הקשורים ליעקב ד - פסח גדול נד

ב"ה

אמר המלבר"ד כעת מחדש יען שאני מברך על מוגמר הספר הנוכחי לפני חג הפסח וגם הס' הוא מלא על כל גדותיו פלפולים נחמדים במסכת פסחים ע"כ נתעוררתי להסתפח בנחלת המחבר ולהוציא לאור דברי אגדה הנוגעים בענין דפסח מה שמצאתי באמתחתי עוד מימי ילדותי

הנה התוס' במס' מגילה כ"ה הקשו על מה שיסד ר"א הקליר בפיוט של יו"ט שני דפסח צאן לפסח משכו ושחטו צדקו אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו דהא משמע שחס על או"ב והא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו והוא אינו אלא גזירה והניחו בקושי'. וזה רבות בשנים השיב לי הרב הגאון מופה"ד מ' י ו ס ף ש א ו ל נ"ז האבד"ק לבוב בעהמ"ח שו"ת שו"מ זצלל"ה ובאמצע תשובתו הרמתה כ' לי לתרץ קו' התוס' דהו"א דעשה דפסח שיש בו כרת ידחה הל"ת ועשה של או"ב כדברי התוס' פסחים נ"ט וזבחים ל"ג מ"מ אינו דוחה כדאיתא בחולין דף ע"ח כיון דגלי קרא וא"כ הפי' של צדקי אין הכונה שבצדקה היא רק שיצדקו הדין דמ"מ או"ב בל תשחטו לקרבן פסח וכבר אמור עם הספר שו"ת שו"מ מהד"ק ח"ש סי' קע"ה נדפס ובא אלה אמרות נחמדות. ואח"כ מצאתי בס' שו"ת תשובה מאהבה ח"ר סי' א' מביא שם בשם ספר ברכי יוסף חיו"ד סימן ע"ז אות א' ובשם עוד איזה אחרון שהתנבאו בסגנון הזה לפרש כן דברי הפייט וא"כ איפא ע"ד זה גם אני אענה חלקי בדרך פשוט. דהנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כ' דלכך משתקין אותו ואין הדבר כן שאלו הי' מדרך רחמנות לא צוה לשחוט חי' או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. וכ"כ הר"ן פ"ד דמגילה דף מ"ט ואינו אלא גזירות שאין רחמים שהרי התיר הכתוב שחיטתה ואכילתה ועיין עוד בתוס' יו"ט סדר משניות ברכות פ"ה מ"ג. והנה יש להעיר ממה דאיתא בש"ס חולין י"א לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא וכי תימא ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר וכו'. והנה הר"ן והרשב"א בחידושם הקשו דמה נעשה בבשר תאוה דהתירה התורה בהדיא בכל אות נפשך תאכל בשר ותרצו דר"מ אמר לך דלא התירה התורה אלא נגד יצר הרע כמו דאמרינן המס' קידושין לענין יפת תואר ייע"ש וא"כ לכאורה מבשר תאוה אין ראי' כלל שאינו אלא גזירות דלעולם קן צפור ואו"ב וכדומה היא מדרך רחמנות שחס הקב"ה על בריאיו ומה שצוה לשחוט חי' ועוף ולאכול לא התירה אלא נגד יצה"ר כנ"ל, אך עיקר הראי' הוא מפסח וקדשים שצוה לשחוט ולהקריב והפייט קאי על פסח מצרים שהי' מצוה ראשונה ואף נגאלו בזכות זה ומה מדויק לשון הפייט צאן לפסח משכו ושחטו דכן לשון הקרא שמות י"ב ויאמר אליהם משכו צאן ושחטו הפסח וזה הוא כוונת הפייט מפסח מצרים מזה צדקו דאו"ב וכדומה אינו מצד רחמנות אלא גזירת המלך ותפס או"ב משום דכתיב בעניני דקדשים ויקרא כ"ב. ואפשר לרמז עוד בזה דלכך נקרא שבת הגדול משום