הקשורים ליעקב ד - פסח גדול ל

שמעיה ואבטליון דלא גזרינן במקום ב"ד ואין שבות עומד בפני המצוה כל שאין שייך לגזור משום איסור דאורייתא כמו במקום ב"ד והכי פשיטא לי' כדאמרן לעיל דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ומדבריו שהוכיחום כנז"ל למדנו שסובר כן

אבל מ"מ לא אמר כך בפירוש כ"א לחכימא ברמיזא משום דאכתי ספוקי מספקא מילתא בקבלת רבותיו לפי ששמע דלא גזרינן במקום ב"ד. ושכח אם זה מועיל להתיר כל השבותין שיש סברות לכאן ולכאן ואפשר שמטעם זה לא הותרה כי אם הזאה דלא אפשר מאתמול ולא הבאה דסכין דאפשר לה מאתמול ואיכא למימר נמי איפכא הבאה קילא משום דצורך קרבן הוא וגברי חזי מש"כ בהזאה דלא מצרכי קרבן היא וגם גברא לא חזי ואיכא תו למימר תרווייהו שרו ואיהו הכי ס"ל באמת דכל שאין לחוש שיבא לעבור על איסור כרת. תו לא חיישינן לשבות כלל ולא מפלגינן בין אפשר ללא אפשר ובין היכא דגברא חזי או לא חזו לעולם לא דחינן מצוה מפני שבות ומ"מ בפירוש לא אמר להם מפני ששכח ולא ידע בבירור איך אמרו רבותיו כמו שהוכיח סופו והוא לא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם וכמו שנהגו בזה תלמידיו אחריו

ה ג ה ״ ה

סוף דבר נשמע מכל הנ"ל דבירושלים ודאי אין מקום לאסור מדין כרמלית כלל שאינו אלא שבות בעלמא וכיון שסכין זה כלי שרת הוא מצרכי הקרבן ובמקדש לא גזרו על שבותין הללו. לכן הוצרכו מתחלה לפרש דעל כרחך בעינן הכא כלי שרת וצ"ל דהקדישום לסכינים מעי"ט. השתא ודאי משמע דירושלים תורת ר"ה עליה בל"ז הוה אמינא הא דלא שרי הכא אלא במחמר כלאחר יד. והבאה ממש בידים אסורה אינו אלא מחמת איסור כרמלית אע"ג דאינו אלא שבות אפ"ה לא התירו שבות אלא במקדש עצמו דוקא דהתוס' אזדו לשטתם בזה כנזכר דירושלים אינה קרויה מקדש והטלטול שהותר בכרמלית חוץ לסורג דלעיל ספת"נ אין ראיה מטעם זה דבהר הבית מיירי בקרבן עצמו משו"ה שרינן לשבות דכרמלית מש"כ בסכין דעלמא אסור אפי' בכרמלית ולא מוכח מידי דירושלים ר"ה היא. ותדע שיש להחמיר בסכין דהא מה"ט אמרינן באיזמל דמילה דלא מייתינן ליה אפי' דרך כרמלית והלל גופי' מודה ביה דאי לא תימא הכי מ"ט לא יליף מכשירין ממילה אלא ודאי ס"ל דמכשירין כה"ג לא דחו אפי' שבות גרידא א"כ אין להוכיח שהיא ר"ה. ברם השתא דידעינן דבעינן כלי שרת בודאי דין הסכין כקרבן עצמו דמקרי שפיר שבות דמקדש ולא גזרו עליו. והשתא דאתית להכי לא דמי כלל לאיזמל דמילה דלא קפדינן אכלי קודש וכשר בסכין של חול ואית ביה משום שבות משום דבגבולין הוא ושאני סכין דכלי שרת וצורך קרבן דמקדש א"כ אמאי לא שרי אלא כלאחר יד אפילו לאתויי להדיא נמי נשרי אם איתא דלא הוי ירושלים אלא כרמלית דאפילו בהבאה בידים ממש אין כאן אלא שבות לא שייך לאסור בצורך קרבן כה"ג אלא על כרחנו צריכין לומר דמשום דירושלים רשות יחיד היא הבאתו אב מלאכה היא ואין לה היתר כיון דאפשר מאתמול ולא מגופי' דקרבן מעתה חלה קושיתם מעירובין דמוכח דירושלים רשות היחיד והוכרחו לתרץ דהכא מיירי לאחר שנפרצו בה פרצות

ותו לא קשיא נמי קושית היפ"מ דילמא אמחוץ לירושלים קאי דהתם הוא דאתסרא הבאה גמורה בידים ובירושלים אין הכי נמי אפי' בידים שריא דהא נמי לא קמבעיא דאסור אפי' במחמר כלאחר יד כיון דאיכא משום גזירה דרבה דאי שרית ליה כלאחר יד אתי לאמטויה בהדיא. ודוקא בירושלים לא גזרו הך גזירה משא"כ במדינה ובגבולין שאין שם מושב הב"ד הגדול כבר ביררנו שלא התירו גזירה דרבה