הקשורים ליעקב ד - פסח גדול מ

נענש אלא בשכחת מה ששמע מרבותיו מדה כנגד מדה על שבישם ברבים ותפשם לב"ב על שלא שמשו לרבותיו אבל אף חכמתו עמדה לו לא נסתלקה ממנו ואם אמת היה הדבר שכעס שלא כדין כבר אמרו (להלל) אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו והיינו חכמת עצמו (דחכמתו דייקא ל"א חכמה מסתלקת ממנו) אלא לומר שלא בלבד הכעס גורם שכחה בדברי חכמה שקבל ושמע מאחרים אלא שגם חכמתו להבין ולהורות מדעתו שהיא שלו מסתלקת ממנו לגמרי משא"כ בהלל לא נסתלקה ממנו חכמתו העצמית רק קבלת רבותיו נתעלמה מאתו לפי שעה מטעם האמור ושיכל את דבריו בחכמה להוכיח להם שלא מפני כעסו וגאוה ויהירות נתעלמה ממנו הלכה ושכח מה ששמע מרבותיו דאמרינן נמי אפי' נביא נבואתו מסתלקת ותחשבו שמזאת היתה לי השכחה וההעלמה ולזה רמז באומרו שפת יתר אלא כו' כלומר בזאת תדעו שאינו כן ויכולני להשיב על שאלתכם מדעתי אם לא מטעם הנ"ל שהרי אפילו נודה בכך שמסתלקת חכמתו ונבואתו אפי' היה נשיא מיהו לא גרע איהו משאר אינשי כל המון עם ישראל שאע"פ שאינם נביאים יודעים הם מעצמם מנהגם של ישראל לפי שהם בני נביאים ולא נופל אנכי מהם לדעת מה יעשה ישראל בתורת מנהג אלא שמועה ששמעתי מרבותי להלכה זה בלבד שכחתי וזהו כונתו באריכות הלשון הנח להם לישראל אם אינם נביאים כו' כלומר אין לכם להתפאר עלי על שנתעלמה ממני קבלת רבותי ולתלות בכעס וגאות ולומר שאפי' הייתי נביא היתה הנבואה מסתלקת ממני שהרי אף אם אינני נביא ולא חכם ידעתי גם ידעתי ככל יתר העם שעל כל פנים בני נביאים המה כהם ידעתי גם אני לדעת מה יעשו ואיך ינהגו בזה (כ"ש חכם דעדיף מנביא) אלא שאין רצוני לומר להלכה דבר שלא ידעתי מפי רבותי כנז"ל

מעתה נבוא להשלים ביאור המאמר מראשיתו. הכל הולך אחר החיתום ולתחלתו הוא נגלל להבין אמרי בינה דברי חכמים וחידותם. שכבר הכל נשמע מכלל דברינו אלה שכל עיקר ספקתם של ב"ב לא בא להם כי אם מחמת פסח מדבר שחל בשבת ליי דעתם וכסתמא דברייתא דעשר עטרות ואמרינן בפר"ע לרבנן דס"ל בתרי בשבא אקבע ירחא צריך לומר דברייתא זו דההיא שתא שמונה חסרין עבוד דאקלע סיון בתרי בשבא וזהו דבר שאינו מצוי כלל שיותר מזה אין עושים בשום פנים כאותה ששנינו בערכין אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברים לא אירע כי אם לעתים רחוקים לצורך גדול בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראייה ואנו אין לנו שנה משמונה חסרים שקביעות שנותינו בהם שלמה חסרה כסדרה לא זולת והחסרה היא רק מן שבעה חסרים אבל שמונה חסרים כלל וכלל לא עכשיו הכל מבואר יפה יפה והתחיל בעל המאמר הלכה זו כמורה באצבע על ענין המשנה שלפניו הסמוכה ור"ל שנתעלם מהם אם מכשירין שאפשר מאתמול דוחין שנחלקו בהן ר"א ור"ע במשנתנו. אותה הלכה נתעלמה מבני בתירה דוקא שהיו נבוכים בזה מאין יצא הלימוד שפסח דוחה את השבת אם מגופיה דקרא או מג"ש או מק"ו דחגיגה שהיא דוחה שבת לפי דעתם כנז"ל ונמשך הספק במכשירין ככל הנזכר לפיכך נתעלמה מהם ונתחזק להם הספק, מפני שפעת אחת (ואפשר לא אירע עוד כזאת מעולם) חל י"ד בשבת ר"ל פעם אחת ממש כשהיו ישראל במדבר אז חל כך ולא יחול כן פעמים רבות שלא חל כך אלא מפני שעשו שמונה חסרין באותה שנה והיא ודאי מילתא דלא שכיחא לגמרי שבאותו אופן שחל בו בשבת הוא דבר פלא פ"א בלבד ולא נודע שאירע עוד ככה זה גרם להם ההעלמה והספק כמו שנתבאר