הליכות אליהו (רמב"ם) יז

הכונה דבאמת יש עדים אחרים שהיו בעת מעשה ויודעים שאלו יודעים רק דליכא למימר דהמה המתרים דבכה"ג בודאי פטורים כמ"ש התוס' למעלה בדף ל"ג כיון שהם לפנינו יעו"ש) רק דיכולים לאמר שכחנו. ויעוי' בפוסקים שהביאו בשם ת' רשב"א דאין אדם רוצה לאמר שכחתי

ונראה דהרמב"ם ס"ל דגם א"י לפטור עצמם ממלקות בטענה זו כמו שהבאתי למעלה דאם לא היה מיעוטא דאחת היו חייבים מלקות משום שבועת ביטוי, רק דלאביי הלא יכולים לאמר לא נתכון לעדות דהוה כמו לא ידעתי כמו דאמרינן בכריתות שם. א"כ לא משכחת מלקות כלל בשה"ע להכי קאמר אביי שפיר במזיד מי איכא שתים דלא משכחת לה משום שבועת ביטוי לא קרבן ולא מלקות אבל רבא לטעמיה דלא ס"ל הך דאביי ולא בעי כונה לעדות כמו דאמר בשבועות כל מלתא דלא רמיא משמע דבלא הך טעמא הוי שפיר הוחזק כפרן, גם מוכח כן מהא דאמר רבא במכות ו' ע"א אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיתי או לאסהודי אתיתו כו' ועי' ברמב"ם פ"ה מהל' עדות דאם יש קרובים באותה עדות שאלינן להו אם נתכונו בשעת ראיה להעיד או למחזי בעלמא וכן להרחוקים ועי' בש"ך חו"מ סי' ל"ו. הרי מוכח להדיא דאם אין שם קרובים א"צ לשאול להעדים אם נתכונו בשעת ראיה להעיד ולאביי הלא צריך לשאול לכל עדים שבאו להעיד אם נתכונו לעדות משו"ה לרבא שפיר משכחת לה מלקות במזיד ושפיר יש לאמר דמיעוטא דלאחת קאי אמזיד ממלקות והרמב"ם דפסק כרבא והשמיט הך דאביי דבעי כונה שפיר הביא הך מיעוטא דאחת אמלקות והא דלא הביאו התוס' בדף ל"ז הך דלא נתכונתי י"ל דמפרשי דלא כהתוספת ישנות ואכמ"ל. הלכות נזירות

נזיר ח' ע"א הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה כו' רואין את הקופה כאילו מלא חרדל ונזיר כל ימיו כו' כו' מי סברת נזירות דר"י ס"ל כרבי כו' ויעוי' ברמב"ם פ"ג מהל' נזירות הל' י"ז שפסק דהוי נזיר עולם ובהריני נזיר כשער ראשי פסק כרבי והוא תמוה דלכאורא מזכה שטרי לבי תרי וכבר תמה התוי"ט והל"מ והמל"מ ולא העלו דבר ברור יעו"ש. שוב ראיתי שדברי הרמב"ם מפורשין בירושלמי מכלתין הל' ב' ובאשר לדעתי הפי' בירושלמי דלא כהפ"מ שלפירושו הוא דחוק מאד ולדעתי הפי' פשוט אעתיק את לשון הירושלמי ומה שנ"ל בפירושו מן הכא הכביד שערו רבי (כמו אמר מר הכביד שערו אתיא כרבי פ"מ) דמר ר"י כו' דברי רבי נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חודש דברי חכמים פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום פעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש (היינו פעמים מצינו ברייתא דס"ל לרבנן כרבי דמגלח אחת לי"ב חדש ופעמים מצינו לברייתא דפליגי רבנן על רבי וס"ל מגלח אחת לל' יום) ר"ה לא כו' מתניתא כו' הריני נזיר כשער כו' ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר כו' א"ר זעירא בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם באומר מלא שערי כולי עלמא מודין שמגלח לאחר י"ב חודש אם באומר כמנין כו' כו"ע מודיי שמגלח אחת לל' יום אלא כי אנן קיימין כשער ראשי ר' אומר מלא ראשי ורבנן אמרי כמנין וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' דבספק כזה אזלינן להקל משום דלמה האיש נוזה הלא אינו אלא לשמור עצמו מן האיסור אמדינן לדעתו שאין כונתו להיות נוזר נזירות אחת שההכרח להתיר לו לגלח כל י"ב חודש ולחלל נזירותו לזאת בודאי לא קיבל עליו רק נזירות הרבה כמנין מלא הקופה וההכרח לפרש כן דלפי' הפ"מ דהוא משום ספק נזירות להקל דלפ"ז יהיה דלא כהרמב"ם שהוא פוסק כסוגית הבבלי דל"א ספק נזירות להקל היכא דבודאי קבל עליו נזירות רק דהספק הוא כמה קיבל עליו ויהיה קשה להרמב"ם למה פסק בכשער ראשי דמגלח אחת לל' יום אע"כ דבספק כזה הוה להקל משום דכונתו לזרז עצמו מן האיסורין) ועוד מן הדא הוסיף ר"י אם אמר כמלקטי קיץ כו' ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לל' יום אין תאמר ר"י כרבנן (היינו בניחותא אם תדקדק תמצא דר"י ס"ל כרבנן) כרבי הוא הוסיף ר"י (דאם כרבי הוא הוסיף מה זו הוכחה הלא פליג דרבי ס"ל באומר כמלקטי ולא אמר כמנין נזירות אחת הוא דקבל עליו אע"כ דרבנן הוא ופלוגתתם הוא דוקא באומר כמלקטי כו' ב"כ) אבשלום נזיר עולם הוה ומגלח אחת לי"ב מ"ט משום נזירות (והיינו טעמא דרבי והנך רבנן דס"ל דנזיר עולם מגלח אחת לי"ב חודש) והיידא אמרה על רבנן שהוא מגלח אחת לל' יום (היינו היכן מצינו לרבנן דס"ל נזיר עולם מגלח אחת לל' יום) הדא הוא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו ותני עלה שהוא מגלח אחת לל' יום והא אמר שהוא מגלח אחת לי"ב חודש (פי' דהלא הוא סברא פשוטה להירושלמי דכו"ע מודיין דבאומר מלא שערי ולא אמר כמלא שערי דנזירות אחת קביל עליו ולא מסתברא כלל דהך ברייתא יפליג ע"ז ולמה אמר שהוא מגלח אחת לל' אע"כ דס"ל להך ברייתא דרבנן כר' נהוראי בתלמודא דידן דנזיר עולם מגלח אחת לשלשים) העתקתי דברי הירושלמי ופירושו לדעתי מחמת שדברי הפ"מ בפי' הירושלמי הוא דחוק מאד וגם לפי פירושו הוא פלוגתא בהירושלמי אם מלא הקופה נזירות הרבה קביל עליה אבל לפמ"ש לפי סברת הירושלמי אין ספק כלל דבמלא הקופה נזירות אחת קביל עליה ובכמלא פליגי ר' ורבנן ולפ"ז פסק הרמב"ם כאשר מפורש בירושלמי ועי"ל דס"ל להרמב"ם דגם בגמ' דידן אין הכונה דס"ל לר"י כרבי היינו דלא כרבנן רק דבזה מודו כו"ע לרבי והיינו מסקנת הגמ' דס"ל כרבי בחדא ופליג עליה בחדא

