הליכות אליהו (רמב"ם) יג

לא ידעתי למה אמרו ואולי במקרה סוכתו כ' משום שא"א לצמצם אבל הטעם שכתב לא יבא ע"ז הדרך ע"כ ויעוי' במפרשים מה שכתבו על דבריהם

ויש להוסיף עוד ולתמוה על הרמב"ם שכיון שדעתו אם סכך פסול וסכך כשר היו מעורבין אינו בטל הסכך פסול ברוב כשרים. א"כ למה אם קצצן בטלים הלא בהדלה את האילן איכא שני פסולים. פסול דמחובר ופסול דתעשה ולא מן העשוי א"כ כמו אם לא קצצן לא מהני מה שהסכך פסול הוי מיעוט כמו כן ל"מ אם קצצן דעדיין איכא פסול דתעשה ולא מן העשוי. גם הסברא תמוה דבסיכך בזה לעצמו בטל הפסול ברוב וכשהן מעורבין אינן בטלין גם דברי הראב"ד בהשגתו תמוה מאד הלשון למה אמרו הוא מחוסר הבנה גם איזה ניחותא איכא בסוכה גדולה שכתב ואולי בסוכה גדולה אמרו כו' וראיתי הרבה מתקשין בהבנתו

ולי נראה שדברי הרמב"ם והראב"ד פשוטין מאד בהקדם סברות אחדות יסודות קיימות דכבר מבואר בשו"ע ובאחרונים שיטת המפרשים דסכך פסול פוסל כנגדו, גם הא דבסוכה גדולה אינו פוסל סכך פסול בשלשה היינו דוקא אם נשאר בסכך כשר לבד ז"ט בפ"ע אשר אינו מפסיק סכך פסול רוחב ג' אבל אם כל הסוכה כך מה מהני אשר היא גדולה דזיל בתר טעמא דמאי טעם פוסל בסוכה קטנה שלשה טפחים דכיון דצריך להך סברא להשלים להכשר סוכה רואין את הפסול כפרוץ וכמו באויר אם נפק מתורת לבוד פוסל כן סכך פסול דכיון דצריכין אנו להסכך הזה להכשר הסוכה הוי הפסול כפרוץ ופוסל בג' אבל אם נשאר בסוכה זע"ז מן סכך כשר ול"ה הפסול רק משום שהסכך הכשר הוא רחוק מן הדפנות משו"ה אינו מפסיק רק אם יהיה שיעור מקום דהיינו ד"א והא דאינו מצטרף סכך פסול עם אויר בסוכה גדולה היינו כיון דלא שוו שיעורייהו כמ"ש התוס' (והא דלא חשו רבנן דבי רב לקושיא דרבה מה לי אפליג בסכך פסול מה לי באויר כתבתי במק"א)

ולפ"ז דבריהם מיושבים בפשיטות דזהו כונת הרמב"ם דאם עירב סכך פסול עם סכך כשר כיון דסכך פסול פסול ופוסל כנגדו א"כ הוי כל הסכך פסול ואף הכשר פסול והאיך יהיה בטל הפסול ברוב, אבל אם סיכך בזה לעצמו כ' והוי הכשר בפ"ע דאין הסכך הפסול פוסלו שפיר בטל הפסול ברוב אבל כ"ז אם הסכך הפסול פסול מחמת עצמו הוא אבל אם אינו פסול אלא מחמת תעשה ולא מן העשוי לא שייך לאמר דיפסול כנגדו דהרי הכלל בתעשה ולא מן העשוי אם אין פסולו מחמת עצמו ל"ש ביה תעשה ולא מן העשוי א"כ האיך יוכל לפסול כנגדו כיון דלגביה הסכך כשר הרי אין פסולו מחמת עצמו ומשו"ה אם קצצו ולא נשאר על הסכך הפסול רק פסול דתעשה ולא מן העשוי בטל ברוב אף כשהוא מעורב ולא קשה הלא גם הסכך הכשר היה פסול מתחילה משום דפסלו הסכך פסול והוי הוא ג"כ מן העשוי לק"מ דהלא לא היה פסולו מחמת עצמו ואין שייך בו פסול דתעשה ולא מן העשוי אבל כ"ז אם לא היה הסכך פסול רק במק"א משו"ה אם אין בו ד' בסוכה גדולה וג' בסוכה קטנה בטל ברוב אבל אם כל הסוכה מסוכך רק בסכך כשר ופסול זה בצד זה אם היה בו שלשה במקום אחד בהפסול הרי אין בו זע"ז שיעור סוכה כשרה ובשיעור סוכה הרי גם בסכך פסול נפסל בשלשה כאויר

