הקשורים ליעקב ד - פסח גדול לא

אולם בני בתורה בא להם הספק עוד ממקום אחר ורוח אחרת אתם להוכיח דלעולם הזאה אסורה מן התורה והבאת סכין הוא דקמבעיא להו דאיכא למימר אע"ג דמלאכה גמורה היא שריא ולכן לא שאלוהו על ההזאה ורצו להוכיחו בזה שעכ"פ טעה. ולא ידע שיש מקום להתיר בהבאה והעברה מן התורה ואת"ל הבאה גמורה במלאכה של תורה אסורה אכתי הבאה דשבות (דהיינו מחמר כלאחר יד או אפילו ביד ובכרמלית) תיבעי לך אבל הזאה לית דין ולית דיין שאסורה לפי שמצאו להם סמך מן התורה דעל כן לא שאלוהו עלי' רק על ההבאה לבדי בה יש להסתפק ואבאר דברי בס"ד כי הנה יש עוד לאלהי מלין ראי' מפורשת מן התורה שפסח דוחה שבת חוץ מן המקראו' הנזכרים שהרי פסח שעשו ישראל במדבר בשנה השנית דחה שבת בלי ספק לפום מאי דגמרינן בברייתא דש"ט (ואיתא בפרק הניזקין) עשר עטרות נטל אותו יום שמיני למילואים שהיה ר"ח ניסן ראשון למעשה בראשית ובי"ד בו עשו פסח ושחל אז בשבת והשתא הדר מייתרי לן קראי למכשירין דלאו מגופי' ואע"ג שאפשר לעשותם מע"ש דלגופה דפסח לא צריך קרא דנגמר מפסח מדבר ללמוד ממנו היתר (דמלבד דל"ל למימר הכי דאכפל קרא ואצטריך למשרי שבות בלאו הכי נמי לא מצית אמרת) דאדרבה משם ראי' לאסור ההזאה בהחלט שיש ללמדך מאותו פסח מדבר מפרשת ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא דדייקינן בגמרא ביום ההוא הוא דלא יכלו לעשות הא למחר יכולין לעשות לפי שאותם אנשים חל שביעי שלהם בע"פ (כך איתא בהישן ובפרק האשה) ונדחו לפסח שני מפני הטומאה ולא הותר להם להזות ולטבול בו ביום הא על כרחך הזאה ודאי אינו דוחה שבת. ואע"ג דבהבאה אכתי איכא לספוקי שאין משם כ"כ

ה ג ה " ה

והעמידו דבריהם אף במקום מצוה ולא מהני ליה לסכין עדיפותיה דכלי שרת אלא בירושלים (דאע"ג דלא הוי מקדש מקים ב"ד מיהא הוי. גם לתי' אחר שנפרצו בה פרצות דוק). אבל חוץ לירושלים פשיטא להו דלא עדיף סכין מאיזמל שאסור להביאו אף דרך כרמלית כל שכן דרך ר"ה שיכול לבוא לידי איסור כרת ולא היה מועיל להביאו כלאחר יד וזה הכריח לתוס' דלא איירי הכא אלא בירושלים דמשו"ה אשתרי כלאחר יד ולא גזרינן גזירה דרבה משום דהוי לה מקום ב"ד וכיון דהוי כלי שרת מהני למשרי נמי אינך שבותין דהיינו מחמר דאסור מדרבנן אפי' כלאחר יד ותשמיש בב"ח דכיון דצורך קרבן הוא כשבות דמקדש חשבינן ליה דלא גזרו עליו. נמצא לפי' זה שלשה דבורי תוס' הנ"ל דבר אחד הם דאפשר התוס' נמי אסקי אדעתייהו שיש לומר שצריכין שני לימודים לפסח ולתמיד חד לגופייהו וחד למכשירין. אלא שהיה קשה להם מיד אי איתא דסוגיא דהכא מתפרש דמכשירין בעו מניה קפשיט להו להתירא דדחו א"כ אמאי מסיק דק"ו פריכא הוא נילף מבנייהו דתמיד ומילה שמכשיריהן דוחין. אלא ע"כ הלל לא ס"ל דמכשירין דוחין ולא משמע ליה קראי יתירא למכשירין ולא בפסח ולא במילה משו"ה מכשירי פסח ממילה מק"ו לא אתו דהתם גופיה לית ליה וכיון דחזינן דהתם לא דריש קראי למכשירין ש"מ ס"ל להלל דליכא למשרי מכשירין מיתורא דקרא וה"ה הכא נמי דכוותה על כרחין לא למכשירין אייתי קרא דבמועדו לכן הקשו קושיתם בדבור ראשון דא"כ משמע דמשמעות מועדו לא יליף כו'. והוכרחו לומר תנאי נינהו מר יליף מהכא ומר ילוף מהכא ומשמעות דורשין איכא בינייהו. ולפי"ז אי אמרינן דהלל ס"ל במכשירי מילה דאין דוחין הדר קשיא להו מאי תיבעי להו לב"ב הבאת סכין בכלאחר יד לגמור ממילה דלא דחו דהא הבאת סכין דאיזמל נמי לא דחיא אפי' בשבות דכרמלית: