הליכות אליהו (רמב"ם) לב

פ"ג י"ט ע"ב על מתני' דהמקדיש נקיבה לאשם כו' ולמכור שלא במום כו' א"ר זאת אומרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף כו' הרי דעיקר מלתא דרבא נלמד ממקדיש זכר לאשם וק"ו עולה יעוי' בתוס' תמורה שם והוי ג"כ קדושת הגוף ועי' בתוס' שם ד"ה זאת אומרת כו' ועי' בנזיר כ"ו ע"ב תוד"ה אבל בהמה כו' ויעוי' ברמב"ם פ"ה מהל' עירובין הל' י"ד וצ"ע לבאר דבריו. הלכות פסולי המוקדשין

פ"ז הל' ו' וכן עולת העוף שעשאה למטה אפי' מלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה כו' וצ"ע הלא אמרינן בגמ' דהיכא דמלק סימן אחד למטה אפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף פסולה לא נחלקו כו' אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ כו' משמע להדיא דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף גם אם מלק מיעוט סימנין למטה פסול ולמה דייק הרמב"ם סימן אחד למטה ועי' בזבחים ס"ז ע"א כיון דמלק בה סי' א' נעשית חטאת העוף ועי' ברש"י ד"ה נחית כו' ובחטאת הוי גמר עבודה קודם שחל עליה שם פסול עולה משום עשיית מטה כו' ובד"ה רב אשי כו' מכיון שמלק בה סי' אחד ועדיין לא חל עליו שם פסול עולה חל עליו שם חטאת כשרה הלכך נמשכת כו'. וצ"ע דהלא למ"ד ישנה לשחיטה כו' חל עליו שם פסול עולה מקודם שחל עליו שם חטאת כשרה ועי' בתוס' ד"ה ועולת העוף למטה כו' וא"ת עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת כו' אשכחן תרי פסולי כו' וי"ל שהמליקה מושכתו ובסי' ראשון ליכא פסול של עולה דנימא תמשך כו' ולפי הנ"ל עדיין קשה למ"ד ישנה לשחיטה כו' דאיכא פסול עולה מקודם גם צ"ע בחולין שם דקאמר היכא דמלק סי' אחד למטה כו' לא נחלקו אלא כגון דשחט סי' אחד בחוץ כו' למה שבק הציור ממלק מיעוט סימנין למטה דנחלקו בזה

לזאת נראה לאמר דבאמת לא ברירה מלתא אם גם במליקה שייך המחלוקת אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דשמא זביחה נקרא גם מתחלה למ"ד ישנה לשחיטה כו' אבל ומלק מודו כ"ע דאינו נקרא מליקה אלא במעשה מיתה בסימן ורוב בשר דהויא כמתה ומיושבים גם דברי הרמב"ם ולא נקיט רק סי' אחד וצ"ע, ויש להעיר ג"כ דכל הסברא דאי' בדף ל"ו דאף אם אינה לשחיטה אלא לבסוף מ"מ מכשיר הדם גם שיצא בתחלת שחיטה אם לא נתקנח לא אמרינן רק גבי הכשר דם דאף לדידי' נעשה דם שחיטה ולא דם מגפתו דהלא הוא בכלל על הארץ תשפכנו כמים אבל לענין חיובי ופסולי שחיטה נשאר הסברא דאינה אלא לבסוף והיה מיושב בפשיטות

אבל לדעתי א"א לאמר כן דאדרבא קרא דעל הארץ תשפכנו כמים לא שייך רק בסוף שחיטה דלענין כיסוי בעינן דם הנפש דהוי בגמר שחיטה כן לענין זריקת הדם בעינן דם הנפש וקרא דעל הארץ הלא אתי למעוטי זריקה וכיסוי לזאת נראה כמ"ש למעלה ועי' בתוס' כ"ט ע"ב ד"ה כגון ששחט כו' שהשיגו על פירש"י ולשיטתם גם למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף חייב בשחט סי' אחד בבהמה משום שחוטי חוץ משום דעשה בה מעשה חטאת העוף יעו"ש וע"כ דאף לדידי' בסי' אחד ישנה לשחיטה משום דבעוף כשר ובדף ל"ו אמרינן בנתקנח הדם בין סימן לסימן מבואר דגם בסי' אחד אמרינן אינה לשחיטה וצריך לאמר דדוקא גבי שחוטי חוץ במוקדשין כתבו התוס' כן וצ"ע

