הליכות אליהו (רמב"ם) לז

סי' שי"ט דהגיה על מ"ש המחבר יכול לחתוך אותו אבר ולהשליך לכלבים כו' ומרובו. ואילך צריך קבורה והמחבר ס"ל כר"ה כמ"ש לקמן דאם חתך אבר והניחו צריך קבורה ואף דלמ"ד למפרע הוא קדוש ביצא שליש ראשון דרך דופן כיון דרובא קמא לא קדיש לא חלה קדושה גם על הנשאר מ"מ בהשליך מיעוט הראשון לכלבים אף דגם לדידי' לא חל קדושה על מיעוט הראשון כיון דליתא לפנינו מ"מ כיון דבר קדושה הוא רק דליתא חל קדושה על מיעוט הנשאר, וכן צ"ל אליבא דמ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש לא חל קדושה אליביה רק משיצא הרוב הרי דליכא רובא בקדושה והיכא דיצא דרך דופן מחצה פשוט דגם אליביה לא חל קדושה כיון דליכא רובא דרך רחם מ"מ במחתך חל קדושה על מחצה הנשאר כן אליבא דמ"ד למפרע קדוש חל קדושה על הנשאר כמ"ש רמ"א וכן כתב המעי"ט עיי"ש

אבל י"ל דכ"ז אליבא דרש"י והתוס' דאף במחתך ומשליך נפטרה מן הבכורה שפיר י"ל דחל קדושה על הנשאר ועי' בטור שכ' כן בשם הרא"ש וכ"ה ברש"י במשנה ונפטרה מן הבכורה בין שיצא ראשון אבר אבר ובין שיצא רובו כאחת וע"כ כונתו על יצא אבר אבר המבואר במתני' מחתך ומשליך אבל לפי מה דביארו בדעת הרמב"ם דס"ל במחתך ומשליך לא נפטרה מן הבכורה. והבא אחריו קדוש בבכורה פשוט דלשיטה זו ליכא למימר כלל דצריך לקבור הנשאר כיון דאין בו קדושה כלל וזה מוכרח ופשוט בסברא

ולפ"ז צ"ע על הרמ"א שהגיה הא דצריך לקבור הנשאר אף בחותך ומשליך על דעת המחבר דס"ל הבא אחריו קדוש במחתך ומשליך אם לא דנאמר דהג"ה היתה שלא במקומה וצ"ל אחר דעת י"א דהבא אחריו בכור וזהו לדעת הפוסקים כרבה. והנה ראיתי בש"ך שם ס"ק י"ב שכ' לפרש הא דיצא חציו ברוב אבר דהבא אחריו ספק בכור דאיירי ביצא הנשאר דרך דופן כו' ונראה מדעתו דס"ל לדבר פשוט כיון דאינו קדוש אינו פוטר הבא אחריו והוא תמוה דהלא הדין פשוט ומבואר במשנה ופוסקים דיוצא דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור וא"כ פשוט דאם יצא שליש דרך דופן דהבא אחריו אינו בכור אף למ"ד דאינו קדוש מ"מ פוטר מבכורה ודברי הש"ך תמוהים

וכ"ז כתבתי לדעת המפרשים וכ"ה בשו"ע ובב"י ובכ"מ שביארו בדעת הרמב"ם דבחותך ומשליך הבא אחריו בכור. אבל הדבר תמוה א) דמאי שיאטיה דקדושת בכורה לפטור הבא אחריו דהלא אף אם אינו קדוש כלל כמו בהפילה שליא ואין לו מקצת סימנין בעז שילדה מן רחל וכדומה וכן יוצא דופן מ"מ פוטר הבא אחריו משום שאינו פטר רחם ולמה לא יפטור גם בחותך ומשליך, גם לדעתו נראה פשוט בסברא דאף אם לא נוכל לאמר קדוש למפרע בהא דליתי' בעולם אבל על הלידה בודאי נשאר הסברא דאיגלי מלתא דהוי לידה ומצטרף לרוב וכיון דהוי לידה בודאי הבא אחריו אינו בכור. ב) גם הלא מפורש במשנה גבי בכור אדם דהיוצא מחותך הבא אחריו אינו בכור ואינו מחלק בין אם החתיכות קיימות בין אם נאבדו ראשון ראשון ועי' בתוס' ד"ה מאי לאו כו' ועי' בפרישה שכ' דהתם איירי דוקא שהחתיכות לפנינו והדבר פלא לחדש כזאת. ג) לפי הנ"ל צ"ע למה הביא הרמב"ם הא דיצא רובו יקבר ונפטרה מן הבכורה וע"כ הפירוש לפי הנ"ל דיצא רובו כאחד והוא ללא צורך כיון דכתב דמחתך ומניח יקבר ונפטרה מן הבכורה פשוט דיצא רובו עדיפא ובגמ' קאמר למ"ד למפרע קדוש דחותך ומניח הוי כיצא רובו וא"כ הרמב"ם שכ' הא דחותך ומניח יצא רובו כאחד מיותר גם אין זה מקומו כאן לאשמעינן דין דיצא רובו. ד) מה שהעירו הראשונים לפסוק דלא כר"ה מחמת שלדידי נצטרך לדחוקי במתני' ולאמר דמחתך ומניח הוי כיצא רובו כאחד ולהרמב"ם צ"ע דלמה פסק כר"ה אשר לדידי' נצטרך לשנויי שינויי דחיקי

