הליכות אליהו (רמב"ם) כו

דארעא מיקרו ועי' בב"ב ר"פ בית כור ברשב"ם והיו סלעים גבוהים עשרה דפי' דוקא ברחב ד' דחשוב מקום ועי' בפכ"ג מהל' מכירה בהה"מ שכתב כן בשם הרשב"א ועי' בטוש"ע חו"מ סי' רי"ח ובירושלמי פ' בית כור שם ואכמ"ל - וכן מורה פשט המשנה דרוחב ארבעה קאי אסלע ולא על גדר אפי' רחב ארבעה משמע כמו גבי חריץ דהיינו ארבעה על ארבעה ולשיטת הרמב"ם הוא מוכרח וברור דזהו כונת המפרש שהביא התוי"ט בכלאים פ"ק ומיושב פליאת הגרע"א שם, אף שמשמעות דברי הרע"ב המה כדברי הר"ש אבל כונת המפרש הוא כנ"ל בכונת הרמב"ם. הלכות תרומות

פ"א הלכה כ"ב פירות א"י שיצאו חו"ל פטורים מן החלה ומן התרומות והמעשרות שנ' אשר תביאו אתכם שמה כו' ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם והנה פשטות לשון הרמב"ם משמע דמעשרות חלוק בזה מן החלה ומדאורייתא פירות חו"ל פטורין אף אחר שנכנסו לארץ אבל הכ"מ הקשה דכיון דמקרא דשמה ילפינן לפטור מתו"מ כמו מחלה למה לא נחייב ג"כ אם נגמרו מלאכתן בא"י כמו חלה ומשו"ה פי' הכ"מ כונת הרמב"ם דאם נקבעו למעשר ביד ישראל בחו"ל אז אינם חייבין אלא מדבריהם אבל אם נגמרו מלאכתן בא"י חייבין מה"ת יעו"ש

ולפ"ז אין נ"מ כלל בגידולי הפירות אם המה בא"י או בחו"ל רק העיקר תלוי מקום גמר מלאכה אם היה בא"י או בחו"ל ולכאורא יפלא האיך נפרנס משנה מפורשת במעשרות פ"ג שעומדת בא"י ונוטה לחו"ל עומד בחו"ל ונוטה לא"י הכל הולך אחר העיקר, ולשיטת הכ"מ הלא אין נ"מ כלל במקום גידולי הפרי רק במקום גמר מלאכה והנה נוכל להוציא איזה נפקותא כגון אם נגמרה מלאכתן בסוריא דבפירות א"י שיצאו לסוריא אבל פירות חו"ל פטורין בסוריא וכן לאכול אכילת קבע קודם גמר מלאכה דבפירות חו"ל שנכנסו לארץ כיון שעוד לא נגמרה מלאכתן בחו"ל מותר אכילת קבע אבל בפירות א"י אפשר דאסור אכילת קבע בחו"ל אבל בא"י הלא בודאי אסור ויהיה נ"מ מזה

ובאופנים האלו מיושב גם מה שיש להקשות ממשנה דחלה סמוך למשנה ההיא שממנה מקור דינו של הרמב"ם שכך היא שנויה בפ"ב דמס' חלה פירות א"י שיצאו לחו"ל כו' עפר חו"ל שבאה לארץ בספינה חייבת במעשרות ובשביעית אר"י אימתי בזמן שהספינה גוששת כו' ולשיטת הכ"מ מה נ"מ אם הספינה כא"י או לא אבל לפי הנ"ל יהיה נ"מ לענין חיובא דמדרבנן גם י"ל דמספינה לק"מ די"ל דלר"י אם אין הספינה גוששת הוה כחו"ל לגמרי גם לענין מירוח ומשו"ה נקט עפר חו"ל הבא בספינה לארץ דמאי נ"מ מהיכן העפר בא אלא מזה נראה די"ל דע"כ לא פליג ר"י אלא כיון דהעפר בא מחו"ל לזאת אם אין הספינה גוששת הוי כחו"ל והא דאמרינן בגיטין המביא גט בספינה באנו למחלוקת ר"י ורבנן היינו כיון לר"י לא הוי המים לא כא"י ולא כחו"ל ואזיל בתר העפר לענין מעשרות ובמסקנא באמת דחי הגמ' דלענין גט אינו תלוי כלל במחלוקת ר"י ורבנן, א"כ יהיה נ"מ בעפר חו"ל שנכנס בספינה לארץ גם לענין מירוח בספינה וצ"ע בזה

עוד י"ל דיהיה נ"מ לענין הא דאין תורמין מפירות א"י על פירות שבחו"ל ומפירות חו"ל על פירות שבא"י ובזה נראה פשוט דלא אזלינן בתר מקום גמר מלאכה רק במקום צמיחת הפרי דהא ילפינן לה מכל מעשר הארץ מזרע הארץ משו"ה בודאי אזלינן בתר גידול הפרי ויהיה נ"מ גדולה אם אזלינן בתר העיקר ויתיישב מתניתין דמעשרות פ"ג וגם יתיישב בזה הך דאין תורמין מפירות הארץ על פירות חו"ל דהא היינו רישא דאין תורמין מפטור על החיוב

