הקשורים ליעקב ד - פסח גדול לג

וכדי להבין מה היה הלל סבור בזה נבאר מתחלה מחלוקת רמב"ם וראב"ד בפ"ו מהל' ק"פ שדעת הרמב"ם שם שאין שוחטין וזורקין על טמא מת שחל שביעי שלו בע"פ אע"פ שהוזה וטבל והרי הוא טהור וראוי לאכול בקדשים לערב אלא נדחה לפסח שני. ולמד זה ממה שכתוב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא מפי השמועה למדו ששביעי שלהם היה ופירש להם שאין שוחטין עליהם והשיגו הראב"ד משום דהכי איתא בגמרא (פרק האשה דצא"ב) אמר רב אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אע"פ שיכול לטביל ולאכול לערב. ורב למד זה מכאן ממעשה הטמאים שנדחו לפסח שני אע"פ שהיו יכולים להזות ולטבול ולאכול לערב רחמנא דחי' כל זמן שלא טבל. ורב ס"ל דשוחטין על טבול יום שאם כבר טבל מטומאתו שוחטין עליו (דשמשא ממילא ערבא) אבל כל שלא טבל מדאורייתא אין שוחטין עליו אע"פ שיכול לטבול ולטהר עצמו הואיל ואי בעי לא אמרינן שזה נלמד מהאנשים שנדחו לפסח שני כאמור וא"כ טמא מת בשביעי נמי כשטבל והוזה זהו טבול יום. ואי נימא דרחמנא דחי' א"כ היה לו לרב לאסור גם בטבול יום אלו דברי ראב"ד והיא השגה חזקה ופירש ראב"ד וז"ל אלא מעשה דהטמאים כי הוה הכי הוה ששחטו וזרקו עליהם קודם טבילה והזי' סברו שיעלה להם ולא שאלו אלא לאחר זמן שחיטה (לכן נדחו לפסח שני לפי שלא יכלו לתקן) והכתוב מעיד כן שאמרו אנחנו טמאים לנפש אדם ואם לאחר טבילה והזיה מאי טומאה הוי בהו עכ"ל הראב"ד ז"ל

והכ"מ השיב על טענת הראב"ד (וכבר קדמו המזרחי בפצ"ו) תשובות חבילות שאין בהן ממש לע"ד. אחר בקשת המחילה הראויה נטילת רשות אשא ואדון לקיים שטת המאור הגדול הראב"ד המחוורת ונכונה בלי ספק ואין דבריו צריכין חיזוק כי מ"ש הכ"מ לאו לכל מילי מדמי להו אלא הא כדאיתא (ר"ל מ"ש כ"ז שלא טבל) והא כדאיתא (פ"ו טמא מת אפילו אחר טהרה לא משום דחמירא) אין צורך כל עיקר להשיב על זאת דמהיכא גמר לה רב למלתיה דטמא שרץ אסור מדאורייתא מטמא מת דילמא שאני טומאה מת דחמירא אלא ודאי ליכי לפלוגי בינייהו ובהדיא אמר רב דהיינו טמא שרץ דמשו"ה ס"ל דאורייתא אסור טמא שרץ א"כ אי אחר שהוזה וטבל נמי רחמנא דחייה אמאי לא נילף מיניה לטמא שרץ נמי דלא תהני ליה טהרה דאין היקש למחצה ומאין הרגלים מנין לו לרמב"ם להמציא בלבו חילוק זה מאן פלג לי' בהכי כיון דלא אדכר בתלמודן והא כל עקר לא למדה רב אלא מטמא מת איך אפשר א"כ לקבל דבר זה שחשב בכסף משנה להתנצל בו בעד הר"מ חס ליה להציל את הרואה בוקר אור העולם הר"מ ז"ל מיד הארי' דבי עילאה הר"א ז"ל בדברים כאלו

גם מ"ש הרב בכ"מ למה שאלו קודם מעשה במ"כ ויכוח ניצחי הוא זה ומה בכך אם שאלו אחר כך והלא כמה דרכים וסבות יוכל החכם למצוא שלא יכלו לשאול קודם מעשה ואין אחריות דבר זה עלינו לדעת מה היה מונעם אטו אהאי ינוקי נסמוך. איך שיהא על כרחך שבקיה לקרא דדחיק ומוקי נפשיה (לפי דהך ההלכה) שממנו למדנו דבר זה דקיימא לן שוחטין על ט"י ואין שוחטין על טמא שרץ הא ודאי צריך לומר כפירושו של ראב"ד. ומש"כ הרב מליצו של הר"מ הוי ליה למימר שיזו ויטבלו וישחטו להם פסח אחר אין זו תשובה של כלום שכבר נשמר ראב"ד מזה באמרו שלא שאלו עד אחר זמן שחיטה. שכבר עברה שעת הקרבת הפסח ולא היה אפשר עוד לתקן ולשחוט אחר אי נמי כמ"ש תוס' שכך