הליכות אליהו (רמב"ם) מז

נכנס ברה"י וברה"ר ונגע באחד וא"י אם בטומאה אם בטהרה שאין הספק אלא בנכנס ברה"י ממילא הוה דבר שיכולים להשאל עליו ולהראב"ד בכה"ג טמא אבל הרמב"ם ס"ל דאנחנו לא נוכל למילף מסוטה רק אם הספק ברה"י גרידא אבל אם יתערב גם ספק דרה"ר לא נוכל למילף מסוטה ונשאר על דינא דספק טהור

ובזה יובנו דברי הרמב"ם והראב"ד בספ"כ מהל' אה"ט הל' ט' שכתב הרמב"ם וז"ל חנות שהיא טמאה ופתוחה לרה"ר ספק נכנס כו' טהור שכל החנות כמו שרץ המונח ברה"ר כו' היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה נכנס לא' מהן כו' ספיקא טמא שזהו ספק רה"י שהחנות רה"י כו' ועי' בהשגת הראב"ד שכתב הפירוש הזה חושך ולא אור ומה בין זה לזה אבל רישא ספק לא נכנס כלל טהור דהוה ספק רה"ר אבל סיפא ודאי נכנס לרה"י הלכך ספיקו טמא ואע"פ שאמרו חז"ל כל ספיקות שאתה יכול לרבות כו' מ"מ והוא שיכנס למבוי או לבקעה שיש בהם הספק אבל אם לא ידע אם נכנס כו' טהור וזה דומה כו' ויעוי' בכ"מ שכתב וא"י למה חרד כו' ועוד מ"ש ומה בין זה לזה כו' הלא כבר ביאר רבינו יעוי"ש

אבל באמת לפי הנ"ל הדברים פשוטים דהראב"ד לטעמי' שפיר הקשה דכיון דנקטינן שהחנות הפתוחה לרה"ר הוה כשרץ המונח ברה"ר א"כ אם היו שתים אחת טמאה ואחת טהורה הו"ל כשרץ וצפרדע המונחים ברה"ר וספק נגע בשרץ הלא ספיקו טהור משו"ה מחלק הראב"ד דהנ"מ הוא אם נכנס בודאי לרה"י א"כ אין זה הספק אלא בהאדם הנכנס הו"ל ספק טומאה ברה"י ומשו"ה בנכנס לבקעה כיון דנכנס לבקעה דהיא רה"י ואף אם ספק אם נכנס לשדה שיש בה טומאה הו"ל טמא אבל אם א"י אם נכנס לבקעה הוה הספק כמו שיולד בכל העוברים ברה"ר דהו"ל ספק טומאה ברה"ר וטהור ומשו"ה מדמה הראב"ד זל"ז

אבל הרמב"ם לטעמי' שפיר מחלק לפי דרכו בספק נכנס לחנות דהו"ל החנות כשרץ המונח ברה"ר כיון דהספק אינו ברה"י דהלא החנות ודאי טמא והספק הוא אם נכנס מרה"ר או לא נכנס אבל בב' חנויות ונכנס לאחת מהם דהו"ל כשתי חנויות שנתערבו והוה כספק טומאה ברה"י והרמב"ם לטעמיה היה מוכרח לאמר בחנות אחת דהוה כשרץ ברה"ר דאם היה הספק בהטומאה שבחנות אבל נגע בודאי אף שהספק נולד בהעוברים ברה"ר היה טמא לדידיה כיון שעיקר הספק הוא ברה"י שספיקו טמא דמה לו אם הוא עובר ברה"ר או לא אנן בתר עיקר הספק אזלינן אבל להראב"ד בכה"ג טהור כיון דהספק הוא רק בהעוברים דרך רה"ר אף שבודאי מדי עוברם מכניסים במקצת לרה"י ונגעים הו"ל ספק טומאה ברה"ר

ויצא לנו מזה דיצמח נ"מ גם לחומרא להרמב"ם בכה"ג שהספק הוא ברה"י מדי עוברם דרך ז"ר דרך הילוכו שלהראב"ד הו"ל ספק טומאה ברה"ר ולהרמב"ם הו"ל ספק טומאה ברה"י דלהרמב"ם לא תליא כלל ביכולים להשאל ויעוי' בר"ש פ"י מ"ג שהביא תוספתא פ"ז והעתיקה הרמב"ם ספ"כ דברים שהם בר"ה הרי הם כרה"ר כיצד קופה ברה"ר גבוה י"ט והטומאה בתוכה ספק נגע כו' טהור הכניס ידו לתוכה כו' ספיקו טמא היתה כפישה נתונה על כתיפו וככר של תרומה כרוך כו' ונתון לתוכה ספק נגע כו' ספיקו טמא והשיג הראב"ד לי' מהו זה ובתוס' אמרו ספק כו' ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספיקו טמא (וכ"ה הגי' בר"ש ובתוספתא שם) והכ"מ כתב ע"ז ואני אומר שגי' רבינו בתוספתא לא היתה כגי' הראב"ד והטעם מבואר מאחר שככר שהוא מקבל טומאה נתון לתוכה הוי כרה"י ועוד שכיון שהיא על כתיפו הוה כרה"י כמו ששנינו פ"ד דטהרות שני רוקים כו' וכיון שהוא מונח על (כתיפו הוה יש בו דעת לשאל כו' ואיזה סופר טועה הגיה ואם הכניס ידו כו' ותמיהני על הראב"ד שלא דקדק בכך כו' ולא זכיתי להבינם מ"ש שהוא נתון לתוכה הוי כרה"י מ"ש ברישא שהטומאה בתוכה הוא כרה"ר ודוחק לחלק בין בתוכה או לתוכה

