הליכות אליהו (רמב"ם) מא

לרצון ע"כ ל"ה טעמא כדרבנן משום דדם נעכר ולא נפיק מתורת דם רק דחלב דין בפ"ע הוא דהוי משקה בכל גונא ושפיר נלמוד חלב בהמה מק"ו ומשו"ה פוסק הרמב"ם שפיר בזה כר"ע דדם האדם שלא לשם שתיה ל"ה משקה מדלא השיבו רבנן ע"ז כלום רק השיבו תשובה אחרת מסלי זיתים וענבים כו' ויעוין שבת קמ"ד ע"א בתוספות ד"ה מחמיר כו' שפי' ג"כ כמ"ש להרמב"ם דקאי אחלב אדם ומוכרח דס"ל להתוספות בשבת כהרמב"ם דגם באדם המק"ז לרפואה טהור. וזהו דלא כשיטת התוספת בחולין ל"ה יעו"ש. ומה שסיימו התוספות וה"ה דהוה מצי למימר מחלב בהמה גופה דהדם טהור א"כ הא דמטמינן החלב לאו משום דם הוא קשה להבין כונתם דאכתי מה הכרח יהיה דהא דחלב האשה מטמא שלא לרצון אינו מטעם דם נעכר כו' ושפיר קאמרי רבנן דבבהמה דהדם טהור והחלב אינו טמא משום הדם אינו מטמא שלא לרצון וצ"ע. ולפי הנ"ל ניחא דבל"ז תיקשה אם נפרש דעל חלב בהמה קאי מנ"ל דהחולב לרפואה טמא דע"כ יהיה הפירוש לרפואה היינו לרפואת הבהמה שלא יזיק לה החלב שבדדיה ומנ"ל דבאמת שהוא טמא לרבנן דס"ל חלב בהמה שלא לרצון טהור. וזהו הוי שלא לרצון כמו המקיז לרפואה וא"ל דהחולב לרפואה היינו לרפואת אדם א"כ דומיא דהכא גם המקיז לרפואה לשתיית אדם ומנ"ל דל"ה משקה ואינו מטמא אע"כ דעל חלב האשה קאי וזהו ברור) הרי דשיטת הרמב"ם דגם דם האדם לא הוי משקה רק אם חשב עליו לשתי' אבל בלא"ה ל"ה משקה א"כ דם מן המת ל"ה משקה כיון דלא חשב עליו ולא עדיף מדם הקזה לרפואה

רק שעדיין צ"ע מהא דאיתא נדה נ"ה וכריתות כ"ג תשעה משקין הן כו' דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין כו' הרי דדם מגפתו הוה משקה וצריך להבין מכ"מ עדיף דם מגפתו מדם הקזה לרפואה אבל יעוין ברמב"ם פ"ו מהלכות טומאת אוכלין שכתב וז"ל וכן דם מגפתו של זב וחבריו וחלב של אשה ודמעת עינים עם שאר תולדות המים היוצאין מהם מטמאים במשקין טמאין שמטמאין בלא כונה שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון כו' הרי שדברי הרמב"ם ברור מיללו שעד כאן ל"ה דם מגפתו משקה רק בזב ושאר טמאין שמשקין טמאין מטמאין שלא לרצון אבל בטהור ל"ה דם מגפתה משקה

אבל היותר נראה בזה דגם בזב וכיוצא ל"ה דם מגפתה משקה מה"ת דהכי איתא בחולין פ"ז תנן התם כל היוצא מן המת טהור כו' מאי קלין מאי חמורין כו' זב דלא בדיליה אינשי מיניה גזרי ביה רבנן מת דבדילי אינשי מיניה לא גזרו ביה רבנן ויעוין בתוספות שם למה לא נטמא משקה המת בנגיעה ותירצו דאיירי שיצאו ע"י שפופרת והנה מסתימות דברי הרמב"ם שכתב סתם בפ"ז מה' ט"מ כל משקה המת טהורין ולא כתב דאיירי שלא נגעו ביה משמע בהדיא דלא ס"ל כהתוספת אך באמת ל"ק דל"ה משקה כיון דלא חשב עליו וכאן דאיירי שלא ע"י שפופרת אלמא דל"ה משקה רק מדרבנן וצ"ע עוד לברר הדבר בלשונות הרמב"ם

ובזה מיושבים דברי התוספות הנ"ל דהנה איתא בתוספתא דשבת פ' הגורר מנין לדם נדה שהוא משקה שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח כ' לנדה והביאה התוספות בנדה דף י"ט ע"ב יעו"ש וע"כ נתרבה דהוה משקה אף במקור וכן משמע מריבוי הקרא ולפ"ז עולים שפיר דברי התוספות דעד כאן לא כתבו התוספות דנטמא בנגיעת המת רק הכא דאיירינן בדם הנדה דהוה משקה אבל כל דם המת בפחות מרביעית דל"ה משקה לא נטמא בנגיעת המת ולא הוה משקה מת טמא חוץ מרביעית דם שטומאתו חושבו ומיושב שפיר קושית התוספות ודו"ק. הלכות פרה אדומה

