הליכות אליהו (רמב"ם) נה

מן המדרס ולא כתב דטהור מכל הטומאות כמו גבי שלשה על שלשה

ולפי הנ"ל מדוקדקים דבריו שכתב גבי גע"ג ואין בהם טומאה כלל כשברי כלי שנטמא דהוספה זו למותר דהלא הא דאינו מטמא משום דאין לו במה לטמא ואיך סתם וכתב דהוה כשברי כלי שנטמא אבל לפי הנ"ל י"ל דמשו"ה טהור משום דאינו מקבל טומאה כלל דבעי יחוד וגבי סדין י"ל דהלא שיטת הרמב"ם גבי חמת שעשאו תורמל דדוקא בכלי עור אם שינה מכלי לכלי טהור אבל בבגד אף אם שינה מפשוט לקבול נשאר בטומאתו עי' פכ"ד הל' ט' וא"כ הכא בסדין שעשאו וילון אמאי טהור והלא בכל כלי המיוחד למדרס שביטל יחודו משמע דאינו נטהר מטומאתו

ועי' שבת כ"ח נ"ט ועי' בסנהדרין מ"ח דהגי' אבל טמא מגע מדרס גבי כפה שנתנתו על הספר ועי' פירש"י שם וצ"ל דבמדרס שאני דאומרים לו קום עמוד בו גם לענין דנטהר מטומאה ראשונה ולפיכך דוקא כר שעשאו סדין דל"מ ביה שינוי כיון דעוד הוא מיוחד למדרס אבל תמוה לפ"ז מ"ש הכ"מ בפירוש אם נגע בו הזב אחר ששמוהו וילון הלא אם קודם שפשאהו וילון נטמא במגע טומאות היה להיות טמא משום דלא מהני שינוי מכלי לכלי בבגד וצריך לברר הדברים. הלכות מאכלות אסורות

פ"ה הל' י' הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו בפנים אפי' לא נשאר אלא מיעוטו היוצא אסור ושבפנים מותר כו' ופי' בכ"מ שכ' ובגמ' אמרו לדברי האומר אין לידה לאברים הוציא העובר את ידו והחזירה וחזר והוציא את ידו והחזירה עד שהשלימה לרוב מהו כו' ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו ואולי היה שהיה גורס למ"ד יש לידה לאברים ואתיא דלא כהלכתא כו'

והנה מובן שזה אינו ישוב כלל לדברי הרמב"ם כיון שאין הגי' כך בכל הספרים כמו שכתב הכ"מ בעצמו וע"ש דלמ"ד אין לידה פשיטא לק"מ דהרי כעין איבעיא זו הוא לקמן בדף ע' ע"א אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר וקא מיבעיא ליה ההוא מיעוט דבגואי מהו למשדיה בתר רוב אבר כו' וע"כ צ"ל דאין זה סותר לדברי האומר אין לידה לאברים דאף אם אין לידה לאברים מ"מ היכא דכבר יצא חציו יש טפי סברא לאמר דשדינן המיעוט בתר רוב האבר ולהוי כולו כילוד, ול"ד לאם נולד אבר אחד דבזה אמרינן דל"ה לידה כלל ול"ש כלל לאמר דהוי לידה לענין מיעוט הנשאר דמאי חזית למשדיה בתר רוב אבר לסדיה בתר רוב ולד אבל אם אין כאן רוב ולד נשאר מבפנים יש סברא לאמר דאזלינן בתר רוב אבר וכן צ"ל להרמב"ם דפסק אין לידה לאברים ואם יצא רוב אבר מותר המיעוט הנשאר מבפנים מ"מ פסק בפ"ד מהל' בכורות הל' ט"ז דאם יצא חציו ברוב אבר הוי ספק אם הוי לידה עיי"ש וע"כ צ"ל כנ"ל

ולפ"ז שפיר קא מיבעיא ליה למ"ד אין לידה מ"מ אם כבר יצא רוב עובר הוי לידה וכמו דאמר ר"ה בדף ס"ח ע"ב דכיון שיצא רובו הוי לידה למפרע ומכש"כ לפי פירוש הרמב"ם למ"ד אין לידה לפי מ"ש הכ"מ דס"ל להרמב"ם כפי' הרי"ף דמ"מ היוצא אסור בודאי יש סברא לאמר דאף אם החזירו מ"מ אם יצא רובו כך הוי לידה, ועוד דאכתי תיקשי למה לא הביא הרמב"ם איבעיא שניה הוציא ידו וחתכה וחזר כו' עד שהשלימו לרובו כו' ועי' בתוס' הוציא כו' מתניתין בפ' המפלת יצא מחותך כו' וי"ל דודאי אשה טמאה לידה ברוב ולדה אבל לא שמעינן מהתם דמיעוט שבפנים ה"ה כילוד הרי דהאיבעיא זאת ודאי יש לשאול גם למ"ד אין לידה ועי' למעלה שהבאתי דברי הרמב"ם בהל' בכורות דאף בהוציא אבר וחתכה עד שהשלים רוב ג"כ ס"ל להרמב"ם דנפטרה מן הבכורה ואף לשיטת המפרשים בהרמב"ם דס"ל דלא נפטרה מן הבכורה כה"ג מ"מ אין ראיה מזה להתיר הנשאר וי"ל דהתם שאני דלא חל קדושת בכור על הרוב משו"ה אינו פוטרו אבל מ"מ י"ל דהנשאר הוה כילוד ולא נקרא עוד בהמה בבהמה

