הליכות אליהו (רמב"ם) ח

חידושים על הרמב"ם ז"ל

הלכות עכו"ם

בדבר קושית הפר"ח על הרמב"ם שהשמיט דין המפורש בסנהדרין קי"א ויצאו הן ולא שלוחן. ועי' בשעה"מ הל' ע"ז שפלפל בזה. ולכאורא י"ל בפשיטות דכונת הגמ' ויצאו הן ולא שלוחן אחד דכיון דבעינן שיהיו המדיחין שנים לא מהני מה ששולחים אחד. וכ"ז רק אם נאמר ישלד"ע אבל להלכה דפ' אשלד"ע לא בעי קרא ע"ז וכיון דפ' הרמב"ם דבעינן שיהיו המדיחין שנים ממילא ידעינן דל"מ שליח א'. ושנים מהני כיון דאשלד"ע הוי כאילו עשאו בעצמם

והעיקר בטעם המיעוט נראה משום דכתיב ויצאו בעינן מעשה בגוף וכל מקום שהמצוה על גוף העושה ל"מ שליח כמ"ש התורי"ד דל"מ שליח רק היכא דהמעשה רק בדבר הנעשה אז מהני שליח ושלוחו כמותו. אבל היכא דבעינן בגוף העושה ל"מ שליח והדברים ארוכים ומשה"נ גבי עגלה ערופה דכתיב ויצאו ממעטינן ולא שלוחם

הלכות שבת

עירובין כ"ב ע"ב תוד"ה דילמא מעלות ומורדות כו' ותימא דלרבנן כל א"י תעשה רה"י על ידי כו' וי"ל דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם כו' ואפי' רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה ועיי"ש בסוגיא. וצריך להבין דלפ"ז האיך יתיישבו דברי הגמ' בעי רחב"א כו' תל המתלקט עשרה כו' אליבא דרבנן לא תיבעי לך השתא ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי לא אתו רבים כו' ולפי דברי התוס' הלא במחיצה העשויה ביד"ש מודו דמבטלי וכבר העירו בזה המפרשים משבילי בית גלגל

והנראה לי בפשיטות ע"פ מה דאיתא בשבת דף ז' ע"ב בתוס' ד"ה ואם חקק ועיי"ש וביתר ביאור ברשב"א בחידושיו שם דלענין שבת אין ההקפדה במחיצות ממש שיהיו מכשירות את החקק אלא שיהיה החקק נשמר שלא יהיו רבים בוקעין בו עיי"ש ביתר ביאור. ולפ"ז כונת התוס' דמחיצה שנעשית מאיליה ולא ע"י בני אדם לתכלית שמירה ואינה מעכבת דרך הרבים שיהיה המוקף נשמר ע"י המחיצות בודאי בטלה ול"ה מחיצות ואם נעשה בידי אדם כיון שנעשה לשם דבר המוקף רה"י מיקרי ואף שאינה מעכבת דרך הרבים מ"מ כיון דהקיפוה לשם כך הלא בודאי מעכבת על הרבים על איזה צד כי לא בחנם הקיפוה וא"כ אין כ"ז אלא לענין דבר המוקף ע"י מחיצות שנעשו בי"ש אבל המחיצה עצמה בודאי אחת היא אם בי"ש או בידי אדם, ומשו"ה לק"מ מתל ושבילי בית גלגל דהיינו לענין המחיצה עצמה

ושיטת הרמב"ם בזה אשר הוא לכאורא תמוה למה לא הביא כלל הך דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והאיך הוא הדין בא"י דמקפא לה סולמא דצור מהך גיסא ומחננא דגדר בהך גיסא ועי' בריטב"א דהמה שתי מחיצות כמין גם וכן בבל דמקיף לה פרת מהך גיסא ודגלת מהך גיסא דכתב הריטב"א ג"ש דהמה כמין גם או כיון דנופלין זה בתוך זה הוי כג' מחיצות