ומה שהקשו דלפי פי' הרמב"ם דגם לרבי דנזירות חד קיבל עליה א"כ אמאי אמרו בגמ' דלית ליה תקנתא והלא אית ליה תקנתא לי"ב חודש י"ל דס"ל להרמב"ם דהטעם דאמרינן ספק נזירות להקל היינו דוקא היכא דהוא ספק, אם נחית לנזירות כלל לזאת לא נוכל לעשותו נזיר מספיקא לזאת אף אם קביל עליה בודאי נזירות אחת כשמגלח אותה לסוף ל' יום שוב הוי נזירות שניה ספק נזירות חדשה ולא היינו יכולין להורידו מספק לנזירות, אבל אם אמרינן דנזירות אחת קיבל עליה אף אם מגלח לי"ב חודש אין זה מחמת שיצא מהנזירות רק שכך ההלכה אם הכביד שערו מגלח אחת לי"ב חודש וכיון שירד לנזירות וספק אם יצא ממנה לא אמרינן בספק כזה ספק נזירות להקל

וזהו שמחלק בגמ' בין אם נאמר דנזירות הרבה קביל עליה דאז הנזירות השניה היתה נזירות חדשה בזה היה לנו לאמר דספק נזירות להקל אבל אם נאמר דנזירות אחת קבל עליו אף אם מגלח אחת לי"ב חודש אין זו תקנתא להנזירות דאינו יוצא ממנה אף אם הוא מיקל כובד שערו ואין זה אלא תקנתא לדידיה אבל לא להנזירות לזאת לא אמרינן ספק נזירות להקל וזהו ברור בכונת הרמב"ם ופשוט. שוב ראיתי בש"ק שהעיר בזה אך נדחק מאד בפי' הירושלמי וגם לפי דבריו הוי פלוגתא בזה להירושלמי א"כ עדיין יקשה למה פסק הרמב"ם דהוי נזיר עולם לא כפשיטות גמ' דילן וגם נדחק בהא דאית ליה תקנתא ולפמ"ש הכל עולה פשוט וישר ודברי הרמב"ם מכוונים בלי גמגום כלל ודו"ק ועי' ברש"י דף י"ד ע"א ד"ה וא"ת כו' דנזיר עולם אין לו הפסק והאי דמגלח משלשים לשלשים (דרש"י אזיל לטעמיה דס"ל דאף לרבי נזירים דעלמא מגלחים לל' ואבשלום שאני עי' לעיל) ה"ז משום כובד ולא דלהוי הפסק