הליכות אליהו (רמב"ם) יב

או דאדרבא נימא דעשה דגדילים תעשה לך נאמרה סתמא אפי' היכא דאיכא כלאים. וע"ז אתי קרא להורות דהעשה נאמרה סתמא וכוללת אפי' אם יהי דחיית ל"ת ונסתפק הגמ' אם בל"ת יש בו כרת אם גם בכה"ג דהעשה כוללת אף בכה"ג ומייתי ממילה שדוחה שבת וע"ז שפיר דחי הגמ' שכן ישנה לפני הדיבור והיינו כיון שהעשה נאמרה קוה"ד שאז עוד לא נצטוו על המילה ואז בודאי הלא העשה נאמרה בכל גוני אף בשבת מהיכי תיתי נאמר שאח"כ שנתנה שבת נשתנה הדין. וכן בקרבן למ"ד הקריבו לפני הדיבור אף דבמרה נצטוו על השבת מ"מ לא היה עוד לאו ע"ז אבל הכא גבי חדש אף דמצה היה לפני הדיבור מ"מ לא נוכל לאמר שנאמרה לאכול מצה מן החדש דחדש הלא אינו נקרא רק תבואה של ישראל כשבאו לארץ א"כ לא היה אז חדש כלל וכן טבל וכדומה, א"כ אדרבא הלא העשה בודאי אינה כוללת אף אם אינו מוצא רק של איסור כיון שלא היה אז של איסור כלל. ושפיר קאמר הירושלמי דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת. אך כ"ז אם נאמר מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע אבל אם נאמר כל מקום שאתם יושבים במשמע א"כ לא מיקרי חדש דוקא תבואה של ישראל מא"י רק תבואת חו"ל ג"כ מיקרי חדש וא"כ לא שייך דברינו הנ"ל

לזאת י"ל באופן אחר קצת בהקדם דברי המ"א בסי' תע"ה סק"ד בשם התה"ד על הא דרוצה לאמר להקפיד לאכול כזית מצה ולבלוע כאחת דא"כ האיך היה הלל אוכל פסח מצה ומרור הלא אין בית הבליעה מחזיק יותר משתי זתים ומתרץ דכשהוא מרוסק מחזיק. ולכאורא קשה דא"כ יהיה נשאר קושית הגמ' כריתות י"ד א' ניתני שש חטאות וכגון דאכיל עוד כזית דם ואי דלעסו לוקי כגון שלעסו שכתב המג"א דבכה"ג מחזיק ג' זתים. ויש ליישב ע"פ דאיתא זבחים ע"ח ע"א ארשב"ל הפיגול והנותר כו' ואכלן פטור כו' ובדף ע"ט ופליגא דר"א דאמר כשם שמצות אין מבטלין זא"ז כך איסורים אין מבטלין זא"ז דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורך מצה ומרור כו' ובתוס' דף ע"ח ע"א ד"ה אלא כ' ואין להקשות אהא דשמעתין מהא דע"פ לא לכרוך אינש מצה ומרור כו' ועוד דהתם כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה מרור ליכא כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי שמעינן מינה דאפי' מין בשא"מ בנטלן דרך אכילה ואכלן בבת אחת ב' זיתים מצומצמות נתבטלו דעכ"פ חלק ס' מאחד נתבטל בחבירו וע"ש בסוגיא היטב בדף ע"ח דכן צ"ל בסוגיא דכל החשש שא"א שלא ירבה אחד על חבירו היינו שמשהו מפיגול יתערב בנותר ואיכא ס' נגדו וכן מכל זית משו"ה אינו לוקה על כל אחד ובזה מיושב קושית הגמ' מאורז ודגן ומיושב בזה קושית התוס' שם ואכמ"ל. לפ"ז לכאורא קשה מה פריך הגמ' בכריתות י"ד ונוקמא כגון שאכל עוד כזית דם הלא יהיה אז איסורין מבטלין אם יאכלם באכילה אחת

ונראה ליישב עפמש"כ התוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה בלע מצה, דע"י בליעה לא שייך ביטול. לזה פריך הגמ' דנוקמי ע"י בליעה. ולפ"ז מיושב שפיר דברי התרוה"ד דהתם בכריתות שפיר קאמר הגמ' דאינו מחזיק יותר מב' זיתים דאיירי ע"י בליעה, אבל ע"י ריסוק שפיר מחזיק אף יותר אך בכריתות לא מצי הגמ' לאוקמי כלל ע"י לעיסה דהיה בטל וכדי דלא יהיה בטל נצטרך לאמר שיטול הרבה מכל מין וכה"ג בודאי אינו מחזיק. וע"פ הדברים האלה יוצמח לנו קושיא אחת על דברי הירושלמי הנ"ל, דאמאי לא אכלו ישראל מצה מן החדש והא דקאמר הירושלמי משום דאין עשה דוחה ל"ת אין זה כדאי לדחות עשה דאכילת מצה דהלא היה שם פסח ואנן קיי"ל כהלל דאית ליה אוכל פסח ומצה ומרור ביחד א"כ נהי דמצות אינן מבטלין זא"ז עכ"פ האיסור אשר במצה נתבטל וכבר כתבו המפרשים לתרץ דברי הרמב"ם שלא יסתור בהא דפסק איסורין מבטלין זא"ז ומצות אינן מבטלין זא"ז דהיינו טעמא דהני מצות כולהו משם אחד הם וטעם אחד לכולם ובמק"א הארכתי בזה דרך דרוש