פי"ג הל' א' מחשבת הזמן כיצד כגון ששחט את הזבח לזרוק דמו מאחר שתשקע החמה כו' או להקטיר כו' או לאכול כו' ולא הזכיר שפיכת שירים ועי' במל"מ שכ' דה"ה שפיכת שירים הוי אכילת מזבח ובכלל זריקה שאם שחט או קבל או הולך או זרק ע"מ לשפוך שירים למחר הוי פיגול וכדאי' בזבחים י"ג וכ"כ לקמן פי"ז דין ז' שכתב היה עומד בהיכל ואמר אני מזה לשפוך שירים למחר אבל אם היה עומד בעזרה ואמר הריני שוחט ע"מ לשפוך שירים למחר כו' ולא הוזכר בדבריו רק שחיטה וזריקה ולכאורא הדבר פשוט כמ"ש המל"מ דה"ה בקבלה והולכה מפגל במחשבת שפיכת שירים

אבל באמת הדבר תלוי באשלי רברבי ופי' דברי הגמ' בדף י"ג הנ"ל דהנה ראיתי דבר תמוה בחידושי הרשב"א והרמב"ן חולין ל"ט ומה במקום שמחשבה פוסלת בד' עבודות שהשיגו על פירש"י. ופירשו דהיינו מעבודה לעבודה שהמחשבה בשחיטה לקבל להוליך לזרוק להקטיר חוץ לזמנו או למקומו פגול ופסול מקום שאין מחשבה פוסלת אלא בב' עבודות כו' כגון שמחשב בשעת שחיטה לזרוק ולהקטיר לע"ז כו' ולכאורא הדבר תמוה והוא היפך סוגיא מפורשת בזבחים בדף י"ג הנ"ל דשוחט ע"מ לקבל אינו פוסל ויעוי' ברז"ה בס' המאור ובחי' הר"ן שפירשו ג"כ כהרמב"ן והרשב"א ומצאתי בתורע"א על משניות שהעיר בזה ונשאר בצ"ע, ומש"כ בס' תפא"י ליישב דפסול מיהא הוי תמוה דבאמת מבואר ברמב"ן דגם פיגול הוי ותו דבגמ' מפורש דגם פסול לא הוי. אבל באמת כל הראשונים הנ"ל פירשו פי' אחר בגמ' הנ"ל והוא פי' הראב"ד בתו"כ פ' ויקרא פרשה ד' קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה בזבחים י"ג רמי לה כו' ומתרץ רבא הא דאמר הריני שוחט ע"מ לקבל דמה למחר כו' הא דאמר הריני מקבל ע"מ לשפוך שירים כו' יש מפרשים כו' כו' (כפירש"י) ויש מפרשים כי השוחט ע"מ לקבל מחר פסלה כו' אבל המקבל ע"מ לשפוך שירים למחר לא פסלה כו' וראיה לזה הפירוש כו' מיהו דוקא במחשב בקבלה עליהם אבל חשב בזריקה עליהם פסולה כו' כו' יעו"ש וכן כתב בפ' צו פרשה ח' והפי' שהסכימה דעתנו שהשוחט ע"מ לקבל דמה למחר פסלה מחשבה כו' יעו"ש דלהאי פירושא בשוחט ע"מ לקבל למחר הוי גם פיגול ואף דפשוטות הגמ' משמע כפירש"י אבל מי יבא להכריע נגד הראב"ד שהעיר במה שיש לדקדק לפי פי' זה ומ"מ הסכים לפירוש זה

ולפ"ז ברור שגם הרשב"א והרמב"ן והרז"ה והר"ן כולם פירשו כהראב"ד ומשו"ה כתבו דהשוחט ע"מ לקבל הוי פיגול כי לפי פירושם מפורש בגמ' דף י"ג כדבריהם ויעוי' בגמ' שם ואכמ"ל בביאור הסוגיא, אבל לפ"ז יש מקום להסתפק דהרמב"ם לא הזכיר שפיכת שירים רק בפי"ז ורק בשחיטה וזריקה לזאת יש מקום לאמר דבקבלה והולכה לא פסלה מחשבת שפיכת שירים וכפי' הראב"ד, אבל לפי פירוש זה גם במחשב בשחיטה ע"מ לקבל דמה למחר הוי פיגול כי לפי פירוש זה הוא מוכרח בגמ', והרמב"ם דלא כתב רק שוחט ע"מ לזרוק ולהקטיר ולאכול ולא הזכיר קבלה נראה דלדידי' לא פסלה מחשבת קבלה וס"ל כפירש"י וממילא ס"ל גם שפיכת שירים פסלה בקבלה כנ"ל

שם או ששחט הזבח שלא לשם בעליו זוהי מחשבת שינוי השם כו' משמע דלא בעינן שיהיה שוחט ע"מ לזרוק שלא לשם בעליו רק בשחיטה עצמה פסלה שינוי שם בעליו כמו בשלא לשמו דהרמב"ם כוללם יחד ובגמ' דף י' אמרינן ומה השוחט לשם פלוני שהוא כשר כו' ובדף ד' מה שלא לשמה שישנו בד' עבודות תאמר בשינוי בעלים כו' וע"כ הפי' שבשלא לשמו המחשבה בד' עבודות גופייהו משא"כ