הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כו

שם ועכשיו חל ט"ו בחול וקריבה חגיגה בזמנה במועדה. מעתה נאמר כי על פי הדברים האלה היה הלל חושב שעל כרחו יתבטלו דבריו אם ישתוק להם ותתקיים שטת בני בתירה בידיהם דהשתא ודאי אייתר לן במועדו דלא צריך דאיכא למילף מחגיגה דדחיא שבת אע"ג דהיא אינה תדיר ולא כליל ואינה באה לכפר כלל מק"ו דפסח שבכרת נפיש גבן קרא גם למכשירין דלא מגופיה דקרבן וממילא נמי הזאה לא דחיא שבת משום גזורה דרבה שהיא לעולם במקומה עומדת וכל הימים אשר ב"ב חיים ירושלים אינה קרויה מקים ב"ד על דעתם מאחר שהם אבות ב"ד ואינם יושבים בה וכדרך שעשו לריב"ז כי למודים היו בכך כפי הנראה מאז היותם במעלה זאת לא תכון עמהם מלכות הנשיאות

ונקשר המאמר כך מיד כשראו להלל שהוא חכם ועדיף מנביא לדעת את אשר בלבבם ולהשיב תשובה נמרצת על שאלתם הסתומה תיכף ומיד מנוהו לנשיא לא המתינו בדבר עם שהיה להם עדיין מקום לחלוק ולסתור דבריו כאשר לבסוף עשו את אשר יזמו לתפסו בדבריו אעפ"כ מיד שראו חכמתו הגדולה הושיבוהו בראש אכן מנוהו נשיא עליהם מאי עליהם פשיטא עליהם ועל כל ישראל נמי ועל כרחנו פירושו כמש"ל שהם מ"מ נשארו בחשובות מעלת אב"ד לישראל ומינוהו נשיא על גביהם וכראות הלל את זאת וידע ענינם ומעשיהם שפרשו מן הנשיאים הקודמים לדור בח"ל (כי על כן לא שמשו את שמעיה ואבטליון) כדי להפטר מחגיגה דדוחה שבת ואעפ"כ היו רוצים להשאר במעלת אב"ד א"כ יש לחוש שיהיו לו לצור מכשול להורידו מגדולתו (ואולי יתחרטו ויאמרו שלא היו מתונים למנות נשיא בלי המלכה ראויה עכ"פ דאג לפחות מהשפלת מעלת הנשיאות שימשך ממנו קלקול בדין עשיית פסח) שע"כ יגרמו בטול דבריו מתוך מעשיהם וענינים ככל הנזכר לכן לא נתפייס בטובה זו ולא רצה בגדולה עד שידע אם באמת ובתמים עשו שמינוהו לנשיא ושלא יסורו מכל הדבר אשר יורם. ולכן כדי לגלות מה שבלבם ולרדת לסוף דעתם ומחשבתם אשר היתה עדיין צפונה וטמונה אצלם מה עשה דרש כל היום כולו הנה הראה בזה חכמה רבה להוכיח במישור בלי קנטור דברים רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו סובר כמותם וחולק עליהם בדבר האמור ויובן היטב בהא דאמרינן הכא אמתניתין דא"ד דמקשה תלמודא שפיר קא"ל ר"א לר"י שהשיבו מי"ט שאסרו בו שבות מה זו ראיה רשות למצוה ומשני ר"י לטעמיה דס"ל שמחת י"ט נמי מצוה דכתיב לה' וכתיב לכם חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ור"א ס"ל או כולו לה' או כולו לכם ומשו"ה רשות הוא. איתא תו בתר הכי בגמרא הכל מודים אף ר"א בשבת בעינן נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג. הנה כבר אמרנו יודע היה הלל שלא נתחדש לב"ב ספק כל עיקר רק במכשירין דלא מגופו כנזכר. וחשב שנסתפקו בהזאה שנחלקו בה ר"א ור"ע במשנתינו והוא היה סבור שהזאה פשיטא שדוחה כמ"ש לעיל מק"ו דשחיטה שהיא אב מלאכה דלית ליה פרכא דאע"ג דשחיטה מגופיה דקרבן מ"מ הוא ק"ו מספיק מאחר שהיא אב מלאכה והזאה אינה אלא משום שבות כדכתבו תוס' והא נמי לא אפשר מאתמול מאי איכא תו למימר י"ט יוכיח כתשובתו של ר"י איברא הלל בהא כר"א ס"ל דשמחת י"ט נמי רשות וטפי מר"א דאיהו בשבת מיהת מודה והלל בשבת נמי ס"ל דאינה אלא רשות דמוקראת לשבת עונג לא גמר דד"ק הוא ואזדא ליה בשטת שמעיה ואבטליון רבותיו שאין למדין מד"ק לכן ישב ודרש כל היום כולו וביטלן מעונג שבת כי אין ספק שבשבת דרש בזמן שהעם פנויין כהלכה קבוע וכגמרא ערוכה ולפי שהצענו