הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כז

ואף דאיתא בברייתא הכא למחר מי שפסחו וכו' לא תשמע מינה דבע"ש הוי מעשה שאין קובעין מדרש בע"ש ויש בו עונש נמרץ כדאיתא בהשולח אלא יש מחר לאחר זמן ככתוב בתורה והיה כי ישאלך בנך מחר אצל פסח ובהושע מחר יאמרו בניכם לבנינו וכו' ועוד תדע שכן הוא שבאותו ער"פ דרש שהרי מיד אמרו ז"ל ראה מעשה וצוכר הלכה וודאי אין בלשון זה מובן אחר. ואם תרצה לאמור שהקדים לדרוש בשבת שלפני ע"פ כמו שאנו עושים דמסתמא לא המתינו עד היום שבו הפסח קרב ובחול אין פנאי ובאמת בירושלמי משמע בהדיא דהך עובדא דהלל באותו ע"פ שחל בשבת בו ביום היה מעשה וכמו שיפה אמרנו מתחלה מדעת עצמנו (ועוד נוסיף לקח לשטת הירושלמי דהלל עשה בחכמה תפס לב"ב מדעת עצמו דאמרינן בע"פ דף ק"ה ר"ש יתיב בתעניתא כל מעלי פסחא וקבעי תלמודא למימר דס"ל כבן בתירא דמכשיר בפסח ששחטו בשחרית י"ד ע"ש ואע"ג דדאינן לה הייני משום דלא קיי"ל כב"ב לר"ש נמי לאחר חורבן הבית היה ומ"מ שמע מינה דלב"ב צריך למיתב בתעניתא כל היום ע"פ והנה אם חל בשבת דלא ליתי לאמנועי מלמעבד פסחא וש"מ דע"כ מדברי קבלה לא ילפינן אף לב"ב ודוק) והורה בזה דעתו להשיב עוד מי"ט דודאי רשות הוא שהרי אפילו בשבת אינה אלא רשות שעל כן דרש כל היום ולא קיים בו לכם דחד"ק לא גמרי' אף לדידהו בדאיכא למיחש לאמנועי ממצו' דבכרת וכ"ש לשמח' יו"ט ונשאר הק"ו להתיר ההזאה שרור וקים. וממילא נשמע ג"כ שאין ללמוד מדברי קבלה ומוכח נמי דלא שפיר עבדו ב"ב שהרחיקו עצמן מירושלים להפטר אפילו מחגיגה דודאי חגיגה אינה דוחה שבת ונתקיימה שטתו של הלל שדן ג"ש ולא דן ק"ו מחגיגה ולא תועיל כמו כן הרחקתם מירושלים כדי שלא תקרא מקום ב"ד מאחר שעושין שלא כדין ופרשו מן הנשיא לא כל כמינייהו לאגרועי לאורועי כחו דנשיא ממקומו הראוי לב"ד

והנה באמת יש כאן חכמה עמוקה ממעשה הקל נלמוד איך נסתר כל ענינם ונפל בנינם של ב"ב שהיו יכולין להשען עליו ולחלוק על דבריו של הלל. והראה פעם אחת שאין להם מקום להשיב טעמו ונימוקו עמו דבריו בנחת נשמעים כדי שמעצמם יחזרו בהם ויודו לו וכיון שראה הלל שלא נכוו ב"ב בפושרים ששתקו ולא גלו דעתם שחזרו בהם התחיל מקנטרן בדברים (תחת אשר בראשונה הוכיח עליהם חרפתם ע"י מעשה שישימו לבם אליו וקול דברים של קנטור לא ישמע על פיו) להורות שלא יפה הם עושים שדרים בח"ל כדי להפטר מחגיגה וכה אמר מי גרם לכם שאעלה מבבל (הרי כאן מדה כנגד מדה הוא פירש ממקום דירתו ומארץ מולדתו (ובבל גם שכנה לנציבי' עקר סיכיה ומשכניה ורהיט ללמוד משמעיה ואבטליון) ואהי' נשיא עליכם ר"ל תדעו שלא יפה עשיתם כי מדה כנגד מדה יש כאן שמפני שפירשתם מא"י לח"ל שלא כדין זה גרם שיעלה אדם נכרי מח"ל לא"י ויהי' נשיא עליכם. ומאי עליכם דקאמר מסתייה דלימא ואהי' נשיא (וכי לאחוז בלשונם הוצרך) אבל רוח אחרת עמו בלשון זה. (הפך מדעתם במלה זו עמש"ל) אלא כך אמר על כרחכם אני נשיא עליכם ועל גביכם. ובדידי לחודא תליא להתיר שבת במקומי שהוא מקום ב"ד ואינני חושש למה שנתישבתם ברחוק מכאן גם מוכח מזה מאחר שכך הוא המדה שישתרר עליכם איש נכרי הבא מח"ל להתיישב בארץ ואע"פ שפסקו לי גדולה מן השמים מטעם זם אעפ"כ הייתי צריך עכ"פ לעלות לשבת בירושלים לשאהי' נשיא ולולי זאת לא נמניתי נשיא מוכרח א"כ לומר שהמקום גורם שלא תלה הגדולה בעצמו לומר שחכמתו גרם לו. אבל הראם