הקשורים ליעקב ד - פסח גדול לד

אמר להם באמת אם לא יזו ויטבלו ידחו. ואין צורך לומר דוקא בלשון הר"א. ואיהו נמי לאו דוקא קאמר אלא אב"א אחר שחיטה הוי שאלה ולא הוי להו תקנה לכן נדחו. ואב"א כלשון תוס' קודם שחיטה לשאול הגיעו ולא נדחו בהחלט אלא על תנאי אם לא יטהרו ידחו. לפי"ז קושיא קמייתא למה לא שאלו קודם מעשה נמי לק"מ ומן המקרא אין הכרע דמשמע הכי ומשמע הכי מיהו מ"מ שפיר קאמר ראב"ד דשיטת רמב"ם אינה הולכת על דרך ההלכה והגמרא הנזכרת. ומש"כ בכ"מ לסייעו לר"מ מן הספרי. אף היא לא תברא ולא ידעתי מה זה תשובה ותיובתא מהיכא אם מפני שאמרו יזרוק הדם על הטמאים משמע ליה לרב כ"מ מהא דקודם זריקה הוה מעשה אדרבה דוק לאידך גיסא מדלא אמרו ישחט ויזרוק הדם הא על כרחך אחר שחיטה הוה מעשה א"כ אפילו אם תמצא לומר קודם זריקה שאלו משו"ה אדחו משום דהוי טמאין בשעת שחיטה. ושוב לא היה מועל להם אף אם היו מזין וטובלין בין שחיטה לזריקה לא מהני להו מידי דבעינן טהור משעת שחיטה וליכא לכן נדחו ולא הועיל להם הפסח ששחטו בעודם בטומאתם. אבל אם היה בידם לתקן את עצמם לעלות מטומאתם ולעשות פסח אחר אז ודאי לא היו נדחים כדעת ראב"ד ותוס'. ודקאמר ראב"ד מעשה כי הוה אחר שחיטה וזריקה נמי לאו דוקא אלא סרכיה דתלמודא נקטיה ואשגרת לישנא הוא דהא ודאי אין שוחטין על טמא שרץ אפילו שיטהר קודם זריקה (ויכילנא לשנוי דהא דקאמר הספרי שיזרק הדם לשעבר משמע. ר"ל תעלה הזריקה לשם חובה ואורחא דקראה ודמתני' למשתעי הכי ואשכחן טובא כה"ג אלא שאינו מהצורך כלל שינוי דחיקא לא משנינא והא ברירנא דלק"מ) ואדרבא נסתייעה סברת ראב"ד גם מן הספרי הלז

וכן יש להוכיח עוד שכך הוא דעת הספרי מדקאמר והבשר יאכל לטהורים הא ודאי משמע דלאו בדידהו מיירי דאי הכי. הכי הוי להו למימר יזרוק הדם והבשר נאכל בטהרה. אמאי תלו האכילה בטהורים אחרים זולתם דילמא אינהו גופייהו נמי מצו למיכליה לאורתא בטהרה כיון דמספקא להו מילתא. אלא ע"כ דהכי הוי מעשה שלא יכלו להטהר עוד ביום ההוא מכל מקום אסתפקא להו אי לחטאת מדמינן ליה שנשחטת על הטמא והבשר נאכל לטהורים. והשתא ניחא דאיידי דסיפא לאו בדידהו נקטיה נמי ברישא כי האי לישנא ודוק

ומש"כ הרב הנ"ל על הראב"ד פה קדוש יאמר דבר זה שכל זמן שלא העריב שמשו אכתי לאו טהורים נינהו. אומר אני ודאי פה קדוש כהראב"ד לו נאה לומר דבר כזה שאפילו נודה שאינם נקראים טהורים גמורים מיהו טמאים ודאי לא מקרי דהא תנן בהדיא פ"ג דט"י אין טבול יום טמא אדרבה כטהור חשבינן ליה. הא מיהת קלישא טומאתיה ואינו קרוי טמא סתם. הרי ע"כ אין לך לומר אלא כלשון הראב"ד

מש"כ א"כ דברי בורות דיברו שהם טמאים והיו יכולים לטהר פליאה דעת הרב כ"מ ממני הלא דברים ברורים ונקיים כבורית הם. לפי מה שבארנו שהם בתחלה דנו ק"ו מחטא' כ"ש איסור כרת שלא תדחי ולא דחקו עצמם להטהר ביום ההוא מחמת איזה סבה ונתעצלו בשאלה עד אחר זמן שלא היו יכולים להטהר עוד באותו יום

מש"כ היכי קאמר תלמודא ביום ההוא אינם יכולים הא למחר יכולים לעשות ואם לא יטבלו גם למחר אין יכולין לעשות. במ"כ לא דק בפשט הגמרא לענ"ד דודאי לא אכפל תלמודא ואיצטריך למעוטי שמיני דבהא ליכא