הליכות אליהו (רמב"ם) ל

רש"י הא מני ריב"נ עיי"ש אבל הוא דוחק גדול דלענין ניקחין בכסף מעשר אין שייך טעמא דאזלינן בתר מראה (וגם רש"י לא כתב רק אם עתיד להחמיץ עיי"ש)

לזאת נראה דר"א יסבור כר' יוסי בירושלמי בפ"ה דמעשרות ובפ"א דמע"ש מתני' דר"י היא כו' א"ר אבהו זימנין אמר לה בשם ר"א וזימנין אמר לה בשם ריב"ח והוא שהחמיץ אר"י דברי הכל היא שכן אפי' מי מלח נקנין בכסף מעשר והיינו כדאתמר בעירובין ר"פ בכל מערבין אבל מים ומלח המעורבין כו' חד מתני אמעשר מיתיבי כו' אבל מים ומלח לא לא נצרכא אלא שנתן לתוכן שמן כו' אין והתניא בן בג בג כו' ובשכר מלמד שלוקחין תמיד משהחמיץ כו' הרי דקרי הגמ' סתם מים ומלח ואוקמי לה כשנתן לתוכן שמן ומדמי לה לתמד משהחמיץ והיינו ממש כדברי הירושלמי שמדמי תמד שהחמיץ למים ומלח המעורבין והיינו עם שמן ועי' בעירובין שם אבל תמד משהחמיץ אימא קיוהא בעלמא היא קמ"ל ובשכר. ומדקרי לה קיוהא בעלמא משמע דלא איירי ברמא תלתא ואתא ארבעה רק בפחות דקרי לה בב"ב צ"ז קיוהא בעלמא עיי"ש

ולפ"ז מיושבין דברי הרמב"ם דפסק לה כר"א דפלוגתייהו אף בלא החמיץ ומתני' ככו"ע והיינו כר' יוסי בירושלמי וכסתם גמ' דעירובין והיינו כברייתא דבן בג בג דמרבינן מבשכר תמד משהחמיץ וזהו שכתב הרמב"ם ניקח בכסף מעשר כיין וכשכר ואינו שייך כלל לפלוגתת ר"י ורבנן דאפי' רבנן דס"ל דאין חיוב מעשר משום דהיתר בטל במים אבל לענין ניקח בכסף, מעשר ניקח כשאר פירות. והשתא שפיר מדוייק גם לשון הרמב"ם שבהל' מעשר כתב שמרי יין שנתן עליהם מים כסוגיא דגמ' דפסחים שהבאנו למעלה דבפורצני התמד פטור ממעשר ור"י ורבנן לא איירי רק בדרווקני דהיינו שמרים, וכן לענין בפה"ג דמדמי לה הגמ' בב"ב למעשר כתב ג"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' ברכות שמרי יין יעו"ש אבל לענין ניקח בכסף מעשר ולענין פסול מקוה דלשיטת הרמב"ם דלא תליא בחיוב מעשר נקט תמד סתם דהיינו סתם תמד שנעשה מהמים הניתנים ע"ג שמרים או ע"ג חרצנים דבתרווייהו משהחמיץ ניקחים בכסף מעשר ואינם פוסלין את המקוה

ולפי הנ"ל מיושב ג"כ מה שפסק הרמב"ם כר"נ א"ר ב"א דמשהחמיץ קנה מעשר וכתב דין המשנה בסתמא דעד שלא החמיץ לא קנה מעשר ואינו פוסל המקוה ופסק דלא כריב"נ, די"ל דהגמ' לא פריך רק לר"נ א' רבה בר אבוה לשיטתיה דהא דניקחין בכסף מעשר או אינן נקחין תליא בחיובא ופטורא דמעשר ולפ"ז גם בשלא החמיץ כיון דעתיד להחמיץ יש בו חיוב מעשר דבודאי לא נוכל לאמר דמתחלה לא היה בו חיוב מעשר ואח"כ כשהחמיץ נתחייב במעשר והעיקר תליא אם הוא קיוהא בעלמא או טעם מעליא גם אם הוא בטל במים או לא וכיון דכשהחמיץ חייב במעשר גם כשלא החמיץ יש בו חיוב רק דלא ידעינן אם עתיד להחמיץ וכ"ז אם תלי בחיוב ופטור מעשרות, אבל לר"א וכפי אוקימתא דר' יוסי בירושלמי דהא דנקנה בכסף מעשר לא תליא בחיוב ופטור דמעשרות רק אם הוה פרי וזה דוקא אם החמיץ אבל בלא החמיץ לא הוה פירא ולא תליא כלל אם עתיד להחמיץ, וכ"ז שלא החמיץ הוה כמים ולא קנה מעשר ולכשהחמיץ אז קנה מעשר ולפ"ז י"ל דגם גבי מקוה אי פוסלתו בשלשה לוגין לא תליא רק אם מיקרי חמרא כמו דאי' במכות גבי ג' לוגין שנפל לתוכן קורטב יין התם חמרא איקרי וכן בעירובין כ"ח ע"ב התם מי צבע איקרי כו' ועי' בתוס' שם ומשמע בהדיא דהעיקר תלוי אם מיקרי חמרא או לא ומשו"ה לא תליא כלל בעתיד להחמיץ רק אם החמיץ מיקרי חמרא וכ"ז שלא החמיץ מיא איקרי

