הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כט

כדאוקימנא להו בס"ד והא דלא גמר מכשירין דלא מגופיה דפסח ממכשירי מילה אליבא דר"א ה"ט משום דהלל ס"ל כר"א בחדא דהיינו מכשירי פסח דמגופו ופליג עליה בחדא היינו מכשירין דלא מגופו כמו אזמל דמילה דאע"ג דלר"א לא שני ליה בין הני להני להלל שני ושני ואות ברית דורות לא גמר משו"ה במלאכה דאורייתא פשיטא ליה דלא דחו הנך מכשירין דלא מגופו כהבאת סכין דרך ר"ה וכל דכוותה דלא מייתר להו קראי וג"ש גמר וק"ו מתמיד פריכא הוא כנז"ל ולשבות דמצוה במקום ב"ד נמי פשיטא ליה דלא חיישינן דהרי קבל מרבותיו

ה ג ה " ה

באידך משי"ה נמי סלקא להו בתימא (ומ"ש א"א הגאון ז"ל בספרו סקנ"א על התוס' הללו דאו השוה שבהן איכא למיפרך שכן תדיר או שכן מצוי. כבר ישבתי זה בחי"ג בס"ד ולכן לשטתם בפר"א דמילה דמייתי קרא למכשירין שפיר קמתמו מ"מ האמת כמו שכתבתי דהלל לא ס"ל כר"א במכשירין דמילה דבהא ודאי פליג עליה וס"ל דלא דחו. וגם התוס' מודים בזה וכמו שנבאר בסמוך בס"ד

וע"פ הדברים האלה נבין דבור תוס' הקודם החמור מאד המתחיל תוחבו בצמרו הקשו הא בעינן כלי שרת. ותירצו שהקדישום השתא משמע דירושלים תורת ר"ה עליה. וקשה מפ"ב דעירובין דמשמע שהיה לה דין רה"י. ומתרצים דהכא מיירי אחר שנפרצו בה פרצית ע"כ. והוא פליאה כולו מקשה מחוסר הבנה לכאורה דהקושיא של כלי שרת אין כאן מקומו ותיבת השתא אין לה הכרע אם היא סוף התירוץ הראשון כמו שראיתי הנוסח ביפ"מ אין לו הכרע כלל. ועוד קשה כמ"ש רש"א דהלא אין מקדישין אותו בי"ט דלא קביע ליה זימנא. ואם התחלת קושיא שניה היא כמו שיראה באמת ג"כ היא פליאה עצומה לפום ריהטא דהיכי תליא קושיא זאת השנית בתירוץ הקודם. עוד קשיא גדולה מנא להו דשאלו על הבאת סכין בירושלים דילמא אמחוץ לירושלים אל תוך העיר קיימא שאלה דאיכא ודאי ר"ה לעולם. וכמ"ש ביפ"מ. גם רש"א העיר בזה דממתני' דס"פ תמיד נשחט שמעינן דאסור לטלטל בירושלים אלא דאיכא לאוקמי מדין כרמלית עכ"ל. (וכבר השגתי עליו בספרי לח"ש דאשתמיט מיניה מ"ש הכ"מ דמוכח ע"כ דטלטול בכרמלית הוי שרי להו לעושי פסח ומלבד זה) איכא למידק האיך מוכח מכאן דתורת ר"ה עליה דילמא נמי משום כרמלית הוא דאסור להביאו בידים וכאיזמל דמילה דאסור להביאו אפי' דרך חצרות שלא עירבו ולא קמבעיא להו אלא במחמר כלאחר יד. ומ"ש רש"א שאין איסור מחמר אלא בר"ה וצ"ע מנליה (ועלח"ש פ"ג דביצה)

ולדרכנו אין צורך לדחוק דבלא"ה אתי שפיר וכולא ניחא בס"ד. דודאי שבות דכרמלית בפסח לא גזור כמ"ש לעיל ממפת"נ וק"ו אם סוף פסח לאחר שהוקרב דוחה שבת תחלתו לא כל שכן. ועוד ירושלים אז מקום ב"ד כדלעיל ואפי' תימא ר"ה גמורה היא מדלא אסרינן לגמרי משום גזירה דרבה במקום ב"ד נשמע דה"ה למחמר כלאחר יד דשבות בעלמא הוא דלא חיישינן ליה במקום ב"ד גם אין שבות במקדש, ולרמב"ם כל ירושלים קרוי מקדש. אמנם תוס' חולקים וס"ל ירושלים קרויה מדינה כמ"ש פ"ד דר"ה. ומ"מ בסכין דכלי שרת וצורך קרבן שבמקדש ודאי לכ"ע לא גזרו עליה דכלי שרת צורך קרבן כקרבן דמי והוי שפיר שבות שבמקדש גם אליבא דתוס' וליכא למגזר נמי אטו הבאת סכין דעלמא דאיידי דבעי כ"ש מדכר דכיר ולא מחלף ליה (דדמי לקשירה דפסיקיא) וכל זה דוקא בירושלים דמקום ב"ד מיהא בעינן הא בעלמא ודאי איתא לגזירה דרבה וחיישינן אי שרית ליה מחמר כלאחר יד אתי לאתויי בהדיא לאעבוריה ד"א בר"ה בידים: