הליכות אליהו (רמב"ם) לג

בשינוי בעלים שכולן לזרוק דמו לשם פלוני וראיתי להמל"מ ר"פ ט"ו שהעיר בזה

וע"כ צ"ל שהרמב"ם יפרש שמחשבת שינוי בעלים ע"כ היינו שיתכפר בו פלוני וממילא שאם חישב בפירוש שהשחיטה תהיה לשם פלוני ושאר עבודות חשב בפירוש שיעשה לשם בעל הקרבן ל"ה מחשבה כלל דשחיטה לבד אינה מכפרת אבל אם חושב בשחיטה לשם פלוני סתם ולא פירש במחשבתו שאר עבודות ג"כ פסול ויפרש הר"מ הא דאינו בד' עבודות ג"כ דאינו דומה למחשבת שלא לשמו דאף אם חישב בפירוש שרק הקבלה יהיה לשם קבלת דם זבח אחר פסול דבעינן שיהא לשם אותו זבח אבל בשינוי בעלים לא מהני בכה"ג אם חישב בפירוש שיעשה הזריקה לשם בעל הזבח, וא"ש שסתם הרמב"ם, והא דלא כתב הדין המפורש דאם פירש כנ"ל דאינו פוסל משום דפשוט דמחשבת שינוי בעלים לא הוי רק שיתכפר בו פלוני כמו שמפורש לקמן פ' ט"ו ואין כפרה אלא בדם ועי' מל"מ שם פ' ט"ו שכתב בדעת התוס' רפ"ק דזבחים ששינוי בעלים אינו פוסל בזריקה והדבר תמוה דהרי בדף ד' אי' אשכחן שינוי קדש שינוי בעלים מנ"ל כו' אשכחן זביחה שאר עבודות מנ"ל כו' כו' אשכחן זביחה וזריקה שאר עבודות כו' וכן בדף ח' אי' אשכחן מצוה בשינוי קדש וזריקה בשינוי בעלים בין למצוה בין לעכב כו' הרי דעיקר שינוי בעלים מפורש בזריקה ובתוס' רפ"ק שהביא המל"מ לא מוכח מידי

לבד זה ראה חידוש בפי' ר"ח בפסחים ס' ע"ב מה לשינוי קדש שכן ישנו בד' עבודות שכ' ר"ח שם שכן שינוי קדש בארבע עבודות בשחיטה בקבלה בהולכה בזריקה בכל אחת מאלו נפסל לאפוקי בשינוי בעלים דאינו נפסל אלא בשחיטה בלבד כדתנן נמנין ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט לאפוקי אם נשחט לשם בעלים אע"פ שנזרק לשם אחר כשר כו' והוא פלא נגד סוגיות מפורשות ועי' בדף ז' ע"ב לענין פסח ויעוי' ברש"י ס"א ע"א ואני שמעתי שינוי בעלים אינו בזריקה כו' וא"א לאמר כן כו' אבל מחשבת שלא למנויו דהיינו שינוי בעלים עיקרה בזריקה הוא כדילפינן בשמעתין לקמן מוכפר עליו כו' והא דכלל רש"י שלא למנויו עם שינוי בעלים רש"י לטעמיה דס"ל שלא למנויו היינו שינוי בעלים, אבל התוס' ס"ל דשלא למנויו לאו היינו שלא לשם בעלים עיי"ש בתוס' ד"ה ואיתקש אוכליו למנויו אבל דברי ר"ח צע"ג, ועי' בתוס' זבחים י"ד ע"א ד"ה ומה שלא לשמן כו' מה שלא לשמן שכן נוהג בד' עבודות כו' וי"ל דהוה עביד ק"ו משינוי בעלים כו' ומיהו קשה מה לשינוי בעלים שכן פוסל בשחיטה בפסח או בזריקה לחודה וי"ל דשלא לשמן יוכיח כו'

ודברי התוס' תמוהין דמאי תירצו מתחלה דהוה עבד ק"ו משינוי בעלים אטו לא ידעו דשינוי בעלים פוסל בזריקה לחודה כמ"ש אח"כ, והיותר תמוה מש"כ אח"כ לתרץ שינוי קדש יוכיח הלא פשוט דשינוי קדש פוסל ג"כ בשחיטה לחוד, ובזריקה לחודה כמ"ש מתחלה וכבר עמדו בזה המפרשים ונראה לאמר דהתוס' ס"ל כשיטת ר"ח וכמ"ש המל"מ בשיטתם רפ"ק דשינוי בעלים אינו פוסל בזריקה לחודה, ומ"ש דשינוי בעלים פוסל בפסח בשחיטה ובזריקה לחודה י"ל בכונתם דהיינו בפסח קודם זמנו דאמרינן בפסחים ס"א פסח ששחטו בשאר יה"ש בשינוי בעלים נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול ועי' ברש"י שם ויעוי' בצל"ח דגם פסח בשאר יה"ש פוסל שינוי בעלים ובשינוי קדש גלי קרא וגם י"ל להתוס' דשלא למנויו דהיינו שינוי בעלים פוסל בפסח גם בזריקה לחודה ול"ד לשלא לאוכליו כיון דשייך שינוי בעלים בזריקה לא גרע משחיטה, וע"ז שפיר קאמרי התוס' דשינוי קדש יוכיח דכשר בשאר ימות השנה, והא דלא פרכי מפסח בזמנו ס"ל דהתם שינוי בעלים פסול אחרינא הוא משום שלא למנויו ולא הוי פוסלו לשינוי בעלים דשאר זבחים דלא שייך בו פסול שלא למנויו משא"כ פסח בשאר יה"ש ולעת הפנאי יש להרחיב הדיבור בזה

מנחות י"ד הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולבונה לאכול שירים למחר עי' בש"מ הנדפס מחדש וכן בגליון בשם רש"ק שמחקו תיבת ולבונה והצדק עמהם לפירש"י שפירש שחשב בשעת הקטרת הקומץ על אכילת שירים ועל הקטרת לבונה אבל ברמב"ם פט"ז פה"מ הל' ז' פירש שהקטיר הקומץ ע"מ להקטיר הלבונה למחר ובשעת הקטרת הלבונה חישב לאכול שירים למחר ולפי שיטת הרמב"ם מוכרח הגי' כמו שהוא בש"מ דלעיל ולבונה לאכול שירים למחר וכן העתיק הכ"מ דברי הגמ' וצ"ע על הכ"מ שהעתיק פירש"י על דברי הרמב"ם ולא העיר שהרמב"ם מפרש דלא כפירש"י ועי' עוד ברמב"ם שם שכתב ובשעת זריקתן והכ"מ כתב שהוא ט"ס וצ"ל הקטרתן ובאמת בפ' י"ג כתב ג"כ הרמב"ם בשעת זריקתן וכבר העיר המל"מ וי"ל דדבר גדול השמיענו הרמב"ם דאינו נפסל רק בשעת זריקתן למזבח אבל לא בשעת שכבר מונחין על האש והיפך בהן במחשבה אף קודם ששלט בהן האור מחמת שהקטרת הקומץ ילפינן מזריקה כמו דמבואר לעיל ט"ו ובזבחים י"ג ממילא אינו מפגל רק כמו בזריקה דאינו מפגל רק בשעה שזורק מידו על המזבח אבל לא אחר שכבר מונח על המזבח אף שעדיין לא שלטה בו האור. הלכות מעילה

פ"ז מהלכות מעילה הל' א' אמר לשלוחו תן חתיכה של בשר לאורחין אמר להם טלו שתים שתים בעה"ב מעל שהרי נעשה דברו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות בעה"ב ולא עקר את השליחות אבל אמר להם השליח טלו אחד מדעתי שניהם מעלו נטלו האורחים שלש שלש אף האורחין מעלו מפני שכ"א עשה שליחות חבירו והוסיף מדעתו נמצא חבירו חייב מפני שנעשה דבריו ולא נעקרה השליחות והוא חייב ע"ז שהוסיף מדעתו. ולכאורא תמוהין דבריו דהלא בכתובות צ"ח איבעי' להו אמר לו בעה"ב זבין לתך וזבין כור כו' מוסיף על דעתו כו' או מעביר כו' ת"ש אמר בעה"ב תן חתיכה כו' אא"א מעביר אמאי מעל בה"ב הב"ע כגון שאמר טלו אחד מדעתי כו' וא"כ כיון שהרמב"ם פסק דמוסיף על דבריו הוי למה לא די דיאמר השליח טלו אחד מדעתי וכבר תמה בזה הכ"מ יעוי"ש מ"ש בזה

ולי נראה בזה בפשיטות ע"פ מה דלכאורא תמוהים עוד דברי הרמב"ם מה שהוסיף בהל' ב' בד"א שהיתה החתיכה מקדשי בה"ב אבל אם היה בשר עולה וכיוצא לא מעל אלא האוכל שהרי הוא חייב באיסור אחר כו' ובכה"ת אשלד"ע חוץ ממעילה כו' והוא מהתוספתא ולכאורא יפלא דנהי דעל האכילה הוי שלד"ע באיסור אחר אבל על הוצאה מרשות גבוה הוי כמו כל הקדש א"כ ימעלו כולם על ההוצאה מרשות הקדש דבזה הלא יש שליח גם דקדוק לשון הרמב"ם שכתב לא מעל אלא האוכל הלא המעילה הוי טרם האכילה, לכן נראה בזה עפמ"ש האחרונים והובא בב"ש אה"ע סי' כ"ח דבנותן לפני אורחים לא קנו עד שיאכלו (והארכתי מזה במק"א ויעוי' בנדרים ל"ד א"נ דאזמניה כו') ולפ"ז נ"ל דהרמב"ם בהל' ב' מפרש גם דבריו בהל' א' דבאומר לאורחים כולם לא מעלו עד שיאכלו האורחים ומטעם שליח לדבר עבירה במעילה נגעו בה אבל לא מטעם הוצאה מרשות הקדש הוי מעילה זו, ולפ"ז י"ל כיון דקיי"ל דלא הוה מעביר על דעתו