הליכות אליהו (רמב"ם) לא

תחלת הפרי ואם נאמר דסמדר לא הוה פרי גם כפניות לא הוה פרי דהעוקץ בתאינים לא עדיף מפרח בשאר פירות ועולים דברי הירושלמי והרמב"ם בפי' כפניות כאחד רק שהרמב"ם פוסק כמסקנת הגמ' דבשאר פירות מודו רבנן לר"י (גם צ"ל דסמדר הוא חלק הפרח שממנו יוצא הפרי ולולבי בכל האילנות נקרא העוקצים ושאר הפרח וזהו הענפים הרכים בראש הענפים הקשים) ויעוי' בר"מ פ"ג דעוקצים מ"ב מה שפי' על לולבי זכרים ויעוי' ברמב"ם פ"י מהל' מ"ש ונ"ר שכתב דנ"ר אין נותנין במתנה רק שהוא בוסר ולכאורא הוא נגד דברי הגמ' בקידושין נ"ד הב"ע כשהוא סמדר יעו"ש ומ"ש התוי"ט לחלק בין איסור הפרי לאיסור הנתינה דהפרי אסור כשהוא בוסר אבל ממון גבוה לא הוי רק כשיגמר הפרי לא הועיל בזה ליישב מה דאמרינן קידושין שם ודלא כר"י דאמר סמדר הוי פרי לפי דבריו הלא אף לר"י י"ל דלענין היתר נתינה אף הוא יודה דבעי פרי גמור

ולכן צ"ל דהרמב"ם פוסק בזה דלא כהגמ' דקידושין רק כהירושלמי דערלה פ"ג דדריש מפרי ולא בוסר וס"ל דבנטע רבעי בעי' פרי גמור או י"ל דס"ל להגמ' בקידושין דר"י אוסר בסמדר קאי על כל מה שמפורש במתני' היינו ערלה ורבעי ונזיר וכיון דס"ל דסמדר אסור גם ברבעי הלא דלא דריש פרי וא"כ גם לענין ממון גבוה הוי כשהוא סמדר ולא נקיט הגמ' סמדר רק לרבותא דר"י אבל לדידן ברבעי גם בוסר לא הוה פרי ויעוי' בתוספתא פ"ב מפאה מי שהיה לו חמש גפנים ובצרן פטור מן הלקט כו' ומן הרבעי וחייב בעוללות, והובא בירושלמי פאה פ"ג ומ"ש בירושלמי ומן הערלה בודאי הוא ט"ס אבל מ"ש ומן הרבעי צ"ע הטעם כיון דמשיגמר הפרי אסור ברבעי מה שאינו בוצר כדרך שאר הבוצרים

אך הירושלמי והתוספתא יש לאמר דאיירי בפירות שאינם גמורים, ומ"ש בירושלמי שם כאן וכאן בפירות גמורים ושאינם גמורים י"ל דהיינו דוקא גם בגמורים יש לפטור ולקט אם בוצרן לאכל ענבים אבל התוספתא מיירי בשאינם גמורים, אבל אכתי צ"ע דברי הרמב"ם ספ"ד מהל' מ"ע שהביא ג"כ מי שיש לו ארבע וחמש גפנים כו' פטור מן הלקט ומן הרבעי ולא חילק בין פירות גמורים לשאינם גמורים וצ"ע לעת הפנאי גם למה לא כתב זאת בהל' מ"ש ונ"ר ובהל' מא"ס בדיני ערלה ונ"ר. הלכות ביאת מקדש

פ"ה הל' י"א הטביל כו' בכל הכלים מקדשין בין שיש בהם רביעית בין שאין בהם רביעית, בהשגת הראב"ד ובקודח מן הכיור שיש בו לקדש ד' כהנים ועי' בכ"מ שכתב שהרמב"ם מפרש כפי' התוס' שפי' בקודח שממלאין הכיור וסמך א"ע על הא דמבואר בהל' י"ג דצריך להיות בכיור כדי לקדש בו ד' כהנים, וממילא משמע דבממלא מן הכיור איירי יע"ש והוא דחוק מאד שיסתום הדברים ואין זה משמע בלשונו כלל

