הליכות אליהו (רמב"ם) כז

רק התלישה מן המחובר ומ"מ פטורים מן המעשרות אבל כבר עמדו ע"ז התוס' ב"מ כ"א ע"ב וכתבו דסתמא דתאינים עומד לקציעות והוה קודם גמר מלאכה וע"כ צ"ל כן דאפ"ל דלא הוה הפקר עד שיתלשן וא"כ הוה כמו הפקר לאחר גמר מלאכה וצ"ל כהתוס' וכן צ"ל בהא דהמפקיר כרמו והשכים לבוקר ובצרו יעוי' בתוס' שם (ועי' בירושלמי פ"ק דמעשרות הפקיר קמה וזכה בה עבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה הפקיר שבלים וזכה בה הפריש ממנה תרומה אינה תרומה מה בין קמה כו' מבואר בהדיא דהפקר שאני מהקדש ואף אם זכה בה במחובר פטור מן המעשרות ויעוי' ברמב"ם פ"ב מהל' תרומות הל' י"ב ובהשגת הראב"ד שם ועי' בתוספתא פ"ק דפאה גר שמת כו' המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל בתלוש מן הקרקע פטור מן הכל החזיק בקמה פטור מן הלקט כו' וחייב במעשרות יעוי"ש

וראיתי בש"מ ב"ק צ"ד שהביאה ופי' בשם רבינו שמחה דשאני מהא דהמפקיר כרמו כו' דחייב בלקט כו' דבעלים שאני כו' החזיק בקמה פטור מן הלקט כו' שחיובו בקמה וחייב במעשרות שברשותו באו לכלל חיוב דאין חייבין אלא בשעת מירוח והכא כיון שתלשן הרי כבר נתחייבו והפקר פוטרן יעו"ש ובדף כ"ח בשם המאירי חילק ג"כ בין הבעלים לאחר לענין פאה וכיון ג"כ להך דתוספתא, אבל באמת בירושלמי דקידושין הגי' בהפך החזיק בקמה חייב בלקט כו' ופטור מן המעשרות יעוי"ש בפ"ק הל' ה'

ודברי הש"מ בשם ר"ש המה תמוהים דבהדיא אי' בירושלמי ריש פאה אר"י קצירת שבולת הראשונה דומה למירוחו עד שלא נקצרה לא נתחייבה שדהו בפאה משקצר נתחייבה יעוי"ש ועי' ברמב"ם ספ"ה מהל' מתנות עניים שכתב ג"כ כהש"מ לענין פאה דיש חילוק בין בעלים לאחר דאם אחר זכה מן הפקר פטור גם מלקט שכחה ופאה אך פסק דבין כך ובין כך פטור מן המעשרות, וכפה"נ היתה לו הגירסא בתוספתא פטור מן הלקט כו' ופטור מן המעשרות אך כפי הגירסא בירושלמי יש חילוק בין זכה בקרקע או לא דכן הוא הגירסא החזיק בקרקע חייב בכל החזיק בקמה כו' ומשמע ג"כ דהחזיק בקמה חייב במעשרות הטעם משום דהחזיק בכל הקמה במחובר מדפריך על ר"ח דקאמר החזיק בצפונו ע"מ לקנות גם דרומו ולא בינתים ל"ק מהא דהחזיק בקמה ולא אויר יש בין שבולת לשבולת יעוי"ש

וצ"ל דהרמב"ם פסק דלא כירושלמי דקידושין משום דבירושלמי פ"ק דמעשרות איתא פלוגתא בזה ר"ז רי"ו בשם ר' אליעזר הזורע שדה הפקר חייב במעשרות ר' יונה מפיק לישנא בזוכה בשדה הפקר מגידוליה, וס"ל להרמב"ם דר"ז ור"י ס"ל דהך החזיק בקרקע היינו דאח"כ זרעה ומשו"ה פשוט דחייב בכל וכן פסק הרמב"ם בהל' תרומות פ"ב והחזיק בקמה פטור מכל ועי' בר"ש פ"ק דפאה שהביא התוס' הנ"ל גם הירושלמי דקידושין וכתב על התוס' שהוא כפי גירסא דילן פטור בלקט כו' וחייב במעשרות והך סיפא הוי אפכא מהא דתניא המפקיר כרמו. כו' אבל בירושלמי דקידושין כתובה ביושר כו' וגירסא זו ניחא דהחזיק בקרקע ל"ד למפקיר כרמו דבההיא לא זכה בקרקע מן ההפקר ודמי למחזיק בקמה א"נ במחזיק (בקמה) בקרקע (כצ"ל) קודם הבאת שליש וצ"ע על הר"ש מירושלמי פ"ק דמעשרות שהובא לעיל ואפשר דמשו"ה כתב הא"נ היינו דתליא בפלוגתא דאמוראי דפ"ק דמעשרות הנ"ל ועי' בתוס' תמורה ו' בד"ה המפקיר שכתבו ההיפך מדברי הר"ש וז"ל ואור"י דהחיוב תלוי היכא דזכה בגוף הקרקע אבל היכא דלא זכה רק בפירות פטור וי"ל כונת התוס' דלא זכה רק בפירות היינו בשעת בצירתן לא במחובר וראית ר"י מהירושלמי מדפריך ולא אויר יש כו' משמע דאם לא היה קונה כל הקמה במחובר היה פטור גם מפאה וזהו ברור בכונת התוס' דאם זכה בפירות לאחר תלישתן פטור מכולהו יעוי"ש ולענין דין חיוב פאה משמע בירושלמי דלא כנ"ל וצ"ע עוד בדין זה) ומשמע מהא דהמפקיר כרמו דאף אם הפקיר פירות גמורין פוטרן ממעשר אף דלית בהו מירוח וצ"ל דהפקר שאני ויעוי' בירושלמי פ"ג דמע"ש דגם לאחר מירוח אם הפקיר פליגי ב"ש וב"ה יעו"ש ואף דאנן קיי"ל לאחר מירוח חייב היינו משום דכבר נתחייבו אבל במחובר ל"ה נשמר משו"ה פטור ולא משום דתלישה פוטרן ויעוי' ברמב"ם פ"א מהל' תרומות לענין לקח פירות מן העכו"ם לא הזכיר רק מירוח דמחייב אבל לא תלישה והוא מהירושלמי דפאה יעוי"ש

