הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כה

שתלה הדבר באליהו הנביא שאם דין תורה כך הוא שחגיגה דוחה שבת הלא המשפט לאלהים מדוע יתבע אליהו עלבון מצוה זו ביחוד. וגם מה שאמר על שמעי' ואבטליון שהם חכמים ודרשנים גדולים זה התואר לא מצאנו בחכמים ולא שכיח כלל. ועוד מה צורך לדרשן גדול בזה והרי כל עיקר לא שמענו עד כה מהיכא נפקא ליה לבן דורתאי דחגיגה דוחה שבת אע"ג דאיכא למימר חגיגה נמי קרבן ציבור מיקרא משום דאתיא בכינופיא מ"מ קשה הלא צריך למוד מיוחד לכל אחד מקרבנות ציבור בפ"ע כדאיתא בפכ"צ וכמו שהקשו בתוספות אבן דורתאי וצ"ל כתירוצו של ר"י בתוס' דחגיגה בכלל קרבנות המועדות היא דקרא דוחגותם כתיב בפרשת פנחס דכתיב התם אלה מועדי ה' דילפינן מניה דהכתוב קבע מועד אחד לכולן שידחו שבת וכנז"ל וא"כ איזה דרשה יש בכאן לא גדולה ולא קטנה אלא מקרא מלא דיבר הכתוב ומאי טעמייהו נמי בשמעיה ואבטליון דלא אמרו והזכירו לישראל שיקיימו מקרא ככתבו הא בן דורתאי שפיר קאמר קרא בהדיא כתיב ונ"ל דהיינו טעמייהו דשמעיה ואבטליון שלא אמרו לישראל להקריב חגיגה בשבת משום דתמן תנינן (ספ"א דחגיגה) החגיגות הרי הן כהררים התלוים בשערה ומפרשינן בגמרא משום דקרא וחגותם איכא למימר חוגו חגא קאמר ר"ל שתעשו י"ט. זבחא מנלן ומסקנא דילפינן בג"ש מדבר מדבר דכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, וכתיב ויחוגו לי במדבר ש"מ דחג זובחא הוא ומשום דמדברי קבלה לא ילפינן להכי קרי להו כהררים התלוים בשערה לפי שאין להם מקרא מן התורה שיקרבו כל עיקר

ה זכינו לדין דכ"ש שלא נסמוך על זאת הג"ש מדברי הנביאים שנדחה גם שבת בעבורה היינו הוא טעמא דשמעי' ואבטליון ונכון הדבר מאד. אולם בן דורתאי שהקפיד עליהם הוא לא כן ידמה ולבבו יחשוב דדברי קבלה כדברי תורה דמו ושפיר נילף מדברי הנביא אף לדחות שבת תדע מאליהו שהקריב בהר הכרמל בשעת איסור הבמות ושחוטי חוץ הם כמו כן בכרת וצייתינן ליה כמ"ש רז"ל בכל אם יאמר נביא עבור על ד"ת שמע לו חוץ מע"ז וכיון דחזינן דאתו נביאים ועקרו דבר מן התורה, באיסור, כרת שפיר איכא למילף מדברי נביאים אפילו לדחות שבת דג"ש גמורה היא דדברי קבלה ודברי תורה שוים הם בענין זה לזה תמה בן דורתאי וכך היה אומר אם יבוא אליהו ויאמר לישראל מדוע לא חגגתם חגיגה בשבת מה הם אומרים לו דבלא זה יש לומר מדברי קבלה לא ילפינן ולא סמכינן אהררים התלוים בשערה ר"ל לעשות ג"ש מדברי הנביאים לדחות שבת החמורה אבל מאליהו מוכח שפיר דגדול כחם של נביאים לעקור דבר מן התורה אפילו באיסור כרת וצריך על כרחך לומר שאין חילוק ביניהם ובין ד"ת. על כן יש לתמוה על שמעיה ואבטליון שהרי הם דרשנים גדולים ויודעים לדרוש ג"ש מדבר מדבר אע"פ שאין כל אדם יכול לדון נ"ש כזו דלא קרי בי רב הוא ולא כ"ע דינא דהך ג"ש גמירי ללמוד וחגותם מויחוגו ומדבר ממדבר שבדברי הנביאים ומ"מ דרשנין גדולים כמותן ודאי יודעים זה והיה להם לסמוך עליה אף באיסור שבת כדמוכח מאליהו לכן פירש מהם ושפרת מילתא ודאי. ואמינא דהיינו נמי טעמייהו דב"ב שהלכו לדור בח"ל רחוק מירושלים ופרשו בכונה משמואב"ט דהוי ס"ל נמי כבן דורתאי וקיימי בשטתיה דחגיגה דוחה שבת מטעם האמור דילפי' מדברי קבלה ומה שעלו לרגל בפעם הזאת לעשות הפסח זהו מפני שחל ע"פ בשבת וליכא חגיגה בשבת דהא חגיגה דדחי שבת אליבא דבן דורתאי על כרחך חגיגת ט"ו היא כמו שהוכיחו תוס'