיר את המבוי כיון דלרבא איירי ע"כ בעשאו לשם לחי גם בד"א מתיר ולא פירשו הנ"מ רק לענין דצריך לחי אחר להתירו (ולכאורא י"ל דהני מפרשים יפרשו את הני ממרות דר"ה כפי' הכ"מ להרמב"ם אבל כבר כתבתי למעלה דבלחי המושך א"א לפרש כנ"ל דבהדיא קאמר אסור להשתמש בכולו) ומשו"ה השמיט הרמב"ם הך תרי ממרי דר"ה

ויש ליישב בזה גם הא דהשמיט הרמב"ם גבי חצר קטנה שנפרצה לגדולה הנך תי' דבגמ' דף ט' שם דנכנסין כותלי קטנה ובמופלגין הרבה כדי דלא תיקשי למ"ד נראה בחוץ נידון משום לחי יעוי"ש וא"כ הרמב"ם דפסק דנידון משום לחי למה הביא בפ"א דעירובין הך דחצר קטנה סתמא ול"כ בנכנסין. ולפי הנ"ל י"ל דרבה בר ר"ה לא קמותיב רק בשיטת אבוה ר"ה דלא בעינן סמכו עליו ושפיר הקשה דא"כ גם חצר קטנה לשתרי אבל לדידן דבעינן סמכו עליו שפיר הביא הרמב"ם הך משנה סתמא דקטנה אסורה והיינו בלא סמכו דאי סמכו אין חידוש כלל דפשיטא דאם עשה פסין לקטנה אף אם רק נראין בחוץ דהותרה והגדולה מותרת דעד כאן לא בעינן לסמיכה רק אם לא הוה שיורי מחיצה המתרת עצמה אבל אם נפרץ מחיצת המבוי ונשתייר מקצת פשוט דליכא למ"ד דבעינן סמכו ומש"ה גדולה מותרת כיון דהוה שיורי מחיצותיה אבל קטנה אסורה עד דיסמכו לשם פסין והוי כעשה פסין אח"כ דא"צ להשמיענו

גם י"ל דלרבה בר ר"ה י"ל דאיירי גם בפרצה בשבת לפמ"ש התוס' לקמן דף י"ד ע"א תוד"ה עירב דר"ה כרב ס"ל בנפלה המחיצה בשבת דהוי כליתנהו מחיצות ובנפלה בשבת לכו"ע בנשתייר מקצת לא בעינן סמכו ומשו"ה מקשה אבל להרמב"ם דס"ל בנפלה בשבת כשמואל לקמן צ"ג וע"כ בנפל בע"ש ובעינן סמכו ויש להאריך בזה אבל לפמ"ש מתחילה א"ש בפשיטות ועי' בתוס' דף ה' ע"ב דגם פס ד"א יצא מתורת פס וה"ה גבי סמכו עליו בפס העומד מאליו דלא כר"י ועי' בירושלמי

שם פי"ז הל' כ"ב לחי שהיה רחב הרבה בין שהיה רחבו פחות מחצי רוחב המבוי בין שהי' רחבו כחצי רוחב המבוי כשר ונידון משום לחי אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי נידון משום עומד מרובה על הפרוץ ויעוי' בסוגית הגמ' ה' ע"ב. ודבריו תמוהין מאד דבגמ' מבואר דיתר על ד"א אינו נידון משום לחי וגם הלא הרמב"ם פסק דעומד כפרוץ כעומד דמיא ולמה לו טעמו דלחי ויעוי' בהה"מ שדחק בזה והעלה בצ"ע

והנה הא שפסק הרמב"ם דלא כסוגית הגמ' דביתר על ד"א אינו נידון משום לחי י"ל בפשיטות עפמ"ש התוס' להסתפק אם פסי חצר מהני ביותר ד"א משום דפסי חצר מהני משום מחיצה הסברא נוטה דכל שהסתימה גדולה מהני יותר. וכן משמע להדיא בחצר גדולה שנפרצה לקטנה דאם הגדולה הוי גדולה ביותר ג"כ הגדולה מותרת ובגמ' דף ט' משמע דהוא מטעם פסין וכן משמע בכ"מ דחצר שנפרצה לרה"ר במקצתה לא נאסרה לטלטל ולא מצינו שיהיה חומר אם נפרצה בפרצה קטנה יותר מגדולה ועל כי"ב נוכל לאמר לא מצינו מחיצות להחמיר, ועי' בתוס' שהקשו א"כ ליליף ק"ו מבוי מחצר שיהיה מהני ביותר מד"א ועי' בתוס' שדחקו בזה, אבל הרמב"ם מחמת קושיא זו ס"ל דר"ה ס"ל לחי משום היכרא אבל מאן דס"ל לחי משום מחיצה מהני גם ביותר מד"א וחיליה דידיה מגמ' מפורשת בדף ו' כיצד מערבין דרך רה"ר כו' ב"ה אומרים צה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן וסתם דרך רה"ר הוא ט"ז אמה וכ"ה בפירש"י