ומשו"ה כתב הרמב"ם סיכך בסכך פסול ובסכך כשר זה בצד זה היינו כיון דכל הסוכה כך לזאת אם אין בו ג"ט במק"א (דאילו היה בו ג"ט במקום אחד היתה הסוכה פסולה אף אם בסוכה גדולה איירי. כיון דאין בה זע"ז במקום אחד ויעוי' בגמ' דף י"ח ע"א, ולכאורא מוכח איפכא דא"כ מאי פריך הגמ' אלא למ"ד באמצע ארבעה אמאי כשרה כו' כיון דאיירי דכל הסוכה היתה מסוככת בנסרים שיש בהם ד' א"כ לא הוי שיעור סוכה סכך כשר ובד' ע"ז הלא כו"ע מודו דפסול בג' ואף מ"ד באמצע בד' אמות לא יפלוג ע"ז ומאי ניחותא לדידיה י"ל דהלא כיון דמחצה כשר ומחצה פסול אי אפשר אלא במעדיף משום דאפשר לצמצם א"כ הוי בסכך כשר יותר מד"ט ולא צריך להצטרף לשיעור סוכה רק פחות מג' א"כ שפיר יש בה זע"ז מסכך כשר וניחא למ"ד בד"א ועוד אכתוב להלן מזה) אז אם הרוב מסכך כשר היא כשרה אבל אם היה פסול רוחב שלשה לא היה מהני רוב ואם היה מחצה על מחצה פסול משום שסכך הפסול כפרוץ נחשב והיינו משום דבסוכה קטנה שאין בכשר שיעור הכשר סוכה והוי פסול דסכך פסול כמו אויר ובאויר הלא כתב הרמב"ם בהדיא לקמן דמחצה על מחצה פסול וכמו דאר"פ בהדיא בדף כ"ב כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת והא דאמרינן ש"מ פרוץ כעומד כו' י"ל דלדידיה לא הוה קשה ממתני' דהוה מוקמינן בגוונא דאיכא מסכך כשר כשיעור דאז פסול דסכך פסול בד' לא הוי כפרוץ ממילא כשר אף מחצה על מחצה לדידן דקיי"ל פרוץ כעומד מותר

וכונת הראב"ד בהשגתו י"ל דלטעמיה אזיל שכתב בהשגותיו על הרז"ה בסוגיא דמסככין בנסרים כו' ולר"מ כיון דנפקי מתורת לבוד נהי דסוכה כשרה מיהו הן עצמן פסולים דל"א לבוד זה הפסול עם זה הפסול כו' אלא ש"מ דכל ג' סכך פסול כו' אבל הם עצמם פסולים כיון דנפקי מתורת לבוד יעוי"ש שהאריך, הרי ס"ל להראב"ד דהא דפחות מג' אינו פסול בסוכה גדולה ומותר לישן תחתיו וממילא מצטרף בסוכה קטנה הוא מטעם לבוד א"כ כ"ז הוא דוקא אם ליכא גם בסכך פסול סברא דלבוד אבל אם נאמר לבוד גם הסכך פסול יצטרף לשלשה לא נוכל לאמר לבוד להקל ולא להחמיר דהא דל"א לבוד להחמיר הוא דוקא אם לא נצטרף להכשיר מחמת סברא דלבוד וכיון דלא נאמר לבוד ממילא נשאר הפסול בפסולו להראב"ד ולפ"ז בסוכה קטנה לא יצטרף הסכך הפסול אפי' בפחות מג' (וי"ל עוד להסביר להראב"ד דהיכא דהוה מחצה פסול ומחצה כשר לא יצטרף הסכך פסול בסוכה קטנה דכיון דלהראב"ד הא דמתכשר הסכך פסול הוא משום דהוא בתורת לבוד מתבטל א"כ ל"ש זאת רק היכא דהוה מיעוט אבל היכא דהוה מחצה ל"ש ביטול משום דלא חשוב) דהא דסכך פסול מצטרף בסוכה קטנה הוא או מטעם לבוד או משום דגם הוא נעשה כשר לישן תחתיו אבל אם לא מתכשר אינו מצטרף

ולפ"ז עולה הדק היטב לשון הראב"ד בהשגתו לא ידעתי למה אמרו ואולי בסוכה גדולה אמרו ובמקרה כו' אבל הטעם שכתב לא יבא ע"ז הדרך עכ"ל דבסוכה קטנה בודאי כ"ה דאיכא סכך פסול יותר מג' אינו מצטרף ורק בסוכה גדולה משום שא"א לצמצם אבל הטעם שכתב לא יבא ע"ז הדרך דבסוכה גדולה לא שייך הטעם שכתב דסכך פסול כפרוץ נחשב דבסוכה גדולה לא הוי סכך פסול כפרוץ כמ"ש למעלה דהשיעורים אינם שוים וגם בהא דישנים תחתיו משמע מסתימות דברי הראב"ד והרמב"ם דלא ס"ל לחלק בסוכה קטנה בין סכך פסול לאויר ועוד צ"ע בזה

ובמ"ש יתברר ספיקת הגרע"א בסי' תרכ"ח מ"א ס"ק ב' אם בפסול תעשה ולא מן העשוי פוסל סכך כשר שכנגדו יעוי"ש. ולפי הנ"ל מפורש ברמב"ם דבודאי אינו פוסל שכנגדו דזהו כל עיקר סברתו לחלק דסכך פסול אינו בטל ברוב כשהוא מעורב ופסול דתעשה ולא מן העשוי נתבטל אף כשהוא מעורב והיינו כנ"ל משום דפסול דתעשה ולא מן העשוי אינו פוסל סכך כשר שכנגדו