אבל לפי הנ"ל א"ש דהלא גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ הוי חיוב מה"ת לפי שיטת הכ"מ מ"מ אין תורמין ומעשרין מזע"ז דלאו זרע הארץ הוא. ויעוי' בתוי"ט דפי' על דרבנן אך קשה דא"כ קרא למה לי ולפי' שיטת הכ"מ א"ש אך תי' זה לא יעלה להך דספינה דלישנא דמתניתין חייבת במעשרות גם לישנא דהרמב"ם שכתב חייבת במעשרות כאילו צמחו בארץ ועי' לישנא דהרמב"ם בפי המשנה בפ"ב דחלה, גם צ"ע מפ"ב דגיטין כ"ב אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זב"ז וצ"ל כמ"ש למעלה דיהיה נ"מ לענין אכילת קבע טרם שנגמרה מלאכתו (והעיר ע"ז חכם אחד דא"כ האיך אמרינן ע"ז ב"ב כ"ז דר' ורשב"ג פליגי אם יש ברירה וכן פסק הרמב"ם דאין ברירה והלא בדרבנן קיי"ל דיש ברירה אבל באמת טעות הוא דהך ברירה ל"ה ככל ברירה דעלמא דברירה לא שייך רק היכא דנצטרך לאמר הוברר הדבר למפריע משא"כ הכא הלא המחלוקת הוא אם אמרינן לחלוק היניקות דלרשב"ג הצד הגדל בפטור פטור והצד הגדל בחיוב חייב דבאופן כזה אם היה פעם אחת מעורב בודאי לכו"ע לא היינו אומרים ברירה ככל איסור דעלמא שנתערב ול"ש ברירה רק כגון שותפין וכדומה ויעוי' בתמורה ל' ובתוס' והדברים ארוכים, ויעוי' בפ"י בגיטין דלהכי אוקמינן בסורי' הך מחלוקת דר' ורשב"ג לענין שדה של ישראל ושל א"י כי היכי דלהוי רשב"ג אליבא דהלכתא דבדרבנן יש ברירה יעוי"ש אך ברירה דהכא אינו דומה לברירה דעלמא כנ"ל משו"ה מצי לאוקמא אף בא"י)

אך לישוב יותר מרווח נראה ע"פ מה שיש להסתפק לענין הא דקיי"ל בכ"מ דמירוח הפקר ושל הקדש פוטר אם ה"ה בכל הפירות דלית בהו מירוח רק מחובר הרי המה פטורים אם הוה תלישת הפירות כמו מירוח של תבואה ונראה דדוקא מירוח דגלי רחמנא דגנך דדרשינן מינה ולא דיגון הקדש אבל תלישה דפירות נהי דמחובר פטור מ"מ לא הוה תלישה דיגון לפטור דל"ה רק כמו זמן דעד זמן הזה אין איסור טבל עלה (גם יש לאמר דבמחובר לא משכחת לה דליחייב כדאמרינן מנחות ע' אי דגחין ואכיל בטלה דעתו אצל כ"א)

ויש להביא כעין סמך וראיה לזה מהא דאיתא ב"ב פ"א ע"ב וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה דמקדיש להו כו' ודלמא כו' וקא מפקע להו מתרומה ומעשרות כו' ולכאורא צ"ע דכיון דמקדיש להו הלא הוה גמר מלאכה ביד הקדש ממילא פטורים מתו"מ דבכורים במחובר מפריש להו ואז ג"כ נקדיש אותם אע"כ כיון דבפירות שביכורים נוהג בהו רובן לית בהו מירוח ואף דיכול להפריש קודם שיגיעו לעונת המעשרות ויעוי' ברמב"ם פ"ד מהל' בכורים ובמל"מ והוא מהירושלמי אך דהלא משכחת לה שקנה את האילנות משהגיעו לעונת המעשרות ולבד זה מסתמא מפריש להו כשבכרו כסתמא מתני' דבכורים פ"ג כיצד מפרישין את הבכורים ראה תאינה שבכרה כו') ולא היה ביד הקדש רק התלישה ואין זה גורם פטור (ויש להעיר עוד ע"פ דברי הירושלמי ולומר דרק מירוח ביד גזבר פוטר ולא אם היה מירוח דהקדש ביד בעלים ואכ"מ ובמק"א אבאר יותר בעז"ה)

ולכאורא יש להעיר מסתמא דמתניתין דמעשרות פ"ג . מצא תאינים תחת תאינה הנוטה לדרך פטורים מן המעשרות כו' והלא לא הוה התם ביד הפקר