הליכות אליהו (רמב"ם) לח

אבל יצא שלם דגם רוב הראש פוטר, הוי רבותא טפי מרוב כולו גם דוחק לאמר דסמך על הא דמפורש גבי אשה, הלא התם פוטר משיצא רוב פדחתו, ובבהמה הלא קרוב לאמר דרוב פדחתו אינו שייך כלל גבי בהמה

לזאת יש הכרח גם מזה דכאן במחותך קאי כנ"ל ועי' בחולין ס"ח ובבכורות מ"ו וברמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ה הלכה ט"ו דבבהמה ביציאת הראש הוי כילוד ומשמע דדוקא כל הראש ועי' בש"ך סי' י"ד דגם ברוב פדחתו סגי וצ"ע דנהי דהראש לאו דוקא וגם ברובו סגי אבל מנ"ל רוב פדחתו דלא הוזכר גבי בהמה, ומצאתי בתב"ש שהעיר בזה ועי' חולין ע' אי דנפק דרך ראשו פטרתי' ועי' במהרי"ט אלגזי פ' יש בכור אות ס"ג מ"ש בזה, ולפמ"ש דיציאת רוב ולידת הראש חשוב כאחד לדידן ניחא ומ"מ צ"ע ובמ"א כתבתי בע"ה עוד בזה. הלכות תמורה

פ"ב מהל' תמורה הל' ד' האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימין כו' אמר ה"ז תמורת עולה ותמורת שלמים אם לכך נתכון מתחילה דבריו קיימין ואם לא נתכון בתחילה אלא לתמורת עולה וחזר ואמר תמורת שלמים אע"פ שחזר בתוך כ"ד אין תופשין אלא לשון ראשון והרי היא תמורת עולה בלבד, ולכאורה תמוה שהוא נגד הסוגיא דב"ק ע"ג ע"ב וסבר ר"י תוך כ"ד כדיבור דמי והתנן אמר ר"י אם לכך נתכון מתחילה כו' ואם משאמר תמורת עולה כו' אמרי תרי תוך כ"ד כו' כאן בשאילת רב לתלמיד כאן בשאילת תלמיד לרב כו' הרי דבתוך כ"ד משאילת רב לתלמיד גם ר"י מודה דמהני חזרתו

ומסתמות דברי הרמב"ם בודאי נראה דאינו מחלק בזה דהרי להרמב"ם תכ"ד הוא בכדי שאילת (יעוי' בכ"מ בשבועות שהי' גירסתו בהרמב"ם כדי שאילת רב לתלמיד) רב לתלמיד ומ"מ כתב דל"מ חזרתו ויעוי' פט"ו מהל' מעה"ק ששם פסק הרמב"ם ג"כ כר"י גבי ה"ז שלמים וולדה עולה וז"ל בהל' א' ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שתהי' שלמים חזר בו ואמר ולדה עולה אע"פ שחזר בו בתוך כ"ד הרי ולדה שלמים שאין חזרה בהקדש ואפי' בתוך כ"ד יעוי"ש בש"ך חו"מ סי' רנ"ה ובמל"מ שהאריכו בזה. ומה שמתרץ המל"מ שהרמב"ם ס"ל כסוגיא דזבחים ל' דר"מ ור"י פליגי אם הוי חזרה או לא דר"מ ס"ל דהויא חזרה ור"י ס"ל דלא הוי חזרה יעו"ש, אבל עדיין הדבר צריך תבלין דלמה פסק כההיא סוגיא ולא כסוגיא דב"ק ב) באיזו סברא פליגי הסוגיא דב"ק וסוגיא דזבחים ג) למה לא הביאו בב"ק רק סיפא דמתני' דתמורה ולא בבא דרישא גבי פרה זו זבחי שלמים וולדה עולה ד) יש להתעורר על שינוי לשון הרמב"ם שבהל' מעשה הקרבנות כתב ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו כו' שאין חזרה בהקדש כו' ובהל' תמורה לא הזכיר מזה דבר לא מהגמר בלבו ולא מהטעם שאין חזרה בהקדש וכל זה צריך ביאור

לכן נראה לי בהקדם עוד קושיא מה שהעירו האחרונים לפמ"ש התוס' בנזיר דלב"ש דס"ל אין שאלה בהקדש א"י לחזור בו בתוך כ"ד א"כ גבי תמורה נמי כיון דאתרבי שוגג כמזיד א"כ לא שייך שאלה בתמורה וממילא לא מהני נמי חזרה תכ"ד ויעוי' בקצות ס' רנה שדחה מחמ"ז סוגית הגמ' דב"ק מהלכה וכתב דזהו טעמו של הרמב"ם אבל לא נחה דעתי בזה דעדיין קשה דלמה לא ירדה הסוגיא בב"ק לעומק סברא זו האם לא ס"ל דבתמורה אתרבי שוגג כמזיד