ועוד יש להעיר לשיטת הכ"מ אליבא דהרמב"ם מאי פריך הגמ' זה הכלל לאתויי מאי הלא י"ל זאת לרבות יצא אבר והחזיר אבר והחזיר כו' עד שהשלים רובו דאמרינן כיון דהדר הדר ומותר הנשאר בשלמא לפירש"י לק"מ דאף דלמ"ד אין לידה י"ל דאמרינן כיון דהדר הדר (גם נוכל לאמר דאתי לרבות מיעוט הנשאר אחרי יציאת הרוב דלמ"ד אין לידה אף אם לא החזירו מותר אך ע"ז י"ל דכיון דלשיטת רש"י לר"י דס"ל אין לידה לאברים אף אם לא החזירו מותר פשיטא דלא הוי כלידה וכיון דלדידיה זה מפורש במשנה ממילא מיעוט הנשאר מותר ולא צריך לרבות בזה הכלל) ומרבי כה"ג בזה הכלל וע"ז אין לאמר דהוה מלתא דפשיטא כיון דאיבעיא להגמ' מתחלה די"ל לשיטת רש"י אה"נ דלמ"ד אין לידה לא הוה קאמר הגמ' זה הכלל לאתויי מאי רק דהפשיטות הוא למ"ד יש לידה דלדידיה מיעוט הנשאר אסור ביצא רוב אבר לבד גם בהחזיר אבר אבר ויצא רוב לשיטת רש"י הלא לדידיה ל"א כיון דהדר הדר והוה כילוד ומיעוט הנשאר אסור ולדידיה שפיר פריך זה הכלל כו' ע"כ לרבות הוציא ידו וחתכה כו' וכיון דלמ"ד יש לידה לאברים ע"כ ס"ל ממתניתין דכה"ג לא הוה לידה ממילא פשיטא דמ"ד אין לידה ס"ל דבחתכה ל"ה לידה

ובזה יש לכון בכונת רש"י שפירש על איבעיא שני' דקאי גם למ"ד יש לידה דהוצרך רש"י לפרש כן ליישב פשיטות הגמ' מהא דזה הכלל לאיתויי מאי דל"ה רק למ"ד יש לידה כנ"ל (ועי' בתפארת שמואל שהקשה על שיטת הרמב"ם הו"ל להגמ' לאמר ולטעמיך למ"ד אין לידה זה הכלל לאתויי מאי כיון דגרס למ"ד יש לידה אבל באמת לק"מ דהלא למ"ד אין לידה י"ל דאתא לרבות מיעוט הנשאר ולדידיה ל"ה מלתא דפשיטא כיון דס"ל להרמב"ם דגם למ"ד אין לידה אם החזירה אסור א"כ אינו מפורש במתניתין דלדידיה ל"ה לידה לאברים כמו לשיטת רש"י ובודאי י"ל דאתא לרבות מיעוט הנשאר להתירא) אבל לגי' הכ"מ להרמב"ם דאף למ"ד יש לידה הוה הפשיטות כיון דהדר הדר שפיר יש להקשות כנ"ל

לזאת נראה בישוב דברי הרמב"ם דלעולם היה גרסתו כגרסא שבכל הספרים רק דהיה מפרש הך דבמערבא מתני מחלוקת רב ור"י כפירש"י דלר"י דס"ל אין לידה גם האבר מותר כשהחזירו, ולרב דאמר יש לידה אף המיעוט הנשאר אסור וכן דייקא לשון מאי בינייהו דלא קאי על רב ור"י דמפורש פלוגתתם בהדיא רק על סוגית הגמ' מתחילה דלא אמר רב לשון יש לידה רק ואבר עצמו אסור ולדידיה מיעוט הנשאר מותר ועי' ברגמ"ה דפי' ג"כ כפירש"י

וי"ל דהרמב"ם מפרש ג"כ כרש"י ופסיק כסתמא דהגמ' אליבא דרב זה מיעוט הנשאר מותר ודחה הא דר"י דאמר אין לידה ואבר עצמו מותר אם החזירו דהא איתותב ר"י ולפ"ז שפיר מפרש דהאיבעיא קאי לר"י דס"ל אין לידה כלל אף להיוצא וכיון דלא פסק כר"י וס"ל דיש לידה להיוצא ואם הוחזר אסור ממילא שפיר י"ל דל"א כיון דהדר הדר גם י"ל דלשיטת רש"י ורגמ"ה (והרמב"ם לפמ"ש)