ולולי דמסתפינא להגיד נגד דעת כל המפרשים היה נ"ל ברור דכונת הרמב"ם הוא שלא כדבריהם וכן הוא ביאור דבריו מחתך אבר אבר ומשליך (היינו כ"ז שלא יצא רובו) והבא אחריו בכור (היינו דלידת האברים אינו פוטר) יצא רובו (היינו במחתך ומשליך אם הגיע לרוב) ה"ז יקבר ונפטרה מן הבכורה וזהו חידוש דין שחדשו רש"י והתוס' דאף ביצא אבר אבר וביציאת הרוב קדוש והנשאר טעון קבורה והרמב"ם יפרש כונת המשנה יצא רובו היינו לאחר שמשליך מיעוט ראשון ה"ז יקבר הנשאר לאחר השלכת המעוט הראשון ונפטרה מן הבכורה וכן יפורש כונת הגמ' אדתני סיפא יצא רובו כו' לפלוג וליתני בדידי' בד"א במחתך ומשליך אבל במחתך ומניח כו' היינו לפלוג וליתני גם במיעוט הנחתך קודם שיצא רוב דבמחתך ומניח יקבר ולמה ליה לחלק ביצא רובו וקמשני ה"נ קאמר בד"א במחתך ומשליך אבל במחתך ומניח ה"ז כיצא רובו היינו כמו בהנשאר חל עליהם קדושה כן במחתך ומניח כיון דהם לפנינו הרי הם בכלל יציאת הרוב ודינם שוה לחתיכות של אחר יציאת הרוב ואין לחלק ביניהם כלל כיון דהם לפנינו ולפ"ז אין כאן דוחק כלל דלמ"ד למפרע קדוש אין לחלק כלל בין קודם שיצא הרוב לאחר שיצא הרוב כיון דהכל איירי במחתך והם לפנינו ומש"כ אח"כ הרמב"ם ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האברים צריכין קבורה ונפטרה מן הבכורה כיון שיצא רובו בין שלם בין מחותך והרי הוא לפנינו נתקדש למפרע דלכאורא דייק והרי הוא לפנינו משו"ה נפטרה מן הבכורה

אבל באמת אין מזה ראיה דמשום צריכין קבורה נקט לה, אבל הא דנפטרה מן הבכורה שיאטיה נקט ואזל, כמו דכתב עוד יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע ונפטרה מן הבכורה, אשר האי ונפטרה מן הבכורה הוא ג"כ אין שייכות כלל להא דנתקדש למפרע דהלא גם לרבה דס"ל מכאן ולהבא הוא קדוש פשוט דנפטרה מן הבכורה כמו שהדבר ידוע דאף אם מכרו כולו לנכרי פוטר מן הבכורה אע"כ דאגב גררא נקטיה, וקאי על הא שכתב בהל' י"ד כיון שיצא רובו בין שלם פירש אח"כ דהיינו אף במכר שליש הראשון לנכרי

ובאשר כל המפרשים נטו מדרך הזה אף כי לדעתי מוכרח לאמר בכונת הרמב"ם כמ"ש צריך הדבר עיון לעת הפנאי ויעוי' ברמב"ן הל' בכורות פ"ג על המשנה דחררת דם

ובזה מיושב דקדוק עצום על סתימת הדברים יצאו רובו הלא גם משיצא רוב ראשו הוי כילוד כדמפורש גבי אשה וכן בבהמה הוי לידה ברוב ראשו ועי' בחולין ס"ח ובבכורות ל"ה ומ"ו והרמב"ם לא הזכיר כלל מרוב ראשו, ואם דפשוט מאשה דהוי לידה ברוב ראשו למה כתב הך יצא רובו, אע"כ דבמחותך איירי דלא הוי לידה גם גבי אשה רק ברוב כמו דמפורש במתני' דנדה כ"ח ועי"ש ועי' פ"י מהל' איסורי ביאה הל' ו' שפסק דגם בנחתך הולד במעיה הראש פוטר ואם יצא ואח"כ נחתך רוב הראש פוטר אך י"ל דהתם דוקא בשלא נחתכו האברים קודם יציאת הראש דבעינן יצא כתקונו לענין שהראש פוטר אבל כ"ז רק לענין רוב ראשו, משא"כ כל הראש פוטר להרמב"ם אף במחותך והא שכתבו רובו ולא הראש דרובו וכל הראש המה שוין כדמפורש בחולין ס"ח עי"ש ובזה מיושב מש"כ הרמב"ם דגם במחותך כל הראש פוטר,