ומ"ש כיון שהוא על כתיפו הוה כרה"י הלא בסיפא בהל' י"ג תינוק טמא מורכב על כתיפו של אביו תינוק טהור מורכב על כו' ספיקו טהור הרי דגם על כתיפו הוה רה"ר ומה שהביא הכ"מ מטהרות פ"ד שני רוקין כו' התם שאני דלגבי עצמו הוה כרה"י כיון שעולה עליו אבל לגבי אחר הנוגע בו כל שהוא ברה"ר הרי הוא כרה"ר גם מ"ש מיש בו דעת לשאל הוא אינו מובן דבכל הבבות אלו לא חשו לזה בתוספתא גם הרמב"ם לא הרגיש בזה, והוא דהלא מצי לארויי בנוגע בו טמא שיש בו דעת לשאל ובשני תינוקות הלא איירי בנעשה ע"י אדם הנושאן ומ"מ טהור דבכל הבבות האלו לא קמ"ל אלא דברים שהם ברה"ר הרי המה כרה"ר, אבל לפי האמור למעלה הרמב"ם והראב"ד אזלי לשיטתייהו דברישא גבי קופה שהטומאה בתוכה כו' ובהל' י"ב גבי חמור וסלע שהטומאה על גביהן (וכן בהל' י"ג גבי זב וזה רוכב על חמורו ושני תינוקות שגם הטהור מורכב על כתיפו של אביו) כיון שהטהרה ברה"ר אע"פ שהטומאה ברה"י מ"מ אם נגע דרך הילוכו ברה"ר הו"ל ספק טומאה ברה"ר וספיקו טהור אבל גבי כפישה כיון שהככר של תרומה נתון בתוכה דהויא רה"י אע"פ שהמטמא היה ברה"ר דרך הילוכו מ"מ טמא לשיטת הרמב"ם כיון שהטהרה ברה"י, והראב"ד אזיל לשיטתו דאפילו הטהרה שברה"י כיון שנולד בה הספק דרך העברת המטמא ברה"ר דרך הילוכו ה"ל ספק טומאה ברה"ר שספיקו טהור אא"כ הכניס ידו לתוכה דל"ה דרך הילוכו ברה"ר ושפיר השיג הראב"ד ומיושב לדידיה גי' התוספתא ומסייע לדידיה כפי שיטתו הנ"ל והרמב"ם לטעמיה שהיה לו הגי' כפי הכתוב בהלכה י"א לא הויא תיובתא והדברים ישרים. הלכות טומאת אוכלין

פ"ב מהל' ט"א הל' ט' קישות שנטעה בעציץ והגדילה אע"פ שיצאה חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה כו' ובהשגת הראב"ד אין כאן אע"פ אלא כיון שיצאה חוץ לעציץ טהורה שאע"פ שהעציץ אינו נקוב כיון שיצאה כו' הרי הוא כמי שנטעה בחוץ כו' ועי' בכ"מ שהרמב"ם מפרש המשנה בעציץ נקוב כו' שבתוספתא מבואר כפי' הראב"ד כו' ולדעת רבינו צ"ל שמה ששנינו בתוספתא דין אחר הוא כו' ואינו מובן ועי' במל"מ פ"ב מהל' ביכורים שתמה ג"כ על הכ"מ. ומ"ש ליישב דעת הרמב"ם אינו מספיק דאם נאמר בדעת התוס' דמה שיצא חוץ לעציץ נעשה כמחובר מאויר הקרקע ל"ה רבותא כלל מה דנקט המשנה שהגדילה ויצאה חוץ לעציץ גם מ"ש הא דלא מותיב בגטין כ"ב מהתוס' לאביי דס"ל דאזלינן בתר נקבו אינו מובן דאף אם אמרינן דאזלינן בתר הנוף ונאמר בהתוס' דיניקת הנוף משוי גם לזה שהוא בתוך האינו נקוב כמחובר מ"מ אם נקבו בארץ ס"ל דהוי כנטוע בארץ דגם הנוף נגרר בתר העיקר ועי' בתוס' בגיטין ובחולין

פ"ג מהל' טומאת אוכלין ה"ה החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואח"כ חישב עליו צריך הכשר חישב עליו ואח"כ חתכו אינו צריך הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה כו' ובהשגות טעה בכל זה שאין סופו לטמא טומאה