הקשורים ליעקב ד - פסח גדול מז

דף ה' ע"ב נראה דמסתפק כמ"ש בתה"ד הנ"ל עיין במג"א סי' רע"ח ס"ק א'. והנה במס' שבת דף ק"ו ע"א איתא לר"ש דסובר דחייב היינו מדאצטריך קרא למישרי מילה בשבת מכלל דשאר מקלקלין בחבורה חייב ור"י סובר דמתקן הוא במילה דמה לי לתקן כלי ומה לי לתקן מילה. וכ' בתה"ד לשיטת רש"י טעם התיקון במילה משום דע"י כך נעשה התינוק ישראל שלם והוי כמו הממעט ענבים של הדס ולולב דחשוב תיקון מנא משום שע"י כך מתכשר הלולב אע"פ שאין מועט זה מוריד ומעלה לההדס גופי'. אולם להתוס' התיקון במילה משום מצות מילה כמו משום תיקון המצוה דמיתות ב"ד חשוב תיקון ולא מקלקל ה"ה משום מצות מילה ולכאורה יש להבין איך קאמר הש"ס במס' שבת קל"ג ע"ב במציצה כיון דחבורי מחבר עובר על איסור דאורייתא (ע' תוספות כתובות דף ה' ע"ב ד"ה דם ובמג"א בסי' שכ"א ס"ק נ"ג בסופו) הא המציצה אינו לצורך המצוה ולא הוי תיקון א"כ הוי מקלקל בחבורה ואיך פסקו ותנו לכ"ע הוי איסור דאורייתא משמע אפי' לר"י והא ליתא. מיהו הא טעותא דזהו גופי' חשוב תיקון גברא כיון דאם לא הי' מוצץ איכא סכנה לילד והמציצה מתקן גברא דנשאר הילד חי. וא"כ אם נימא דבזה"ז נשתנה טבע בני אדם וליכא סכנה אף אם לא מייץ פשוט דבמציצה ליכא איסור דאורייתא כלל. לא הגהות מוהר"י הנ"ל מבעי' להרמב"ם ז"ל דסובר דהלכה כר' יהודא דמקלקל בחבורה פטור בודאי ליכא איסור דאורייתא במציצה ואפי' לשיטת התוס' דהלכה דחייב כר"ש כנ"ל מ"מ כבר כתבו התוס' במס' שבת שם דף ק"ו ע"א ד"ה חוץ דר' יוחנן סובר דר"ש נמי לא מחייב אא"כ דאיכא קצת תיקון כגון דצריך לכלבו ולאפרו דמילה והבערה איכא נמי קצת תיקון שהוא צורך מצוה ייע"ש ומסתמא הלכה כר' יוחנן נגד תלמודו ר' אבוהו. וא"כ הכא במציצה דליכא שום תיקן כלל דמצוה וליכא סכנה במנעותה פשיטא דליכא איסור דאורייתא כלל רק איסור דרבנן דכל המקלקלין שלא ע"מ לתקן פטורין אבל אסורין מדרבנן (ודע דלכאורה קשה לדברי הרמב"ם שכ' בפ"ח מה' שבת ה"ז דחובל חייב משום מפרק והוא שיהי' צריך לדם שיצא מן החבורה. אבל אם נתכוין להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל ואינו חייב עד שיהי' בדם שהוציא כגרוגרת וע' שם בראב"ד והה"מ והכ"מ. וא"כ האיך פסיקא לי' להש"ס במציצה זו דאיכא איסור דאורייתא אטו ברור שיוציא דם כשיעור הלז וע' בהגמ"י בפ"א מה' שבת מובא במג"א סי' שכ"ח ס"ק נ"ג דהמניח דבר המושך דם וליחה הוי מפרק וא"כ ה"ה במציצה זו הוי מפרק ולפי דברי הרמב"ם בעינן כשיעור כנ"ל וצ"ל כיון דסותם מוצץ ולא ביאור משמע שיכול למצוץ הרבה ג"כ). (ב)

הגהות מוהר״י הנ״ל

ב) הנה לכאורה יש להעיר על קו' הגאון המחבר עפ"י דברי רש"י ז"ל פרק כלל גדול דף ע"ד ע"א דבמלאכת שבת נמי הוי ח"ש אסור מן התורה ייע"ש. וכן משמע לכאורה משטיחת לשון הה"מ בפ"א מהלכות גניבה דין ב' שעל מ"ש הרמב"ם אסור לגנוב כ"ש מה"ת כ' הה"מ וז"ל ודין פחות משוה פרוטה כדין ח"ש באיסורין. א"כ הרמב"ם נמי ס"ל כרש"י הנ"ל דלאו דוקא באכילה ק"ש מה"ת ולק"מ קושיות המחבר ז"ל. אולם עיין בקהלת יעקב אות ח' דהוכיח מדברי הרמב"ם פי"ח מהל' שבת דין כ"ג שכ' המוציא חצי שיעור פטור וכן כל העושה מלאכה מן המלאכת חצי שיעור פטור ומדסתם הרמב"ם סתם פטור משמע כמו בכל פטורין גבי שבת דליכא רק איסור דרבנן ייע"ש ומפרש כוונת הה"מ דהרמב"ם ס"ל דהלאו דלא תגזול ולא תגנוב שייך אפי' בח"ש רק העשה דהשבה ליכא רק בשיעור