פ"ד מהל' פרה הל"ג שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח. וכ"ה בפי' המשנה פ"ד מפרה ואשר חייב שנרשיר אותה אם חשב לאכול ממנה ואפי' אצל חכמים לפי שלא באה לריח ניחוח ועי' בתוי"ט ולכאורא תמוהים דבריו דבשאר זבחים הבאים לריח ניחוח היו פסולים במחשבה כזו והלא קיי"ל כחכמים דפליגי על ר' אליעזר זבחים פ"ג ואם חישב לאכול דבר שדרכו להקטיר אינו פוסל וכן פסק הרמב"ם בפי"ד מהל' פה"מ ועי' בר"ש וברא"ש כתבו לפרש כן הטעם משום דהוי דבר שאין דרכו לאכול ואם חישב להזות מדמה למחר גם בפרה פסול לרבנן ובמחשב לאכול מבשרה כשר גם בכל הקרבנות כדתנן זבחים ל"ה חישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול ועי' במל"מ שהעיר בזה ונשאר בצ"ע

גם צריך לבאר אם שייך פיגול בפרה מדקרי' רחמנא חטאת גם במשנה לא הוזכר רק אם חישב שלא לשמה בשחיטה והזאה ומחשבת פיגול לא מצינו. והנה אם חישב להזות מדמה למחר דפשיטא להו להר"ש והרא"ש דפסולה צ"ע ועי' במנחות ה' אין מחשבה מועלת אלא כו' בדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה כו' בדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר ועי' בתוס' שם דפירשו משום דחידוש הוא דאפי' לגבוה אסור להקריב חדש קודם לעומר. ולפ"ז ה"נ במקום הראוי לעבודה בודאי ל"ה גם גבי פרה דחידוש הוא שנעשתה בחוץ והוא מקום שאינו ראוי לעבודה

אך לפ"ז גם שלא לשמה מהראוי שלא תפסול בה ולא יהיה מהני גם מה דקרי' רחמנא חטאת וע"ש בתוס' דמשמע דאם היינו מפרשים דבר שאינו ראוי לעבודה מה שבאה מן השעורים כדפי' רש"י גם מנחת קנאות לא היה פוסל בה שלא לשמה אע"ג דחטאת קרי' רחמנא. ובאמת הלא גבי פרה מפורש במשנה דמהניא בה מחשבת שלא לשמו ויהיה ראיה מזה לפירש"י והרמב"ם דהחידוש הוא משום דהעומר באה מן השעורים ומנחת קנאות שאני דקריה רחמנא חטאת ועי' בתוס' שם שהסכימו ג"כ בסוף לפרש"י, ועי' בראב"ד פי"ד מהל' מעה"ק שכ' כהתוס' דהחידוש הוא משום דהותר איסור דחדש והוכיח מהא דמנחת קנאות דפסל בה מחשבה וצ"ע מההיא דפרה (ועי' ברמב"ם שם פי"ד דלא הזכיר גבי מנחת העומר רק דשלא לשמה אינו מעכב בה אבל באמת נראה דה"ה מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו כמו שכ' בהל' ב' גבי מי שאינו ראוי לעבודה וכ"ה גם בהל' ג' שכ' וכן המחשב במנחת קנאות והלבונה עליה כו' ובזה מבואר בפי' דגם שארי מחשבות לא פסלו בה וכ"ה בתוספתא מנחות עיי"ש פ"ה) לזאת אין מקום לאמר דלא יהיה מחשבה פוסל בפרה מטעם דלא הוי מקום הראוי לעבודה כיון דחטאת קרי' רחמנא והוי כמו מנחת קנאות לפירש"י והרמב"ם וכמו דמפורש לענין מחשבת שלא לשמה דפוסל בפרה

אך מטעם אחר נראה דאין מחשבת פיגול בפרה דאמרי' בזבחים מ"ד ע"ב פיגל בדבר הנעשה בחוץ פיגל בדבר הנעשה בפנים לא פיגל כו' אריב"ל מאי קרא כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים אלא מה שור זבח השלמים עד שיהיו מעשיו ומחשבותיו על מזבח החיצון אף פר כהן משיח עד שיהיו מחשבותיו ומעשיו על מזבח החיצון ונראה פשוט כמו דילפינן משלמים דל"ה פיגול במעשיו ומחשבותיו על מזבח הפנימי מכש"כ דל"ה פיגול בדבר שמעשיו ומחשבותיו חוץ לעזרה ואף שכ' התוס'