ומסתימת הפוסקים נראה דלא ס"ל כסברת הריטב"א שכ' בעירובין דהא דאמרי' תמד אינו פוסל משהחמיץ דוקא שאין שם שלשה לוגין מים יעו"ש גם י"ל דזהו דוקא בתמד של תמרים דאיירי שם הריטב"א (וצ"ע דהרי בגמ' משמע בהדיא דמתניתין לא איירי לכו"ע רק בשמרי יין ולכה"פ בחרצנים יעו"ש) ובתמד דרמא תלתא ואתא ארבע עד שלא החמיץ צ"ע דכפי הנראה לכו"ע אף בשלא החמיץ לא הוה כמו מים וי"ל דאיירי במראה מים משו"ה עד שלא החמיץ פוסל בשלשה לוגין היינו בשלשה לוגין מים וברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא י"ל דאין זה אלא קיוהא בעלמא ועד שלא החמיץ למעורב במים הוה דינו כמים וצ"ע שבשו"ע ורמב"ם לא הוזכר מזה כלל ובמק"א נדבר מזה ואכמ"ל. וראיתי במרה"פ שהעיר מהירושלמי על דברי הרמב"ם אבל עדיין אינו מיושב שיניח סוגיא שלמה דבבלי אבל לפמ"ש ר"א בבבלי סובר כר"י ופסק כותיה. הלכות מע"ש ונטע רבעי

פ"י הכ"א וכן אין מרכיבין בכפניות של ערלה כו' והוא כר"י בסוף פ"ק דערלה ויעוי' בירושלמי שם מלתא דר"י אמרה אסור בכל ר"י שאל מאן תנא אין מרכיבין בכפניות ר' יוסי כו' והיינו דר' יוסי לטעמיה דס"ל שם סמדר אסור מפני שהוא פרי וא"כ קשה על הרמב"ם דפסק דלא כר"י בסמדר האיך פסק כותיה בהא דכפניות וראיתי ברדב"ז שנדפס מחדש שנתקשה בזה ומה שתירץ הוא תמוה מאד שפירש דהרמב"ם לא יפרש כפניות של תמרה רק המה לולבי של תמרה בעודם רכים יעוי"ש והוא נגד המפורש בכמה מקומות דכפניות הוא תמרים שלא נתבשלו

אבל האמת הברור הוא דהרמב"ם פסק כמו שמפורש בפסחים נ"ב ובברכות ל"ו ע"ב דבכפניות גם רבנן מודו וכן פסק הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פ"ה דאין קוצצין כפניות של שביעית וכמו דאמרינן בפסחים שם ר' אילעי בדנסחני קץ אבל בלא"ה אסור משום שכפניות הוה פרי וכסתמא דמתני' פ"ג דעוקצין מ"ז וכן פסק הרמב"ם בהל' טומאת אוכלין פ"א ומ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' שו"י הנ"ל דכל האילנות משיוציאו בוסר ולכאורא הוא נגד דברי הגמ' בברכות ובפסחים הנ"ל דלפ"ז מאי ראיה מייתי הגמ' שמודו רבנן לר"י בשאר אילנות וכבר הקשה כן הכ"מ יעו"ש, אבל באמת נ"ל דהרמב"ם יפרש שאר כל האילנות משיוציאו היינו כשיתחילו להוציא פרי ובשאר כל האילנות משיתחילו להוציא פרי הוי בוסר ולא כבענבים דמתחלה הוי סמדר אין הפי' דמודו רבנן לר"י דבשאר אילנות דסמדר הוי פרי רק דלא הוי סמדר כלל רק תיכף משיוציאו הוה בוסר

וראיתי ברמב"ם בפי' המשנה דערלה ומשמע כמ"ש הרדב"ז ופי' כפניות לולבי תמרה בתחילת צמיחתן יעו"ש אבל באמת לא הועיל בזה לתרץ הקושיא דא"כ מאי מקשה הגמ' בפסחים גם אכתי קשה דברי הירושלמי בערלה וזה בודאי א"א לאמר דהרמב"ם יחלק בין כפניות דערלה לכפניות דהתם גם נצטרך לאמר דהירושלמי יפרש כפניות דלא כפי' הר"מ אך באמת יעוי' בר"מ פ"ז דשביעית שפי' לולבי היינו פרח ויעוי' בעוקצין שפי' כפניות המה עוקצי התמרים בתחלת צמיחתן וע"כ דהפי' הוא ג"כ הכא כן כי לולבי בתמרה המה העוקץ והפרח ושפיר הביאו הגמ' בפסחים ובברכות דכפניות המה