וי"ל דהרמב"ם הבליע במתק לשונו תירוץ יפה. על הקושיות האלו דהנה בפ' י"ד כתב וכן מקום שהוא מוקף ד' מחיצות כו' אפי' יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה כגון מדינה שמוקפת חומה ודלתותיה ננעלות בלילה כו' ורפט"ז מקום שלא הוקף לדירה כו' וכגון המקיף מן הארץ לשומרו כו' אם יש בגובה י"ט הרי הוא כרה"י לחייב כו' ואין מטלטלין בכולו הרי שהתנה הרמב"ם שלא נעשה רה"י רק אם הוא מוקף מחיצות או לדירה או לשמור אבל אם אינה לא לדירה ולא לשמור אינו רה"י וביאר טעמו של דבריו ביתר ביאור בפט"ז הל' ט"ו שכתב וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד אינה מחיצה

ומקורו הוא מהא דאמרינן בעירובין כ"ו ע"א וכגירסת ר"ח שם (דלא כגירסת רש"י ותוס') א"ל ר"ה ברי' דר"י לרבא והא אמר ר"ה מחיצה שאינה עשויה לנחת לא שמה מחיצה והוי כמו שאינה עשויה להשמר כלים בתוכה ויעוי' במ"מ שם. אך מה שחילק המ"מ בין מחיצה ביד"ש לדעתי זה ליתא בדעת הרמב"ם דאין הקפידא בכונת עשיית המחיצה לשם מה נעשה רק אם ראויות המה לכך וכונתו שאינה עשויה כמו שאינה ראויה היינו שלא נעשית לכך ולא כתב שלא עשאוה דיהיה הפירוש דאזלינן בתר כונה וכן מ"ש שאינה עשויה אלא לצניעות ג"כ כונתו כך שהוא דבר תמוה לאמר דניזל בשבת במחיצותיה אחר כונת המקיף אע"כ וכונתו לדבריו שכפל כמה פעמים כנ"ל ויעוי' בחידושי הרמב"ן שכתב דל"ה מחיצות רק אם ניכר שעומד בתוך היקף מחיצות יעוי"ש ולהרמב"ם י"ל דאם פרוץ מרובה על העומד אף מרוח אחת ל"ה מחיצה אם בקעי בה רבים והענין ארוך ורחב ולא באתי בזה רק להעיר. ומ"ש הרמב"ם בפי"ג דבעינן דלתות ננעלות ודבריו בכאן ומ"ש בפ"א מהל' עירובין סותרין לדבריו בפי"ז מהל' שבת הל' ו' דלא בעינן אלא שיהיו ראויים לנעול הארכתי בזה במק"א ועמ"ש למעלה ט"ו עי"ש ראשי דברים

בשבת ק"ב ע"ב המצדד את האבן כו' אלא תלתא בנייני הוו כו' תתא בעי צידודי ועפרא כו' ויעוין ברמב"ם פ"י מה' שבת שפסק כשמואל ולא פירש דבעי צידודי ועפרא וכבר תמה בזה הכ"מ בשם הרמ"ך עיי"ש וי"ל בפשיטות דצידוד הוא משום כדי שיתקבץ עפר סביב האבן מתחתיו ויתיישב יפה וכן נראה מדברי רש"י בד"ה תתא ויותר מפורש כן בפי' הר"ח שפי' תתאי בעי צידודי ועפרא שכן דרך הבנאין באבני היסוד מצדדין האבנים ומושיבין אותן על העפר ומיושבים ד' הרמב"ם

פי"ד מהל' שבת הל"ט עמוד בר"ה גבוה י' ורחב בד' ה"ז רה"י נעץ בגובהו יתד כ"ש אפי' אינה גבוהה שלשה כו' ה"ז ממעטו ונעשה כרמלית ואין מודדין לו אלא מן היתד ומעלה ואפי' מלאו כולו יתידות ה"ז ממעט