הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כח

מוסר שמן ה' היתה זאת למנותו נשיא מפני שעלה מבבל ולא אבה להשתקע בח"ל. והוכרח להודיעם שלא עשו כשורה במה שפרשו מא"י ולא שמשו לשמוא"ב ואלמלא זה היו הם עולים לגדולה למנות מהם נשיא והוא בלתי ראוי לה. לכן הואיל באר בדבריו מי גרם לכם שאעלה כו' ולא נתמנה אחד מכם עם היותם ראוי לכך יותר ממני זה אינו בסיבת מיעוט חכמתכם ומעלתכם לא כן אין הגורם רק העצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שמעי' ואבטליון כלומר ודאי גדולים אתם אך מפני העצלות לא עליתם ולא זכיתם לשמש שמעיה ואבטליון שהאחד נשיא והאחד אב"ד כדאיתא בחגיגה כי אז הייתם יודעים מה ענינם והאיך נוהגים זה עם זה שהאב"ד כפוף לנשיא וכדאמרינן התם בחגיגה אב"ד בפני נשיא מי מורה ולא במרד ולא במעל הגאוה והזדון עשיתם ככה אלא מפני שאתם הייתם סוברים כבן דורתאי החולק על שמוא"ב שהם אומרים חגיגה אינו דוחה שבת וזה שלא כהלכה שפרשתם עצמכם אף על פי שכוונתכם לטובה הלא באמת לא יפה עשיתם בזה להחזיק ביד הפורשים מן הנשיאים וחולקים על דבריהם לכן לעצלות ולא לזריזות יחשב לכם וממילא ביטל מה שיש להם להשיב כנזכר דמד"ק לא ילפינן ושפיר מיחשי' מקום ב"ד אם אני נשיא עליכם אע"ג שאינכם דרים אצלי דמילתא דפשיטא היא שאין הדבר תלוי בכם ויש להתיר שבות דהזאה כאן בירושלים ותפשוט נמי דשאר מכשירין במלאכה גמורה דלא מגופו דפסח ואפשר מאתמול הבאת סכין דרך ר"ה וכל דכוותי' ודאי אסירי דליכא ק"ו כלל ולא למדנו אלא מג"ש ולית לן קרא יתירא למשרייהו כמ״ל

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת נסתלק גם קושית התוס' שהקשו אהא דפריך תלמודא אק"ו מתמיד שכן תדיר וכליל כתבו ותימה נילף מבינייא מתמיד ומילה ולא תירצו כלום. ובמה שבארנו לעיל לא קשיא מידי שלפי מה שפירשנו כל הסוגיא דהכא לא מיירי אלא ממכשירין אבל פסח גיפי' דדחי לא מבעיא להו לב"ב ולא מספקא מילתא לגמרי דודאי כ"ע ידעו הא וכי בעי הלל לילף ק"ו למשרי מכשירין קבעי כי היכי דנפשוט נמי מכשירין דלאו מגיפי' והך מילתא ליכא למילף ממילה דס"ל להלל מילה באמת אין מכשיריה דוחין אע"ג דר"א התם נמי פליג וכן בדין משום דלא אשכחן להו קרא יתירה כדאיתא התם דלר"א מילה גופה דדחיא מהלכה איתא ליה והלל נמי לית ליה גם אין דנין ק"ו מהלכה כדאיתא בנזיר

אמנם לפי דרכנו באמת ס"ל להלל מכשירי פסח דוחין וכל הני קראי מצרך צריכי כדאוקימנא

ה ג ה ״ ה ברם תוס' אזדו לשטתייהו דהתם משמע להו דר"א אית ליה קרא למכשירין מ"מ אין בזה תימה לפי שאינו מוכרח שהלל יסבור כר"א דילמא בהא כרבנן דהתם ס"ל דלא ילפי אות ברית דורות ולא שייך לאקשוי ולילף מבנייא ממאי דלא ידעינן בהדיא דהכי ס"ל שאם היה מקום להקשות לילף ממילה לגופיה דפסח דדחי שבת אז היתה קושיא חזקה דבמילה עצמה ודאי כ"ע לא פליגי. משא"כ עכשיו שאנו מפרשים כל הסוגיא במכשירין שלענין גופו של פסח שידחה לא הגיע נפשם לשאול ולא הוצרכו לכך שמצאו לו מקרא מן התורה ובקשו להם לימוד למכשירין איך ילמד סתום מן הסתום יותר ממנו דמילה גופיה מנלן והא פליגי רבנן ואיכא למימר ב"ב והלל תרווייהו בהא כרבנן סברי וזה ברור. וגם התוס' שהניחו הקושיא בתימא י"ל שאינו אלא משום דקשיא להו אהלל מ"ט התם לא משמע ליה להלל קרא כר"א לאתויי מכשירין והכא משמע לאו טעמא בעי (ולקמן נימא בה טעמא בס"ד) ומדסבר כוותיה בחדא סבר נמי