והנראה בזה דהנה בטעם דמהני בתכ"ד חזרה יש ליתן ב' טעמים, א' שאמרינן כיון דחזר בו תכ"ד בודאי לא היה לבו עליו בשעה שאמר והוי גילוי דעת דנתחרט מעיקרא וגם שאלה לא בעי אבל טעם זה לא היה מהני בעדות ובקנינים דהתם לא מהני חרטה. וכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד, לזאת צ"ל עוד טעם ב' דבתוך כ"ד עוד לא נגמר דבורו וכל מה שאומר תכ"ד הוי כמו בדבור אחד ומהני חזרתו ולא הוי חוזר ומגיד ומשו"ה מהני גם בעדות ובקנינים אף דלא מהני חרטה. והנה בהקדש אם מהני חזרה תכ"ד צ"ל דהוא מטעם חרטה היינו דנאמר שכיון שחזר בו תכ"ד מסתמא לא גמר בלבו להקדיש דאין לאמר משום דהוי כמו שלא נגמר דבורו דהלא בהקדש לא בעינן דבור ואף הקדש בלב הוה הקדש כמו דאמרינן בשבועות כ"ו ע"ב יעו"ש אבל בתמורה ע"כ צ"ל דמחשבה לא מהני כמו דאמרינן בתמורה ג' ב' לא תתני מימר דבדיבורו עביד מעשה ויעוי' בסנהדרין ס"ה שאני מגדף הואיל וישנו בלב כו' שאני עדים זוממין הואיל וישנן באיה (כ"ה גי' רב אלפס וע"ש פירושו הואיל ויכול להתקיים בלא דבור) הרי בהדיא דתמורה א"י לחול במחשבה וא"כ צ"ל בטעם תכ"ד משום דלא נגמר דבורו והוה כמו שלא אמר אם חוזר בו בתכ"ד ומיושב בזה הקושיא למה לא הביא הגמ' בב"ק רישא דמתני' ה"ז שלמים ולדה עולה כו' דקדשים אינו דומה כלל לעדות דהתם בגמר בלבו תליא

ולפ"ז החזרה צריכה להיות בלב ול"מ חזרת הדבור בלבד ומטעם זה י"ל דגבי הקדש ל"מ חזרה בתוך כ"ד כמו דס"ל להרמב"ם והוא כפי גי' בנדרים פ"ז דמשום חומרא דהקדש אמרינן דגמר בלבו בעת אמירתו אשר לא הניח לו זמן לימלך בו כמו דאמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (ובמק"א הארכתי בזה דהיינו משום דבהדיוט הא דל"מ דבור משום דלא גמר ומקני ומשו"ה במתנה מועטת מהני והדברים ארוכים) אבל בתמורה הסברא אפכא (אף אם לא נאמר כסברת התוס' דתכ"ד הוי כשאלה וכמו שהבאתי להלן גם יהיה נ"מ בשארי דוכתי היכא דבעיא דבור כמו שכתבתי מזה בביאורי להירושלמי שהבאתי לקמן והדברים ארוכים בעז"ה) דחזרה בלב לא מהני כלל כיון דבתחילת תמורה בעי דבור משו"ה גם בחזרה לא מהני חזרה בלב רק בדבור כמ"ש הרמב"ם בהל' שבועות סוף פ"ב וז"ל נשבע וחזר בו תכ"ד בלבו אינו כלום כו' וכו' עד שיוציא החזרה מפיו כמו השבועה ויעוי' בכסף משנה שם שכ' כיון דבשבועה גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו משו"ה ל"מ החזרה ג"כ עד שיוציא בשפתיו משו"ה בתמורה ג"כ בודאי ל"מ החזרה רק בשפתיו ולפ"ז בתמורה אם מהני תכ"ד או לא תלוי רק אם הוי חזרה בדבורו, משו"ה לא הביא הגמ' בב"ק קושיא להא דמהני בעדות תכ"ד לר"י רק מתמורה דגם שם תלוי החזרה בלשונו ובהגדתו כמו גבי עדות אבל מהקדש לא היה קושיא כלל לעדות די"ל כיון דהתם בעינן החזרה בלבו **(ור"י אפשר דלא ס"ל הא דבהקדש לא הויא חזרה בתכ"ד רק דגם בתכ"ד מהני חזרה בלב ומשו"ה מהני גבי ה"ז שלמים וולדה עולה מטעם חזרה בלב אף דלא ס"ל לר"י גם בעדות ולפ"ז לא תליא כלל בהא דתכ"ד לגבי עדות דהקדש שאני ואף אם נאמר דגבי עדות תכ"ד א"י לחזור מ"מ בהקדש י"ל דיכול לחזור וכן אפכא דבעדות יכול לחזור ובהקדש א"י לחזור אם נאמר דגמר ומקדיש משו"ה א"י להקשות כלל מהקדש)** ומשום חבת הקודש גמר בלבבו בשעת דבורו ולא הניח זמן למלך כמו דקיי"ל דבהקדש תכ"ד כדיבור דמיא וס"ל