ולכאורא תמוה הלא לחי לא מהני ביותר מעשר וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דיעשה לחי רחב וע"כ דמהני לחי יותר מד"א (ויש לומר דזה דחקו לרש"י לפרש על הא דר"ה דאיירי שהוא בלחי העומד מאליו ועי' בתוס' ולכאורא תמוה מה דחקו לרש"י לפרש כנ"ל וידוע מ"ש דרש"י לא בא מעולם לפסוק הלכה רק לפרש סוגית הגמ' ולפי הנ"ל י"ל דרש"י לטעמיה שפירש דרך רה"ר דאיירי ברחב ט"ז אמה ועכצ"ל בלחי רחב יותר מד"א ומשו"ה דחק לחלק בין שעשאו לשם לחי בין העומד מאליו) וע"כ צ"ל דהברייתא בדף ו' אזלא למ"ד לחי משום מחיצה כיון דמערבין רה"ר בכך וס"ל כר"י דלכו"ע לדידיה הוי לחי משום מחיצה ומשו"ה מהני אף ברחב יותר מד"א צ"ל דר"ה ס"ל לחי משום היכירא והא דמשמע לכאורא בדף ט"ו דר"ה ס"ל לחי העומד מאליו מהני כאביי והיינו דלחי משום מחיצה י"ל דלרב קאמר לשיטתיה דס"ל ל"א הואיל והותרה וע"כ דלחי משום מחיצה והוי כמו נפול מחיצות וס"ל לר"ה דאם לחי משום הכירא לא מיקרי ליתנהו למחיצות ומשו"ה קאמר ממ"נ ורב אמר לו מי סמכינן עליו מאתמול והיינו דאף דלחי משום מחיצה מ"מ בעינן סמכינן עליו מאתמול אבל ר"ה בעצמו י"ל דס"ל לחי משום הכירא

ונראה דגם התוס' ס"ל דמדף ט"ו אין ראיה דר"ה ס"ל דלחי משום מחיצה שכ' דאף אם נאמר דלחי משום מחיצה מ"מ הכירא בעיא וכבר תמה בזה הגרע"א. אבל באמת צ"ל דמשם אין ראיה די"ל דלרב לטעמיה קאמר אבל הוא לא ס"ל ועי' בריטב"א שכ' ג"כ כהתוס' והרמב"ם ס"ל דבאמת ר"ה לטעמיה דס"ל לחי משום הכירא אבל אם נאמר לחי משום מחיצה הוי ק"ו מחצר ויותר מד"א בוודאי מהני, וא"ש גם הסוגיא בדף ו' (והא דהקשו התוס' לר"י בע"ב שם ולא תירצו דאיירי בלחי רחב י"ל דדומיא דקורה קתני והא דנקטו בברייתא גם לת"ק דחנניא לחי וקורה י"ל דהתוס' ס"ל כגירסא שבגמ' שלפנינו לחי וקורה ובתיקון רה"ר בעינן דוקא לחי וקורה ואף אם הגירסא לחי וקורה י"ל דתיקון הקורה כבר אשמעינן במתניתין וברייתא דל"מ ביותר מעשר וע"כ דמעמיד פס שלש ומניח הקורה ועי' בדף י"א רק על ר"י הקשו שפיר מחמת דלא מפורש במתניתין לדידיה שיעורא די"ג א' ושליש גבי לחי וקורה) וס"ל להרמב"ם דגם ר"ה בריה דר"י ורב אשי אמרו אליבא דר"ה ולהו לא ס"ל ומשו"ה השמיט הרמב"ם הך דר"ה דלחי הבולט יותר מד"א וגם הא דלחי המושך דלקמן בדף ו' (ובהא