הקשורים ליעקב ד - פסח גדול לה

נפקותא שאפילו היו עומדים בשמיני כך הוא דינם שאם נתעצלו ולא טבלו והטהרו אין יכולין ואלמלא טבלו גם בשביעי יכולין לעשות ולא דחיק תלמודא לאוקמיה לקרא בשביעי דוקא ולא בשמיני דאפילו תימא שחל שמיני או תשיעי (ומהם ולמעלה) שלהם בע"פ בזה הכל שוה דמוכח עכ"פ דאין שוחטין על טמא שרץ כל זמן שלא נטהר אע"פ שיכול להטהר לא קאתי אלא למעוטי ששי וממנו ולמטה ודיוקא הכי הוא דלא תימא דילמא טמאי מת גמורים היו שעדיין היו עומדים תוך ימי הטומאה שאי אפשר להטהר בשום פנים ולכן נדחו מפני שעכבו עליהם ימי הטומאה ולא יכלו לטהר עצמם שלא הגיעה זמן ביום ההוא אבל בחל שביעי בע"פ לעולם אפשר לומר דשוחטין על ט"מ כיון דבידו לתקן כמתוקן דמי. ולהכי איצטרך לן למידק מביום ההוא לישנא יתירא לאורויי דלמחר היו יכולין לעשות. ומי לא עסקינן נמי דחל שביעי שלהם בע"פ דלמחר יכולין לעשות אם יטהרו והיום כמחר שגם בשביעי יכולין להטהר ואינו מועיל אם לא נטהר ביום ההוא לאיזו סבה ולאפוקי דלא תאמר משום שהיו טמאין מוחלטין עדיין בתוך שבעת ימי טומאתן היו עומדין שלא היה אפשר להם להטהר לכן נדחו דא"כ ליכא נפקותא במאי דיכולין להטהר למחר שאפי' את"ל בששי היה הא דנדחו מפני שהן טמאין שאי אפשר להם להטהר. ומאי קמ"ל בהא שלמחר יכולין וכי יעלה על הדעת שתועיל טהרת המחרת ליום ההוא. אלא הכין פירושא דמילתא. משו"ה אשמעינן קרא שלמחר יכולין היו כי היכי דתשמע מינה דבימים הראוים לטהרה היו עומדים שהפחות הוא שביעי שלהם שראוים היו להטהר בו ביום וקרינן בהו למחר יכולין להטהר ג"כ שאע"פ שלא הי' יכול לטהר עצמו ביומו הראוי לאיזה סבה יכול להטהר למחר וקמ"ל דימים אינם גורמים דאע"ג דהיום כמחר שהיה בידו לתקן אעפ"כ נדחה מאחר שלא מיהר ויעשה בטהרה בפועל דוקא דהואיל לא אמרינן ואי לאו הכי מאי אשמעינן ודוק היטב

ואם כהבנת בעל כסף משנה דמשמע ליה קרא הכי קאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא בהחלט שאפילו היה להם שהות לא יכלו לתקן בשום אופן אע"פ שביום של אחריו היו יכולין א"כ מנלי' לתלמודא למידק דשביעי חל בע"פ דילמא ששי הוא דחל בערב פסח דהכי קאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא בשום פנים אע"ג דלמחר יכולין לתקן דהשתא תשמע מינה איפכא דאם היה חל שביעי בע"פ לא היו נדחין (אע"פ שלא נעלם ממני שיש לדחות זה דוק (הא על כרחנו קרא לא במחלט משמע שלא יכלו לעשות ביום ההוא לגמרי אפילו בדאיכא שהות ואפשר לתקוני ובלי ספק שכך צריך לפרש הכתוב הלז לשטת התוספות והראב"ד ונכון הדבר מאוד

גם מש"כ בכ"מ מן הכתוב לבלתי, הקריב אם כבר שחטו עליהם כדברי ראב"ד אין ראי' כלל דמאחר שלא עלה להם לצאת ידי חובתם בו ליתיה לקרבן לגמרי. ונפלאתי על חכמת הרב כ"מ ז"ל שכמדומה היה שהיא ראי' שאין עליה תשובה וכי מה זו ראי' שצריכים תשובה והא כיון דלא יצאו י"ח בפסח ששחטו כדלא אקריב דמי (ואם ר"ל היאך החליטו הדבר שלא הקריבו וסבורים היו שיעלה להם גם זה אינו כלום דודאי משהוזקקו לשאול כבר נודע להם שלא יפה עשו ולא הוצרכו אלא לטעמו של דבר ילידע אם יש להם תקנה וק"ל) ואב"א הכי קאמרו למה נגרע מהקריב מהיכן היה לנו ללמוד שלא להקריב קרבן ה' במועדו בזמן שחיטה אע"פ שלא טבלנו וטהרנו ומדוע לא יפה עשינו בזה שאע"פ שלא יכולנו לטהר עצמנו כסבורים היינו שאין אנו צריכין לכך אין