הקשורים ליעקב ד - פסח גדול נ

הם אמרו והם אמרו. ועוד קאמינא לצדד בזכות המנהג ומקודם נברר אם לא נתברר בנסיון שאין בו סכנה אם יש לסמוך על דברי הרופאים הנה זה פשוט דברים שנתאמת לחכמז"ל בעוצם בינותם עפ"י דעת התורה שכן הוא אפי' יבואו אלף עדים ויאמרו שידעו שאינו כן אינם נאמנים אף דעדים נאמנים אפי' בדיני נפשות וראי' לזה ממה דאיתא במס' כתובות דף ט"ז ע"א אי כל הנשאות בתולה יש לה קול כי אתו ואמרו העדים מאי הוי. וכתב רש"י ז"ל כיון שחזקה דיש לה קול הרבה הי' יודעים ואף דהוא רק חזקה בעלמא. מ"מ חכמז"ל כיון דחקרו ודרשו עפ"י דעת תורה ושכלם הקדוש שכן הוא הוי בגדר אנן סהדי דהנך בשקר העידו. וכיו"ב איתא במס' בכורות דף כ"ח וכבר האריך בזה בשו"ת חכם צבי סי' ע"ז בסופו. ונאמנות הרופאים בארתי במקום אחר שיש לעיין טובא אם נאמנים בתורת ודאי או מחמת ספק נקטינן דבריהם כדי להחמיר באיסור דאורייתא ולהקל בפ"נ דספק נפשות להקל וכן להקל באיסור דרבנן מטעם ספיקו דרבנן לקולא ועיקר הספק היינו מחמת דנימא דחיישינן דהרופאים עכו"ם משקרים. זה ודאי לא חיישינן מטעם דלא מרעי אומנתן וכמו דס"ל לדעת הרבה פוסקים ביו"ד סי' צ"ח דסמכינן אקפילא באיסור והיתר אפי' באיסור דאורייתא למ"ד טעכ"ע דאורייתא משום דלא מרעי אומנתו וכן קיי"ל במס' מנחות דף מ"ג בלוקח טלית מצויצת מן העכו"ם תגר כשרה. ועיין באו"ח סי' כ' סעיף א' ובמג"א ס"ק א'. ולפי כוונה פשוטה הטעם משום דלא מרעי נפשי' הוא משום כיון דאיכא למיקם עלה דמלתא. ואולם הר"ן במס' ע"ז דף ל"ב כתב וז"ל במקומינו נהגו ליקח יין הרמונים מן העכו"ם נ"ל דשרי דכיון דיין של רמונים לרפואה מוכרין אותו ואיכא למימר בי' קפידא אם נתערב בו חומץ. הלכך ללקחו מן התגר עכו"ם שרי דכל היכא דאיכא למימר קפידא עלה דמלתא תגר לא מרעי נפשי' ואע"ג דליכא למיקם עלה דמלתא. וראי' מדאי' במס' מנחות דף מ"ג הלוקח טלית מצויצת מן השוק מן העכו"ם מן התגר כשרה וכו'. וטעמא דמלתא תגר לא מרעי נפשי' וצע"ג דליכא למיקם עלה דמלתא כדאיתא שם דתכלת אין לה בדיקה ייע"ש וע' ביו"ד סי' קנ"ד סעיף ה'. ואולם טעם הספק בזה די"ל דהרופאים גופיהו אמרו כך מתוך אומד דעתם והוי רק ספק כמו שאכתוב לקמן בס"ד. והנה במס' נדה דף ק"ב ע"ב במעשה שסמכו חכמז"ל על הרופאים אפי' להקל נחלקו הפוסקים רבינו ב"י ז"ל ביו"ד סי' קצ"א בסופו הבין שסמכו על הרופאים לחוד אפי' להקל. ואולם הרמ"א בד"מ שם ס"ק ד' תמה ע"ז והעלה דלא סמכו על דברי הרופאים לחוד אלא בעינן בדיקה בפושרין וכבר האריכו בזה בשו"ת הריב"ש כלל ב' ח"י ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' קי"א ותשו' עבודת הגרשוני סימן ק"ב ושו"ת שבות יעקב ושו"ת חכם צבי סימן מ"ו. ומהא דאיתא בש"ע או"ח סי' שכ"ת סעי' יו"ד דסמכינן על הרופאים לחלל שבת היכא שאומרים שחולה מסוכן. לא מוכח מידי דאפי' נתפס דבריהם לספק ג"כ אזלינן לקולא דספק נפשות להקל וכיו"ב בהא דאיתא באו"ח סי' תרי"ח ס"א. והנה ביו"ד סי' קפ"ז ס"ח מבו' היכא דנתחזקה ורואה דם מ"ת הוא יש מסתפקים אם מותר לסמוך על הרופאים לשמש אח"כ אף דאיסור רואה דם מ"ת הוא מטעם ווסת וקיי"ל ווסתות דרבנן כמ"ש בב"י בשם תשוב' רשב"א ובשו"ת נו"ב הלכות נדה סי' מ"א מהוד"ק משמע [וע' בחלקת מחוקק סי' ק"כ פ"ק כ' ובס' בית מאיר וצ"ע ואכ"מ להאריך] אפי' באיסור דרבנן לא תפסינן דבריהם בכל מקום לודאי. ואפי' המתיר שם ביו"ד הנ"ל אם אמר לו רופא ישראל י"ל הטעם כיון דווסת