ולפ"ז יהיה ניחא הכל דיהיה מיירי בהנך פירות דלית בהו מירוח וראיתי תנא דמסייע לי הוא הגר"א בחידושיו ליו"ד סי' של"א סעיף י"ב שהמחבר כתב כשיטתו בכ"מ שהכל תלוי אחר גמר מלאכה אם בא"י או בחו"ל והגר"א תופס דעת הרמב"ם כדמשמע מלשונו דפירות הגדלים בחו"ל פטורים אף אם היה המירוח בא"י וא"ח אלא מדבריהם וכ' שהרמב"ם למד לחלק בין תרומה לחלה מהא דאילן מקצתו בארץ כנ"ל אבל דבריו צ"ע מ"ש דחלה דחייב מה"ת דהא מחד קרא נפקי וכ"ה בכ"מ וברייתא הנ"ל י"ל בפירות שא"צ גורן למעשרות עכ"ל ובמלותיו הקצרות טמון מרגניתא דתלישה אינה מעלה ומוריד לענין חיוב תו"מ רק מירוח דדגנך כתיב כנ"ל

אבל באמת נראה פשוט כונת הרמב"ם דלא כהכ"מ וקושיתם מ"ש מחלה נראה דפשוט לחלק ביניהם דבחלה כתיב ראשית עריסותיכם וכל החיוב הוא משעה שגלגל ומשו"ה המפריש חלתו קמח אינו כלום אבל בתו"מ הלא תבואת זרעך כתיב והאיך אפשר לחייב תבואה שלא נזרעה בא"י רק תבואה הגדלה בא"י אם לא נמרחה שם ילפינן לפטור מקרא דכתיב שמה דלא נוכל לחייב בתרו"מ רק בא"י אבל לא בחו"ל אבל לענין החיוב לא נוכל לחייב רק בפירות הגדלות בא"י כפשטיה דקרא תבואת זרעך דקאמר על א"י דוקא וחלה שאני כנ"ל דעיקר החיוב הוא משעת גלגול משא"כ תו"מ דגם מעיקרא שייך בתרו"מ מהא דקי"ל דהמפריש תו"מ עד שלא נגמרה מלאכתו הוי תרומה ואף להכ"מ יהיה נ"מ בין פירות א"י לפירות חו"ל וגם הפריש קודם שנגמרה מלאכתו דבפירות הגדלים בא"י הוי תרומה אבל בפירות חו"ל שהובאו לארץ קודם מירוח ל"ש בתו"מ כלל ודו"ק. הלכות מעשר

בענין מתנות שלא הורמו צ"ע בדברי הרמב"ם שלא הביא הא דאמרינן בחולין ק"ל מנין לבעה"ב שאכל טבלים כו' שהוא פטור כו' ויעוי' ברמב"ם פ"א מהל' מעשר שהביא הא דאכל טבלים אבל לא הביא דאתא לידיה בטבלייהו וצ"ע הלא בגמ' הקשו ע"ז אי דלא זכה בה כהן למה לי קרא הלא לא גרע ממזיק מתנות כהונה כו' ויעוי' בשעה"מ פ"ה מהל' אשות שהעיר בהא דמתנות שלא הורמו אבל דבריו אינן מספיקין ועדיין קשה למה העלים עין מקושית הגמ' כנ"ל

והנה בדין אכל מתנות כהונה הקשו התוס' מ"ש מאנס המלך גרנו דקאמר הגמ' קא משתרשי ליה ותי' דאפשר לו להתענות והיינו דמשו"ה לא מיקרי משתרשי דמשתרשי לא מיקרי רק אם תמו"י נמצא החמורה ומשו"ה אם היה מתענה אף שנהנה מ"מ לא מיקרי חילופיו בידו