ע"כ נראה לי דהרמב"ם לא ס"ל דבעי קודח מתוכו ויפרש הגמ' דלא כמ"ש הכ"מ דהכי אי' התם בדף כ"א ע"ב גופא אריב"ח כל כיור כו' מיתיבי כל הכלים מקדשין בין שיש בהם רביעית בין שאין בהם כו' בקודח בתוכו והא ממנו אמר רחמנא ורחצו לרבות כלי שרת כו' לזאת ס"ל להרמב"ם דהגמ' לא ידע מריבוי כלי שרת ואצטריך לדחוקי בקודח מתוכו ופריך דאכתי לא תיקן מידי דהא בכיור כתיב ממנו (והפי' בקודח מתוכו הוא כפירש"י דקדח בתוך הכיור כדי דלהוי מן הכיור) ומשני ירחצו לרבות כלי שרת, והשתא לא צריך לשינויי בקודח מתוכו דהא דאריב"ת כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים. הוא דין מחודש גבי כיור דמצות כיור הוא כדי לקדש בו ארבעה כהנים אבל אינו עיכוב גבי קידוש. משו"ה גבי קידוש משאר כלי שרת, א"צ שיהיו בכדי ארבעה כהנים והכי משמע לשון הרמב"ם מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מאחד כלי השרת ה"ז קידש כו' כו' ובכל כלי הקדש מקדשין בין שיש בהם רביעית כו' כו' כמה מים צריכין להיות בכיור אין פחות מכדי לקדש בו ד' כהנים כו' הרי מוכיח סידור לשונו כי רק דין מחודש הוא במצות כיור שיהיה בו כדי לקדש ד' כהנים אבל אין זה שייך למצות קידוש דאם א"י לקדש מן הכיור ומקדש משאר כלי שרת אין עיכוב כדי לקדש בו ד' כהנים ועי' בפירש"י בדף י"ט אריב"ח כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים כו' כפירש"י שאין בו שאין מחזיק מים שיעור ד' כהנים כו' נראה בהדיא מפירושו דהקפידא הוא שתהא הכלי מחזיק שיעור כזה אבל כמה מים יהיו בו אין קפידא (יעוי' חולין ק"ו כל כלי שאין בו רביעית כו' כל כלי שאינו מחזיק) ולהרמב"ם היה קפידא בשיעור מים שיהיה בו כדי לקדש כמפורש בהדיא בלשונו

ונראה דלהתוס' יש הכרח מהגמ' דמפרשו כפי' הרמב"ם עי' בתוד"ה בין שאין בהם רביעית למאי דס"ד בשאין קודח יש תימא דגרע מנטילת ידים וי"ל כו' והכא בדהוי בו רביעית מעיקרא ע"ש ולפ"ז ע"כ דהקפידא הוא על שיעור המים לא על הכלי דכיון דלפי' התוס' איירי בשהכלי מחזיק יותר ל"ק מידי על ריב"ח דכיון דלא איירי כלל במדת הכלי ואפ"ל דרש"י לטעמיה לא יוכל לתרץ כפי' התוס', משו"ה כתב בד"ה בין כו' ואע"ג דלית בהו שיעור לנט"י לגבי קידושין לא בעינן שיעור דלפירש"י ע"כ איירי שאין הכלי מחזיק רביעית ובלשון הרמב"ם אין הכרע שהעתיק לשון הגמ' ואפשר לפרש כפי' התוס' דהיינו שאין בהם מים רביעית אך להרמב"ם בהל' מקואות וכן בהל' ברכות דלדידיה לא ס"ל דין דשיורי טהרה ואין לתרץ כתי' התוס' וצ"ל כתי' רש"י דקידוש ידים שאני דלית בהו שיעור אך בחולין ק"ז מוכח דקידוש יו"ר חמירי וצ"ל דהתם מדרבנן ולטהר בעי שיעור רביעית אבל גבי קידוש יו"ר דלא באו לטהר רק מצוה בעלמא לא שייך שיעור רביעית ויעוי' בתוספתא ידים פ"א הנוטל ידיו צריך ליטול מי רביעית וקידוש יו"ר במקדש אין לו שיעור ומפורש כפירש"י וכן הוא סתימת דעת הרמב"ם כנ"ל והא דהביא הרמב"ם אהרן ובניו ובגמ' איתא משה אהרן ובניו עי' בכ"מ ועי' שאלת הכהנים לה"ג ר"ר ואכתוב מזה בעז"ה במק"א ולדעתי הביא הרמב"ם קרא שהביא הגמ' רק דמפרש לה לא כפירש"י ואכ"מ. הלכות מעשה הקרבנות

פט"ו הל"ז האומר דמי פרה זו כו' יעוי' בכ"מ שכתב והאריך בזה ותמוה לי מ"ש עמ"ש הראב"ד וס"ל שהפדיון בכ"ש כו' די"ל דשמואל לא קאמר אלא בקדשי בה"ב דוקא כו' דהאיך אפשר למטעי בזה דהלא בפ"ה דתמורה דף כ"ז מפורש בפלוגתת ר"י ור"ל על מתניתין זו תמורת זו כו' זו מחוללת ע"ז כו' ואם היה הקדש בע"מ כו' בדשמואל קא מפלגי כו' וכ"ה בב"מ נ"ז יעו"ש הלא בהדיא דשמואל קאי אף על הקדש מזבח וצ"ע לעת הפנאי

גם תמוה דברי הכ"מ שם שכתב עמ"ש הראב"ד דהלא הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג כו' ולדברי רבינו י"ל כו' ועי"ל דדייק רבינו לאמר פרה ולא שור כו' דלא מיירי אלא בנקיבה שאינה ראויה לעולה וצ"ע דהלא בתמורה