הקשורים ליעקב ד - פסח גדול לז

עתה ביום לא ידחו מכשירי פסח שזמן הקרבתו עכשיו בו ביום וכ"ש שיקשה לרמב"ם שיסבור כל עיקר הטעם שאין הזאה דוחה שבת הוא זה משום שביום השבת בי"ג אין זמן עשיית הפסח לכן העמידו דבריהם במקום כרת הא לאו הכי לא מה זו תשובה שהשיב ר"ע מהזאה שאין זמן המצוה ביום השבת

אלא ע"כ מאי אית לך למימר ר"ע ס"ל אין שוחטין על טמא שרץ ופירושו בעודו טמא עם שאחרי טהרתו ראוי הוא שא"כ המצוה של עשיית הפסח שזמנה עכשיו ביום י"ד נדחית מחמת ההזאה שאינה אלא שבות ובהכי פליג ר"ע אר"א רביה דסבר אי אמרינן אין שוחטין על טמא מת הוה דחינן שבת מקמי מצות חובת היום דבכרת ור"א טעמא דנפשיה קאמר בהא דמה שאין הזאה דוחה שבת משום דשוחטין עליו ואכילה לא מעכבא ור"ע קיבלה מיניה דהזאה אינה דוחה שבת ולא מטעמיה אלא משום דקושטא הכי דאין שוחטין קיי"ל ומשום דהשתא כל כמה דלא אדי וטבל האידנא לא רמי חיובא עליה כל כמה דגברי לא חזי אע"ג דמצי לתקוני ביומיה לא דחינן עליה אפילו שבות דמצו רבנן למעקר דבר מן התורה בשב ואל תעשה כה"ג דאכתי גברא לא חזי ולא רמי עליה חיובא (וכטעם שנתן רמב"ם בערל גר שהעמידו דבריהם במקום כרת משום דהוי ליה שלא לטבול ולא יתחייב בפסח הכי נמי יש לו להטהר ולא בר חיובא הוא משו"ה לא דחיא, הזאה אפילו במקום מצוה דיומא) ושפיר קאמר ר"ע דש"מ מיהת דאשכחן שבות שאינו נדחה אפילו מפני מצות היום שהיום זמן הקרבת הפסח ואם היה טובל היה יכול לעשות הפסח במועדו שאין עומד בפניו אלא דבר של שבות בחול כה"ג אם יכול לטהר עצמו ולא טיהר בכרת קאי אפ"ה קאי רבנן במלתייהו לעקור עשה שבכרת ולא לדחות שבות ואמרו דלדחי גברא לפסח שני ה"ה למכשירי פסח דאפשר מאתמול שאע"פ שאינן אלא שבות שלא ידחו ולא כל שכן הוא דהא הזאה לא אפשר מאתמול נמצינו למדין מזה שהדבר מוכרח כמו שאמרנו דר"ע סבר ודאי אין שוחטין על מ"ש ונסתלק' תמיהת תוס' הנ"ל וחזרה התמיה על שיטת רמב"ם

ועוד יש להשיב על דעת רמב"ם בפירוש דאין שוחטין על טמא שרץ מהא דאיתא בהישן (דכ"ה ע"ב) דגמרינן לעוסק במצוה שפטור ממצוה מהאנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שחל שביעי שלהם בע"פ ונדחו דעל כרחנו צריכין אנו לומר כפירש"י דס"ל אין שוחטין על טמא שרץ דאל"ה אמאי נדחו לפסח שני ואי סלקא דעתך אין שוחטין עליו לגמרי אפילו הוזה וטבל רחמנא דחיא מאי מייתי ראיה מינה לעוסק במצוה שיפטר ממצוה אחרת אימא שאני התם דלא היו יכולין לעשות פסח אפילו לא היו מטמאין למת מצוה אלא למת דרשות או דפתע פתאום נמי לא מצי עבדי פסח כלל אלא על כרחך אע"ג דהיו יכולין להטהר ולעשות הפסח אפטרו להו משום שהיו עוסקים במצוה שמע מיניה על כרחך אע"ג דאין שוחטין על טמא שרץ מ"מ אם נטהר בערב פסח הפסח נשחט עליו שלא כדברי רמב"ם ולמה א"כ נדחה. מ"מ הא ע"כ משום עסק מצוה נפטרו

וא"ת מנליה לר"ע הא דהזאה לא תדחה שבת אע"פ שאינה אלא שבות ולא אפשר מאתמול למה ידחה האי מפסח כיון שיכול להתקן ואין עומד בפניו כי אם שבות מאין הרגלים לומר דלא הוי בר חיובא כדי להעמיד דבריהם במקום כרת וכיון דקיבלה מר"א רביה אמאי לא סבר כוותיה דודאי הוא ועמא משו"ה דשוחטין על טמא שרץ ולא לותביה