וי"ל בזה ע"פ דאיתא ביבמות ע"א אר"י א"ר ערל מקבל הזאה כו' א"ל רב אשי תניא בהדיא, והנה המ"ד בירושלמי המתוכחים בענין זה דליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת המה ר' יונה ור' יוסי ועי' בירושלמי פסחים פ"ח הל' ו' ר' יונה ור' יוסי תרי הנך בקדמיתא הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו ולא הוינן אמרין כלום א"כ ע"כ צ"ל דפסח גלגל היה לדידהו פסח הבא בטומאה כמו דמוכח ביבמות שם אי ערל אינו מקבל הזאה דבעשור לחודש מלו א"ע ולא היה להם זמן על הזאה

והנה בפסחים דף ע"ו ב' דפסח הבא בטומאה נאכל משום דעיקרו אינו בא אלא לאכילה וכפי המבואר שם היינו דוקא למ"ד אכילת פסחים מעכבא אבל למ"ד אכילת פסחים לא מעכבא דין פסח כמו שאר דברים שדוחין את הטומאה דאינן נאכלין בטומאה כמו דאי' שם בפסחים ועי' בירושלמי שם. ויש להוכיח דר"י סבירא ליה כמ"ד אכילת פסחים לא מעכבא וא"כ הפסח לא היה נאכל ובזמן דליכא פסח מרור נמי אינו נאכל כדאי' בפסחים ק"כ ולא נשאר רק הכזית מצה לחוד ושפיר עביד דלא אכיל דלא היה להם מה לבטלו כיון דנאכל המצה לבדו. ולפי הדברים הנ"ל יש ליישב דברי הירושלמי שלא יהיה הגמ' דיבמות סותר לזה דשפיר קאמר הירושלמי דאין עשה לפני הדיבור כזה דוחה ל"ת דהא קודם הדיבור לא היה אפשר לדחות ל"ת כלל אף אם היה אז משכחת לה איזה מצה אסורה כיון דהיה אז פסח הנאכל והיה מצה נאכלת עם פסח ומרור ביחד והו"ל שלשה זיתים א"כ הי' המצה בטל והיה נתבטל האיסור וכה"ג גם לאחר הדיבור פשוט דשרי ולא היו צריכים כלל לדחיית הל"ת דאף במקום שאין עשה דוחה ל"ת מ"מ אם אין רק חצי שיעור דנדחה כמ"ש התוס' בשבועות כ"ג דחצי שיעור קיל אפי' מאיסור עשה בעלמא פשוט דנדחה תמיד מפני העשה אפי' במקום שאינה דוחה ל"ת וא"כ שפיר פסק הרמב"ם דאינו יוצא במצה של טבל דאין עשה דוחה הל"ת וממילא הוה מצוה הבאה בעבירה, והא דאצטריך הגמ' בפסחים לדרשא אחרינא מלא תאכל חמץ היינו לר"ש לטעמיה דאית ליה כ"ש למכות דלדידיה אזיל כל הדברים שאמרנו למעלה דגם אם היה אוכל המצה ביחד עם הפסח והמרור לא היה מתבטל האיסור כיון דלדידיה גם חצי שיעור כשיעור הוא ולוקה וממילא אזיל תירוץ הירושלמי דעשה שלפני הדיבור דאדרבא הסברא הזאת היא עוד מאלמת העשה כדמוכח מיבמות ועשה דמצה ראוי שתדחה ל"ת דאיסור לזאת מוכרח לדרשא אחריתא כדדריש בברייתא דפסחים שם. הלכות סוכה

פ"ה מהל' סוכה הל' י"ב הדלה עליה עלי האילנות כו' ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך הרבה מהן צריך לנענע כו' עירב דבר שמסככין בדבר שאין מסככין כו' אע"פ שהכשר יותר על הפסול פסולה סיכך בזה לעצמו כו' אם יש בסכך פסול ג"ט במק"א כו' ה"ז פסולה בד"א בסוכה קטנה כו' סיכך בדבר כשר ובדבר פסול זה בצד זה ואין במק"א מסכך הפסול רחב ג"ט כו' יותר על סכך הפסול כשר ואם היה זה כמו זה בצמצום אע"פ שאין במק"א ג' ה' פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ נחשב ובהשגות א"א זה